קהילה - היצירות של עטנובע
|
|
|
|
|
כתב אורח- פאי דלעת
|
02/12/2023 |
(מעלה את הסיפור שוב, בתור סיפור)
וזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שניסיתי לאפות פאי דלעת.
הכל התחיל כשהרגשתי צורך עמוק לאפות. אני לא יודעת מאיפה זה נבע- אולי מרגשות הנוסטלגיה הקבועות שעולות כל סתיו מחדש. עצמתי עיניים, והרגשתי שוב איך אני יושבת במטבח, שותה תה נענע ומפטפטת עם אמא. האדים עולים מהתנור, והריח הנפלא מציף את החלל בניחוחות של דלעת מבושלת.
טוב, אז אוליי בעצם אני כן יודעת מאיפה זה הגיע.
מאז שאמא הלכה, לא טעמתי אחד כזה, וגם לא ניסיתי להכין. זה יותר מידי הזכיר לי אותה- ושבר אותי לכל שאר הערב.
עכשיו הרגשתי שעבר מספיק זמן. שהכאב הלך גם הוא בעקבותייה, שנשאר רק גוש עמום בתחתית הבטן. אז כרכתי את הצעיף הכתום- אדום, ששלשום הורדתי מהארון של החורף, וירדתי למכולת.
. . .
הבצק היה מתקתק והוא גלש לתבנית כמו דבש מצנצנת. גם הצבע שלהם דומה, וגם המרקם. מעניין.
רוי מהמשרד צלצל ושאל כמה שאלות על הטבלה ששלחתי לו. השמש שלחה קרניים אחרונות דרך הזכוכית.
הוצאתי את הפאי מהתנור. הוא שלח פצצות של ריח לכל כיוון, שהלמו באפי כמו הבושם של לורה. ואז שוב הייתי שם. בבית של ההורים, לפני הכל. לפני השברים הקטנים, כמו אגרטל זכוכית כתום, שהתנפצו לכל כיוון והרסו את השלווה שמילאה את החיים שלנו עד אז.
ואז הבנתי שכלום לא השתנה. אני עדיין מרגישה בדיוק אותו דבר. הכאב לא הלך לשום מקום.
אז בכיתי את חיי.
ואת הצער, ואת הגורל הדפוק שלי. ואת הכול.
סליחה, אמא. אני יודעת שביקשת שאני אתגבר על זה.
--------------------
תנצלו את הזמן עם ההורים שלכם! זה יותר יקר מכל דבר אחר, וממש לא ימשך לנצח....
--------------------
אהבתם? תגיבו! אשמח להערות והארות.
אין להעתיק, ובלי קרדיטים ללא אישור.
|
|
|
|
|
|
67
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09/12/2023 23:43 |
11צמננ |
3
|
תעלההההה D:
(אני כזאתי חופרת, די) |
|
|
|
|
|
03/12/2023 13:59 |
מרינט66 |
2
|
|
אתה כ"כ כ"כ מוכשר!! |
|
|
|
|
|
03/12/2023 11:33 |
סוד66קהילה |
1 |
קראתי פעם שניה ואני שוב לא מפסיקה לחשוב איזה מדהים אתה כותב!
בהצלחה בכתב אורח!
ממש מקווה שתזכה
מגיע לך לגמרייי |
|
|
|
|
|
|
|
