מילים וחצים - סיפור לכתב אורח
|
14/04/2024 |
בס"ד
07:20 \ 1.9.2022
זה היה בוקר שמשי, היום הראשון ללימודים בכיתה ז', ואני בכלל לא התרגשתי, למען האמת, בכלל לא רציתי לחזור ללימודים, קוראים לי רוני,יש לי עיניים ירוקות ושיער ארוך בצבע חום, אני לא מקובלת ואין לי הרבה חברות, עברתי חרם ביסודי בכיתה ג' עד ה' וכיום יש לי את ליאל שהיא כמו אחותי אנחנו עושות הכל ביחד! ויותר מאוחר בבית הספר אפגוש אותה, החופש עבר במהירות ולא רציתי שיגמר ידעתי שאתגעגע לימי הקיץ שהשמש חיממה את עורי, את היציאות עם המשפחה לקמפינג ואת הבילויים עם החברות בים. בחיים לא אהבתי חורף, תמיד קר, והרוח על הפרצוף. הדבר היחיד שניחם אותי בחורף היה השוקו החם של סבתא, שהייתה מפנקת עם הקצפת, השוקו האלוהי.
"מותק, הגיע הזמן לקום!", שמעתי את אימי צועקת מלמטה, "בסדר בסדר אני קמה", נאנחתי, מה שהייתי הכי בטוחה לגביו זה שאתגעגע לישון עד מאוחר. אחרי שנרדמתי לעוד חמש דקות נוספות קמתי מהמיטה, הורדתי את הפיג'מה ולבשתי את חולצת בית הספר 'אלונים' בצבע תכלת, מכנס הטייץ בצבע שחור ואת נעלי הנייק הלבנות. הלכתי בצעדים עייפים לכיוון חדר האמבטיה ופגשתי באחי יותם שהשנה עולה לכיתה ב'. "היי רוני, בוקר טוב מכוערת!", הוא צחק והמשיך לסדר את השיער מול המראה, "אויש תעשה לי טובה אני חייבת לצחצח שיניים" הייתי עייפה מידי ולריב עם אחי על הבוקר זאת לגמרי לא אופציה, "כן את באמת צריכה" הוא התגלגל מצחוק בזמן ששטפתי את הפנים במים והוא יצא מהאמבטיה.
07:40 ירדתי למטבח וראיתי את אימי מכינה לי ולאחי טוסט לבית הספר, "בוקר טוב גם לך רוני, איך ישנת?" חייכה אליי, "אם הלימודים לא היו מתחילים היום כנראה שהיית שואלת את זה מאוחר יותר" נאנחתי והיא צחקה, "נו יותם, מתרגש לקראת כיתה ב'?" אימי שאלה את אחי, "לא" אמר תוך כדי שמכין את מערכת השעות, "אמא נוכל אחרי הלימודים ללכת לסבתא?" שאלתי בפרצוף מתחנן מקווה שתסכים, "היינו אצלה כבר השבוע חומד, אם אהיה פנויה תרצי שאקפיץ אותך ואת יותם?", "כן!" כל כך שמחתי כשאמא אמרה כן, סבתא אמרה לי שביום הראשון ללימודים של כיתה ז' היא תביא לי הפתעה מיוחדת, התרגשתי, מעניין מה זה כבר יכול להיות, אולי חיית מחמד?, אולי שרשרת או סתם צמיד? מה שזה לא יהיה הייתי מוכנה לכל דבר.
07:50 "הנה הטוסט שלך רוני, הוספתי עוגיה ותפוח, שיהיה יום נהדר ותהני בבית הספר!" אמא אמרה נשקה לראשי ומיהרה להגיד יום טוב ליותם, יצאנו לכיוון ההסעה. אחרי הליכה של שתי דקות הגענו לתחנה וראיתי את אפרת ודניאל מהיסודי התקרבתי להגיד 'היי' אך הם הבחינו בי והתעלמו, לא הבנתי למה, עשיתי משהו לא בסדר?, החלטתי לא לקחת ללב סבלתי מספיק ביסודי והחטיבה היא מקום לדף חדש. האוטובוס הגיע, עליתי יחד עם אחי שילמתי עם כרטיס הרב קו שלי והתיישבתי בכיסא על יד אחי, ידעתי שעוד שתי תחנות ליאל אמורה לעלות על האוטובוס, ציפיתי לפגוש אותה, לדבר איתה, ואולי לשאול אם תרצה שנשב יחד השנה כמו תמיד בשולחן הימני ליד הקיר. עברו שתי תחנות, האוטובוס עצר בתחנה של ליאל והיא עלתה לבושה חולצה שחורה עם סמל בית ספר 'אלונים' שיערה היה בלונדיני לידה צמידים ושרשרת פנינה. "ליאל!" צעקתי כמעט בלחישה, היא כנראה לא שמעה אותי כי במקום להרים את הראש ולומר 'היי רוני! שנת לימודים חדשה ומוצלחת' עם החיוך הכובש שלה, התעלמה, והלכה לשבת על יד אפרת.
08:00 ירדנו מהאוטובוס וכעבור כמה דקות של הליכה הגענו, הבית ספר היה צבעוני, מלא בלונים בכל הצבעים, שלט גדול הודבק בכניסה לבית הספר עם הכיתוב 'שנה חדשה מוצלחת' וסמיילי מחייך, אמרתי ליותם להתראות לפני שעליתי לקומה של החטיבה, הגעתי לכיתה שלישית וראיתי שני תלמידים חדשים "היי מה השמות שלכם?" שאלתי בביישנות, "אני רונן, וזה אחי התאום יובל" אמר רונן בחיוך, "ומי את?" שאל יובל שהיה דומה לרונן כמו שתי טיפות מים "אני רוני" אמרתי "נעים להכיר אותכם", "גם אותך" אמרו שניהם יחד ואני התקדמתי לשולחן הימני ליד הקיר, המקום שהכי אהבתי, אחרי כמה דקות נכנסו לכיתה אפרת דניאל וליאל ראיתי שדניאל הלך לשבת ליד רונן וליאל ואפרת דיברו בכניסה, קמתי וצעדתי לכיוון ליאל לשאול אם תרצה לשבת לידי השנה, "היי ליאל" אמרתי עם חיוך וטיפת עצב שלא הבנתי מאיפה הגיעה, "היי רוני" אמרה במעט התעלמות ושמתי לב שאפרת גלגלה עיניים, "רוצה לשבת לידי השנה? את יודעת, כמו תמיד ליד הקיר.." הסתכלתי עליה מקווה שלא עשיתי משהו לא נכון, מקווה שתחזור להיות ליאל הביישנית שהכרתי ולא ליאל מהבוקר, "אני רוצה לשבת השנה ליד אפרת בשביל לגוון קצת, זה לא מפריע נכון?" ואז, ממש באותו רגע, הרגשתי גוש של עצב בגרון, "ב- בטח.." צעדתי בעצב בחזרה לשולחן וכשראיתי את אפרת וליאל מתקדמות לשולחן האמצעי בשורה הראשונה ניסיתי להיזכר אם העלבתי את ליאל, אם עשיתי מתישהו משהו לא נכון, ולא נזכרתי בדבר. ליאל לא רוצה אותי בחברתה? שאלתי את עצמי, לא רציתי לעבור שוב חרם וידעתי שבחטיבה התנאים קשים הרבה יותר מביסודי, לכולם יש דעות חדשות, מילים חדשות, חצים למטרות חדשות ולפגיעות חדשות. ואז נזכרתי בפסטיגל האהוב עליי היי-סקול פסטיגל עם המשפט האייקוני שלהם 'מילים חצים מילים נוצות יכולות ללטף יכולות לשרוט' שכל כך אהבתי. עוד כמה ילדים נכנסו לכיתה ואני חיכיתי למורה.
------------------------------------------------------------------------- היי חברולים! יהיו עוד פרקים בהמשך, כל פרק בערך זה 800 מיליםםם שזה מלא, למי שלא הבין הסיפור מספר על ילדה שעברה חרם... כל הסיפור הוא דמיוני ונועד בשביל להפסיק חרמות ולהעביר את המסר של ילדים שעוברים את זה. מקווה שאהבתם עד כאןXD
נסיכה7529 (הדר)
|
|