היי אז אני פה כדי לספר את סיפורי האישי על המלחמה שעברה עלי אז תקראו תהינו ויום עצמאות שמח
תחילת המלחמה 6:30 בבוקר השביעי לאוקטובר
קמתי לקולות אזעקות וצעקות מאח שלי: "קום כבר בוא לממ"ד" הלכתי איתו לממ"ד וראיתי את כולם יושבים אמא שלי עם הטלפון שלה מסתכלת עלי בדאגה ואז התחלתי לשמוע בום ועוד בום וכל החדר רעד ואז הבנתי שזה לא חלום והתחלתי להתנשף בכבדות ולא הצלחתי לנשום ההורים שלי קלטו את זה ואמרו לי: "תירגע ותנסה לנשום עמוק" אני מנסה לנשום בעודי כמעט מתעלף אני אומר להם "אני רוצה לצאת מהממ"ד כדי לנשום אוויר" הם הסתכלו אחד על השני ואמרו: "אי אפשר יש אזעקה" אני מנסה לסדר את הנשימה שלי שוכב על המיטה שהייתה בממ"ד וחושב לעצמי מה קורה עכשיו בעצם?
מוצאי שבת השביעי לאוקטובר
אזעקות נרגעו קצת והבומים גם אבל אז אח שלי אמר להורים שלי דבר שלא אשכח "אני חייב ללכת למילואים יש מלחמה" המשפט הזה עדיין מהדהד לי בראש התחלתי לבכות וחיבקתי את אחי הכי חזק שאני יכול ואמרתי לו: "לא! אל תלך! זה מסוכן" אבל הוא חייב ללכת הוא אמר לי: "אני חייב ללכת כדי להציל את עם ישראל" ואז הוא הלך אני אחותי ואמי עמדנו בדלת ובכינו
שבוע לאחר שהמלחמה התחילה 8:00 בבוקר
שמונה בבוקר ואין בית ספר כמעט לכל הארץ אין בית ספר אני קם רואה אמא שלי בטלפון מדברת עם אח שלי שבצבא היא שואלת אותו: "איך אתה? קשה לך?" הוא עונה לה: אני " אני בסדר אמא איך האחים (אני אחותי אח שלי ועוד שני אחים שגם במילואים)" היא עונה לו: "כל מי שבבית בסדר דיברתי עם שני אחים שלך שבמילואים והם אמרו שהם גם בסדר ברוך ה' אמרתי לאמא שלי שאני רוצה לדבר איתו גם אבל היא אמרה לי שאני צריך להינכס לזום ולילמוד שחכתי מזה יש זום שצריך להיכנס אליו רצתי למחשב ונכנסתי דקה לפני שהשיעור התחיל המורה אמר: בוקר טוב כולם איך אתם? כולם ענו בסדר, טוב ,קצת עצובים ואני לא עניתי כי אכלתי עם מצלמה סגורה המורה שאל אותי: "אתה פה?" עניתי לו כן אני פה והוא אמר לי לפתוח את המצלמה נאלצתי להפסיק לאכול ולפתוח מצלמה אז השיעור עבר ושיחקתי כל היום במחשב עד שהייתי צריך ללכת לישון ככה היה היום של כולם
יום הזיכרון לפני יומיים 19:40 בערב
"יאלה צריך לצאת לטקס" אבא שלי אמר כולם נכנסו לאוטו ונסענו הגענו לשם ונכנסנו היה מלא בטירוף אבל הצלחנו לתפוס מקום לצערי היה לאח שלי חבר שהלך גם למילואים ולצערנו נפל אז בטקס הזכירו את חבר של אח שלי והראו תמונות של אח שלי עם אותו חייל שנפל לפני המלחמה ולא הצלחתי לעצור את הדמעות וככה כל המשפחה שלי הייתה זה היה פשוט עצוב כל כך הטקס המשיך שרו שירים עשו ציורים בחול על גוש קטיף ועוד דברים ונגמר הטקס הלכתי לישון ונגמר היום
היום יום העצמאות בדיוק מתי שאני כותב את זה אני חושב לעצמי מה היה קורה אם לא היה לנו חיילים גיבורים ששמרו עלינו ברוך ה' אחים שלי לא נפלו אבל הרבה מחבריהם כן נפלו אז אני מאחל לכולם ובכללי שכל החטופים יחזרו בשלום שלכולם יהיה בריאות שמחה ואושר אל תשכחו תמיד לשמוח וכולם עושים משפט אז החלטתי גם לעשות משפט "אם אתה רואה דבר שקשה לך לעשות אותו אל תעקוף אותו הוא יכול להרוס לך בהמשך ופשוט תעבור דרכו בכוח ובסוף תנצח" ביי היה כיף לספר לכם הכל
מוקדש
לואי-לואי-וכולם
1
1
21
אנא המתן..
תודה, תגובתך התקבלה ותפורסם בהתאם לשיקולי המערכת
15/05/2024 13:45
2שתים1
1
היום שלי לא ממש נראה ככה ב7 באוקטובר, כי אין לי אחים במילואים, ואין לי מצלמה:) זה בערך החלקים היחידים שקראתי ביצירה.. אז לא ממש הבנתי על מה דיברתXD ברוך ה' יש לנו את החיילים ששומרים עלינו, אבל בעיקר את ה'! :) עצמאות שמח:) נ.ב רק עכשיו הבנתי שדיברת על המצלמה בזוםXD
2שתים1