קהילה - היצירות של קייטי8880
|
|
|
|
|
לכתב אורח- המסע שלי בעקבות הפחד מול קהל
|
28/05/2024 |
היי!
קוראים לי מיה וכיום אני בת 21.
כשהייתי יותר צעירה פשוט לא יכולתי לעמוד ולדבר מול אנשים, להציג דברים או פשוט להופיע; הייתי נלחצת, התחילו לי סחרחורות, הזעתי ביידים והתחלתי לגמגם..
זה היה נורא בשבילי! ובגלל זה החלטתי לכתוב לכם ולספר לכם על המסע שלי בעקבות הפחד מול קהל ועל איך שהתגברתי על זה:
הכל התחיל כשהייתי בכיתה ג', ישבתי בכיתה והמורה נכנסה ואמרה: "אז היום יש לי בשורה משמחת, הבית ספר החליט לפתוח בתחרות של דיבייט לכיתות ג'- ד'.
כל מי שרוצה להשתתף שימלא טופס שנשלח להורים, בנוסף הבית ספר יתן לכם 3 ימים כאשר בסיום הלימודים אתם תשארו בבית ספר ותעברו קורס דיבייט מוצלח!."
אני התלבטתי אם אני רוצה או לא, הייתי צריכה לחשוב על זה.. ואז המורה אמרה עוד דבר:
" אה כן! כמעט שכחתי, התחרות תתקיים עם כל בתי הספר הייסודיים של שכבות ג- ד בעיר, ומי שינצח יעלה לשלב הארצי שישודר בטלוויזיה!"
אני הייתי בשוק, אני אהיה בטלוויזיה?! בטחח שאני רוצה לגשת לתחרות!!!
חזרתי הביתה, אמרתי להורים שאני רוצה להשתתף הם מילאו את הטופס וזהו, אני בפנים!.
הגעתי לבית ספר, היה זה יום לימודים רגיל...
והנה הצלצול שמבשר את הבשורה שהולכים הביתה! אבל בשבילי הוא בישר את הבשורה של תחילת הקורס!.
הקורס הלך ממש טוב, הצלחתי לשכנע כמעט את כולם, לימדו אותי איך לדבר מול קהל והיה ממש טוב!
אז אתם בטח חושבים..
" אם הלך לה טוב אז איך היא לא הצליחה לדבר מול קהל?"
אז כן, גם אני חשבתי ככה..
אבל מסתבר שטעיתי! איך ידעתי שטעיתי?
כשהגיע התחרות:
איזה יום נפלא זה היה, אני זוכרת שהתרגשתי מאוד מאוד, התאמנתי על הנאום והרגשתי ממש בטוחה עם עצמי!.
שבע בערב- תחילת התחרות
אני הייתי נגד מישהו מבית ספר אחר בעיר, אשר הזוכה מבין השניים עולה לגמר ובגמר מתחרים שני המתחרים שהיו בדו קרב האחר.
עליתי לבמה, ואז הייתי בהלם לכמות האנשים שיש שם!
פתאום הרגשתי איך פעימות הלב שלי עולות ונעשות מהירות יותר, התחלתי להזיע ולראות כזה הכל מטושטש, סחרחורות.. זה היה משהו שבחיים לא הרגשתי לפני כן!
כשהגיע תורי להציג את העמדה שלי, פתאום הרגשתי שכחתי כלל מה שלימדו אותי בקורס!
איך זה יכול להיות?
התחלתי לגמגם, להתבלבל במילים וקפאתי במקום.
כסיימנו רצתי לשירותים והתחלתי לבכות.
זה היה נורא ואיום! ההשפלה הייתה נוראית ובכללי הרגשתי רע עם עצמי.
הגיע השלב של החרזת הזוכים בדו קרב ונחשו מה?
זאת לא הייתה אני:(
נפסלתי על השלב הראשון!. משם כבר לא יכולתי להמשיך, ההורים שלי אמרו לי שזה לא נורא, ויהיו עוד הזדמנויות.. אבל אני ידעתי שאין מצב שאני עושה את זה שוב! מאותו יום נהפכתי להיות ילדה די ביישנית והעדפתי כמה שפחות לדבר בכיתה ובכלל..
עברו הרבה מאוד שנים מאז! וכשאני אומרת הרבה אני מתכוונת לזה!
תחילת לימודים- כיתה ט'
המורה נכנסת לכיתה ומודיעה לכולם:
" השנה תתקיים תחרות דיבייט לכיתות ט' בכל בתי הספר בעיר! מי שרוצה להגיש מועמדות שימלא את הטופס שנשלח בקבוצה הכיתתית וישלח לי במייל!"
מאז כיתה ג' לא ניגשתי לאף תחרות דיבייט בחיים שלי.
אבל משהו בי אמר לי לנסות, מה כבר יכול לקרות?
המורה פתאום אמרה: " מישהו כבר חושב שהוא רוצה להגיש מועמדות?"
אני הרמתי את היד
" ממי.. מיה? את בטוחה? א.. את"
קטעתי את המורה וישר אמרתי כן אני בטוחה!
המורה אמרה " טוב אם ככה, עוד מישהו רוצה?"
עוד כמה ילדים הרימו את היד ועדיין כל הכיתה הייתה מופתעת ממני!
בטופס היה רשום שיהיה קורס דיבייט למשך ארבעה ימים בשוף יום הלימודים. הלכתי לקורס.. והגיע תורי לדבר שם, לא הצלחתי להוציא מילה!
דמעות חנקו את גרוני ויצאתי החוצה.
המורה יצאה לקראתי ואת המילים שלה אני בחיים לא אשכח: " מיה, בחיים אנשים מתנסים במשהו ונכשלים, הפחד שלהם לנסות שוב הוא מה שעוצר אותם"
אמרתי לה שזה לא הפחד מזה שנכשלתי, שאני לא יכולה לדבר מול אנשים ושאני לא שולטת בזה.
היא אמרה לי " אני מבינה אותך, ואני מבטיחה לך שאני אתרגל איתך כמה שאפשר גם מעבר לקורס, אבל הכי חשוב זה שתבואי במחשבה של אני מסוגלת! אני יכולה! שום דבר לא עוצר בעדי!"
אמרתי לה שאני אנסה מבלי להתחייב שאצליח.
" קחי את הזמן" היא אמרה וחזרנו לקורס.
אחרי שעות של תרגולים, מחשבות עמוקות עם עצמי, לנסות להשתלט.. המורה שלי אמרה לי שאני מסוגלת לעשות את זה למרות שעדיין לא האמנתי בעצמי..
הגיע יום התחרות
שש בערב הייתי כבר שם.
זה התחיל וקראו לי לעלות לבמה.
אני לא יכולה לתאר לכם כמה הייתי לחוצה!
אבל הרגשתי קצת יותר טוב עם עצמי..
כסיימתי שאלו אותי איך היה ואמריתי סבבה..
הגיע הרגע לכריז מי עולה לגמר:
ומי שעולה לדמר ויתחרה נגד יונתן הוא.. היאא... מיה!
אני הייתי בשוק! זה היה הרגע הכי מאושר בשבילי.
מאותו רגע התחרתי בגמר הכי טוב שאני יכולה!
ונחשו מה?
עליתיייי אני בתחרות הארצית ישששששש
עברו הימים.. והגיע היום של התחרות:
הייתי לחוצה עוד יותר ממה שהייתי בתחרות העירונית.
עליתי לבמה והלך לי די טוב!
ונחשו מהה עוד פעםם
עליתי לחצי גמר!
שם התחרתי מול אלופיםם
ואני הפסדתי:(
הייתי עצובה אבל גם שמחה כי סוף סוף הצלחתי להשתלט על הפחד שלי!
סיימתי מקום רביעי!
זו הייתה דרך לא פשוטה ובכלל לא קלה. כיום אני מתחרה גם בתחרויות עולמיות!
אני רוצה למסור לכל אלה שגם להם יש את זה:
תזכרו! אתם יכולים! אתם מסוגלים! זה רק עניין של זמן...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אזזזזז
זה היה הסיפור שלי.
הסיפור הוא דמיוני ולא קרה באמת.
אבל רציתי להעביר מסר חשוב!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תודה לכולם!!
|
|
מוקדש
לכווווווווולםםםםםם | |
|
|
|
|
|
|
21
|
|
|
|
|
|
|
|
|
05/06/2024 06:54 |
נסיכה7529 |
3
|
מהמם, קצת מזכיר את הכתב אורח של אביה640 אם אני לא טועה:)
בהצלחה! |
|
|
|
|
|
02/06/2024 15:48 |
אמילi |
2
|
ואווווווו פשוט ואווו סיפור ממש טוב ועם הרבה מסר באמת.
והכתיבה שלךךך מאוד יפה מקווה שזה באמת יהיה בכתה אורחחח כל הכבוד לךךך
ממנייייי |
|
|
|
|
|
28/05/2024 17:48 |
2שתים1 |
1
|
|
סיפור מושלםםם |
|
|
|
|
|
|
|
