×

   
קהילה - היצירות של alilina
alilina
36
88

אטירוס- פרק 3 02/06/2024

ליבה של ליאן דפק בפראות בחזה, כאילו עומד להתפוצץ. דרך הפתח הצר, היא ראתה דמות גבוהה נכנסת לחדר. שיער שחור בוהק ועיניים כחולות בהירות לא הותירו מקום לספק. זה היה אריאן.
אריאן הוא היריב המושבע שלה מאז שנכנסה לבית הספר. הוא תמיד התנגד לכל דבר שאמרה, התנהג בהתנשאות ובצחוק, ומצא סיפוק בלגרום להן תסכולים.
אך למרות הכעס וההתנגדות, ליאן לא יכלה להכחיש את התחושה הקטנה, המוזרה והבלתי מוסברת שפרפרה בליבה כל פעם שראתה אותו.
היא לא יכלה להכחיש שאריאן היה גם הילד הכי חכם שהיא הכירה, אפילו יותר מלילית. חוכמתו עוררה בה הערצה, גם אם ניסתה להסתיר אותה.
אך מה שבאמת הפתיע אותה היה שרמת הכרטיס סטודנט שלו. איכשהו, הוא כבר היה מדורג רמה 20 , רמה גבוהה בהרבה משלהן.
היא ידעה שהיא חייבת לגלות מה הוא עושה בחדר הזה. היא פתחה את הדלת בזהירות, משתדלת שלא להשמיע קול.
אריאן עמד בגבו אליה, שקוע בחקר הספר העתיק על השולחן. אור חיוור מהחלון האיר את עורפו, והעניק לו מראה חמור ומסתורי.
ליאן התגנבה קדימה, צעד שקט אחר צעד. אריאן לא שם לב אליה, ממוקד לחלוטין בספר.
"אריאן!" לחשה ליאן, משתדלת לשמור על קור רוח.
אריאן קפץ במקומו כאילו נכווה. הוא הסתובב במהירות, עיניו הכחולות מתנוצצות בהפתעה.
"ליאן?" שאל בקול חד. "מה את עושה כאן?"
ליאן הצטערה שחשפה את עצמה, אבל לא הייתה דרך חזרה. "זה אני שצריכה לשאול אותך את זה," אמרה בקול נוקשה. "מה אתה עושה בחדר הזה?"
אריאן הביט בה לרגע, מתחמק מעיניה. "מצאתי את החדר הזה במקרה," אמר לבסוף. "והספר הזה נראה..." הוא עצר וחיפש את המילים הנכונות, "חשוב."
ליאן ניגשה אליו בכורחה ועקבה אחר מבטו אל הספר. "כן," אמרה בקול נמוך, "הוא נראה ספר עתיק מאוד. מצאנו אותו במקרה."
אריאן נעמד, עיניו לא עוזבות את הדפים הצהובים. "אני מרגיש שיש לו קשר אליי," אמר בקול לוחש. "כאילו הוא מספר לי סיפור שאני לא מכיר."
צמרמורת חלפה בגבה של ליאן. היא חשה את אותו הדבר בדיוק. הספר הזה, למרות היותו מסוכן, הכיל סודות שקשורים אליהם, סודות שהם חייבים לגלות. אבל היא בחיים, אבל בחיים, לא הייתה משתפת פעולה עם החתי.. בחור הזה. אבל איזו ברירה הייתה לה?
"אולי כדאי שנחקור את זה ביחד," הציעה ליאן בכל האומץ שהיה בה, מתחילה לרקום תוכנית. "אולי נמצא תשובות לשאלות שלנו."
אריאן הופתע מההצעה שלה. חיוך חמקמק עלה על פניו. "זה רעיון," אמר. "אבל מה קרה שאת מציעה את זה, אה? חשבתי שאת שונאת אותי." המשיך וחיוכו גדל "ואולי אסכים בתנאי שתביאי את הילדה היפה שתמיד מסתובבת מסביבך."
ליאן נאלצה לכבוש את זעמה שבער. "בסדר," אמרה בנשיכה. "אבל אחרי שאקרא לה, אני רוצה לדעת מאיפה אתה יודע על החדר הזה."
היא יצאה מהחדר במהירות, מחשבותיה מתרוצצות. מצד אחד, היא לא רצתה לשתף פעולה עם אריאן. מצד שני, הסקרנות שלה גברה והיא ידעה שצריך את המוח החריף של לילית כדי לפענח את הספר.
ליאן ידעה שהרפתקה מסוכנת ומסתורית רק התחילה לקרות.

---

אריאן הסתכל על ליאן יוצאת מהחדר, צללית דמוית רפאים במסדרון האפל. הוא נאנח אנחה עמוקה, תחושת חרדה וחוסר שקט לופתת את ליבו.
"למה אני משתף פעולה עם הטירוף הזה?" שאל את עצמו בקול לחש, כאילו ניסה להבין את מעשיו חסרי ההיגיון.
הוא הביט פעם אחרונה בספר העתיק, כריכה עתיקה מוכתמת וצבועה בכתמים כהים. דפים צהבהבים התנפנפו ברוח הקלה שנכנסה מהחלון, כאילו לחשו סודות אפלים רק לאוזניו.
בלי לחשוב פעמיים, אריאן סגר את הספר בזהירות, כאילו רצה לכלוא את הסודות האפלים בתוכו. הוא ידע שיש לו אחריות גדולה, אחריות כבדה שרובצת על כתפיו הצעירות.
פתאום, צליל צלצול חד קטע את מחשבותיו. הוא הביט בכרטיס התלמיד שלו, שם הבריק אור כחול בוהק. הודעה הופיעה על המסך הקטן: "ההנהלה מבקשת ממך להגיע לחדר המנהל בהקדם האפשרי."
אריאן קימט את מצחו. מה ההנהלה רוצה ממנו?
לבו פעם בחזה כמו תוף מלחמה. הוא ידע שעליו להישאר רגוע, להסתיר את הפחד והחשש שאחזו בו.
הוא קם מהכיסא, שם את הספר העתיק בתרמילו, ויצא מהחדר. צללית דמוית רפאים נוספת נעלמה במסדרון האפל, צועדת לקראת גורל לא ידוע.

הוא היה נחוש להמשיך הלאה.

---

שתי הבנות, ליאן ולילית, צעדו במסדרונות המפוארים של בית הספר. כרגיל, כל העיניים פנו אל לילית, כאילו הייתה מלאך שירד מהשמיים. יופייה המושלם ותכונותיה המושלמות העניקו לה הילה של קדושה, והיא זכתה להערצה רבה מכל התלמידים.
הן הגיעו ללוקר הפרטי של לילית, דלת עץ כהה ומסוגננת שהסתירה בתוכה סודות רבים. הן הקלידו את הסיסמה הסודית בכרטיסי התלמיד שלהן, והדלת נפתחה בחריקה קלה.
בתוך הלוקר, הן מצאו מגוון פריטים יקרים ומיוחדים, מתנות רבות שהוענקו ללילית על ידי מעריצים ותומכים. אך יותר מכל, הן התעניינו בתא סודי קטן שהיה מוסתר בפינת הלוקר.
הן פתחו את התא בזהירות, וגילו בתוכו מגוון ספרים עתיקים ומסמכים כתובים בכתב יד נאה. עיניהן של ליאן ולילית נצצו מסקרנות. הן ידעו שספרים ומסמכים אלו מכילים סודות אפלים על בית הספר ועל עברו, סודות שיכולים לשנות את גורל בית הספר כולו.
לפתע, רעיון גאוני עלה בראש של ליאן. היא פנתה אל כרטיס התלמיד הדיגיטלי שלה, שהיה מצויד במגוון יכולות מיוחדות. "היי," אמרה, "למה שלא נקרא לך בשם?"
כרטיס התלמיד נראה מופתע מהבקשה שלה. הוא מעולם לא קיבל בקשה כזאת קודם לכן. לאחר רגע של מחשבה, הוא השיב בקול דיגיטלי רך: "רעיון מעניין. מה תרצי לקרוא לי?"
ליאן חייכה. "אני חושבת שאקרא לך 'אורקל'," אמרה. "זה שם שמתאים לך, כי אתה יודע הכל ויכול לעזור לנו לגלות את האמת."
כרטיס התלמיד הדיגיטלי נראה מרוצה מהשם החדש. "תודה לך, ליאן," אמר. "אני שמח שנתת לי שם. אעשה כמיטב יכולתי לעזור לך וללילית בכל דרך שאוכל."
ליאן הביטה בהתרגשות בחבר החדשה שרק פגשה וחיוך גדול הופיעה על פניה.
היא ידעה שעם 'אורקל' לצידה, היא יצליחו לפענך על כל את לגלות את הסודות האפלים של בית הספר.
הן היו מוכנות לצאת לדרך.

---

אריאן, לבו פועם בחזהו, צעד בזהירות אל תוך משרד ההנהלה. הדלת נסגרה מאחוריו, והוא מצא את עצמו מול חמישה מבטים סמכותיים. המנהלים, כולם גברים קשוחים ורציניים, ישבו סביב שולחן גדול, פניהם חתומות.
בין המנהלים, אריאן הבחין בדמותו של אביו. תחושת חשש גדלה בו. הוא ידע שמה שקורה עכשיו לא יהיה נעים.
"אריאן," אמר אחד המנהלים הראשיים ששמו ארסון בקול עמוק, "אנחנו זימנו אותך לכאן היום כדי לדון בהתנהגותך האחרונה."
אריאן העיף מבט באביו, מחפש רמז כלשהו, אך פניו של אביו נותרו אדישות.
"הגיעו אלינו תלונות רבות," המשיך מנהל אחר ששמו דן, "על התנהגות בריונית, חוסר כבוד למורים ולעמיתים, ואף אלימות פיזית. התנהגות כזו לא תתקבל בבית ספר זה."
אריאן ניסה להגן על עצמו. "זה לא נכון," הוא מילמל, "הכל היה פשוט... התגוננתי..."
"התגוננות?" מנהל ששמו אריק הרים גבה. "האם אתה באמת חושב שאלימות היא צורת ההתגוננות הראויה?"
אריאן שתק. הוא ידע שאין לו הרבה מה להגיד.
"אריאן," אמר אביו סוף סוף, "אני מאוכזב מאוד מהתנהגותך. ציפיתי ממך ליותר."
אריאן הרגיש דמעות עולות בעיניו. הוא לא רצה לאכזב את אביו.
"אנחנו נותנים לך הזדמנות אחרונה," המנהל גידאמר. "אם תתנהג בצורה נאותה מעתה והלאה, לא יהיו לנו ברירה אלא להוריד אותך דרגה."
אריאן הנהן בראשו, מבין את חומרת המצב. "אני מבין," הוא אמר בקול חנוק. "אני לא אאכזב אתכם שוב."
המנהלים הביטו בו לרגע, ואז המנהל הראשי ארסון הנהן. "טוב," הוא אמר. "אנחנו מקווים שאתה רציני. לך."
אריאן יצא מהמשרד, רגליו כבדות. הוא ידע שעליו לשנות את דרכו, אחרת עתידו בבית הספר, ואולי אפילו עתידו בכלל, יהיו בסכנה.

---

"אריאן? מה אתה עושה פה?" הוא הסתובב בפתאומיות ובלחץ וראה את ליאן, מביטה עליו בדאגה. "בכית?" המשיכה.
"לא, לא ממש," אריאן מלמל, מנסה להסתיר את הדמעות. "סתם קצת עייף."
ליאן לא האמינה לו. היא הכירה אותו מספיק טוב כדי לדעת שהוא מנסה להסתיר משהו. "אריאן," היא אמרה בעדינות, "אני יודעת שאנחנו לא ממש מסתדרים, אבל ספר לי מה קרה."
אריאן נאנח. הוא ידע שהוא לא יכול לשמור את זה לעצמו יותר. הוא סיפר לה על הפגישה עם המנהלים, על ההאשמות נגדו ועל האזהרה שקיבל.
ליאן האזינה לו בסבלנות, מלטפת את זרועו בעדינות. "אני מצטערת לשמוע את זה," אמרה כשסיים. "אבל אני יודעת שאתה בחור טוב. אתה פשוט צריך לעשות... כמה שינויים."
אריאן הנהן. "אני יודע," הוא אמר. "אני כבר החלטתי שאני לא אאכזב אותם שוב."
ליאן חייכה אליו. "אני מאמינה בך, אריאן. אתה יכול לעשות את זה."
"הפסקת אש?"
"בסדר..."
הם עמדו שם עוד כמה דקות, מדברים ומתכננים איך אריאן יכול לשפר את התנהגותו. ליאן ידעה שזה לא יהיה קל, אבל היא הייתה בטוחה שאריאן יצליח.
לילית הסתובבה במסדרונות. כרגיל, עוד ועוד מתנות והצעות היו לה ליד הלוקר הסודי שלה. היא התעלמה מהם ופתחה את הכרטיס תלמיד שלה. "תגיד לי בבקשה מה השעה הבאה." אמרה בשקט. אי נוחות עבר בגופה שהרגישה את עיני כולם נועצים בה. צמרמורת עברה בגופה. "בסדר גמור. מערכת נפתחת" אמר הקול הרובוטי. הופיע מולה מערכת השעות הארוכות. היא לא יכלה להתרכז, לא שכולם מביטים בה ככה. היא הייתה צריכה לעשות משהו, היא התפללה שמישהו יעזור לה. הכל נעשה מטושטש לשנייה, היא לא ידעה מה לעשות, איך היא תצא מהבלגן הז-
"לילית!!" מישהו קרא אליה בחיוך. היא ניסתה להתמקד בפנים, אבל הכל היה מטושטש. "לילית, לילית! את בסדר??" הבן אדם המטושטש החזיק אותה בזרועותיו. מי זה? היא שאלה את עצמה. היא הרגישה נוזל זולג דרך פיה. פתאום, היא הרגישה הרבה טוב יותר. היא הצליחה לעצור את הטשטוש המייגע שהיה לה. ואז היא ראתה אותה. ליאן. החברה שתמיד הייתה, מתחילת הדרך. היא פשוט הייתה הילדה הכי מתחשבת בעולם. ולידה היה… אריאן? ממתי השניים האלו מסתדרים? שאלה את עצמה. היא שמחה בשביל חברתה, אבל היא הרגישה קצת… קנאה. אבל היא לא יכלה להעביר את זה בלי לשאול אפילו קצת שאלות.
"מה נשמע יפיופה?" הוא אמר לילית עם חיוך פלרטטני.
"ממתי את מסתובבת איתו?" לילית עשתה פרצוף זועף.
"טוב טוב, חבר'ה, לא לריב. יש לנו דברים יותר חשובים להתעסק איתם. היא עצרה ופתחה את ילקוטה במהירות.
"כמו אוליי, איך אני מוציאה את החתול המוזר הזה מהתיק?!"
"הוא עוקב אחריי כבר יומיים!" התרעמה ליאן. "הולך אחריי לכל מקום, בבית הספר, ברחוב, אפילו כשהלכתי לשירותים!" היא צעקה, עיניה פקוחות לרווחה. "הוא פשוט מביט בי במבט מוזר הזה, כאילו הוא קורא את המחשבות שלי!"
אריאן ולילית החליפו מבטים מודאגים. "אולי הוא פשוט רעב?" הציע אריאן. "או אולי הוא אבוד?" שאלה לילית.
"לא, לא!" התעקשה ליאן. "הוא יודע בדיוק מה הוא עושה. הוא מנסה להטריד אותי!"
השלושה הביטו בחתול השחור שרבץ על הרצפה, זנבו מתנודד באדישות. עיניו הבוהקות ננעצו בליאן, כאילו מסרבים לטענותיה.
"מה עושים עכשיו?" שאל אריאן.
ליאן נאנחה. "אני לא יודעת. אולי ננסה לדבר איתו?"
"לדבר עם חתול?" צחק אריאן. "את חושבת שהוא יבין?"
"שווה לנסות," אמרה לילית.
היא התכופפה אל החתול, עיניה רכות. "היי חתולון," אמרה בעדינות. "מה אתה רוצה?"
החתול הביט בה במבט חודר, כאילו בוחן את כוונותיה. לאחר רגע ארוך, הוא פתח את פיו והשמיע יללה רכה.
"מה הוא אומר?" שאל אריאן.
ליאן העוויה את פניה. "אני לא בטוחה," אמרה. "אבל נשמע כאילו הוא רוצה להגיד משהו חשוב."
"אני לא חושבת שכדאי שנעקוב אחריו יותר, ליאן." התנגדה לילית. "הוא כבר גרם לנו להרבה צרות."
"אולי," אמרה ליאן.
פתאום, רעיון עלה במוחה. "יש לי רעיון!" אמרה. "אוליי נשאל את אורקל?"
אריאן ולילית הביטו בה בהפתעה. "מי זה אורקל?" שאל אריאן.
"אורקל זה חבר" אמרה ליאן. "אם אתם רוצים, אראה לכם אותו"
אריאן ולילית החליפו מבטים שוב. "טוב," אמר אריאן בסופו של דבר. "אבל אם זה יסבך איתי בעוד צרות עם אבא שלי, תשכחי מזה."
ליאן חייכה. "תודה רבה!" אמרה. "אני בטוחה שזה יעבוד."
היא הושיטה יד אל כרטיס התלמיד שלה, וקראה בשמו. הוא מיד נפתח וחיוך גדול דיגיטלי נצבו על פניו הדיגיטליות. "אורקל!" אמרה ליאן בשמחה.
"את קראת לכרטיס דיגיטלי בשם?" שאל אריאן, מופתע, באותו מצביע על החבר החדש.
"מה הבעיה?" אמרה ליאן. "אין שום חוק נגד זה…"
אריאן ולילית חייכו. אולי, חשבו, ליאן צדקה. אולי זה לא היה כל כך מפחיד לדבר עם כרטיס דיגיטלי אחרי הכל.
או כך חשבו.

---

חבריה פרק 3 הסתיים!
כדאי להמשיך לפרק 4?
חוח

בנוגע לציורים של הדמויות, מי שייכתב הכי הרבה, שצויר הבא.
אופציות:
לילית, ג'יידן, אהרון, אמא של ליאן, גב. פרינטלה, אורקל(כרטיס תלמיד דיגיטלי), החתול...
9
5
85


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
24/06/2024   23:55 מרינט66  5
תמשיכיי
04/06/2024   09:57 מרינט66  4
ואווו העלילה מתחילהההה!!
בטח להמשיךך
את ליליתת
03/06/2024   16:51 alilina  3
ציירתי את אריאן חחח, תסתכלי בגלריה
03/06/2024   15:42 חםקר  2
אמאלה
אמאלה
איזה מושלםםם
יואו
יאוו
נדירררר
חייב קודם כלל
עוד פרקקקקק T-T
כי התמכרתי חוחח
תציירי את אריאן מה שמו
(:

D-D

J-J

$-$
03/06/2024   13:35 2שתים1  1
אמאאא
פרק מטורףף
אודות החברה           נגישות מדיניות פרטיות תנאי שימוש צור קשר