|
היורש של זאוס חלק 3
|
14/07/2024 |
הנערים עמדו דקות ארוכות מול ראיין, נותנים לכאב ולאובדן לחדור לתודעתם. הארי, המנהיג החצוי, היה הראשון לדבר. "הקרבה של ראיין לא תהיה לשווא," אמר בעיניים דומעות. "עלינו להמשיך, עבורו ועבור כל אלו שהקריבו את חייהם לפנינו."
קלייר, בעיניים אדומות מדמעות, הנהנה. "הוא נתן לנו את ההזדמנות הזאת. בואו לא נאכזב אותו."
הקבוצה המשיכה בדרכה, עוקפת את שערי המקדש שנפתחו בקרב הקשה. מעבר לשערים, הם מצאו חדר גדול ומואר באור כחול מסתורי. במרכז החדר ניצב כתר עתיק, מונח על כן אבן.
"הכתר של זאוס," לחש ג'ייסון ביראת כבוד. "זה מה שחיפשנו."
הארי צעד קדימה, אך לפני שהספיק לגעת בכתר, קול עמוק ומהדהד נשמע מהאוויר. "לוחמים אמיצים, עמדתם במבחן הקשה, אבל דרככם עדיין לא תמה."
הם הביטו סביבם, מחפשים את מקור הקול, עד שראו דמות מרחפת בחלל החדר. הייתה זו האלה אתנה, שהופיעה לפניהם בדמות זוהרת ומפוארת.
"אתם חייבים להחזיר את הכתר לאולימפוס," אמרה אתנה. "אבל זכרו, הכוח שהוא נושא בתוכו עלול למשוך אליו כוחות אפלים."
הארי הנהן. "נעשה כל מה שנדרש כדי להגן עליו."
אתנה חייכה. "אני יודעת שתעשו זאת. אך שימו לב, הכוח האמיתי של הכתר מתעורר רק כאשר הוא מונח על ראשו של יורש אמיתי של זאוס. מי מכם יישא באחריות הזו?"
הקבוצה נראתה נבוכה. קלייר, שתמיד הייתה נחושה ובעלת אומץ, צעדה קדימה. "אני אקח את הכתר לאולימפוס," אמרה בביטחון. "ואם אהיה היורשת, אשתמש בכוחו לטובת כולם."
אתנה הנהנה, ולאט לאט נעלמה, משאירה את הקבוצה עם המשימה הגדולה.
***
המסע לאולימפוס היה ארוך ומפרך. הם נתקלו במכשולים רבים, אך כל אחד מהם נלחם בעוז והתגבר על כל מכשול. קלייר הובילה את הקבוצה ביד רמה, והכתר הפיץ אור כחול שהנחה אותם בדרכם.
בסופו של דבר, כשהם הגיעו לפסגת אולימפוס, ניצבו בפניהם שערי זהב ענקיים. קלייר הניחה את הכתר על ראשה, והדלתות נפתחו בטריקה רועמת.
האלים קיבלו את פניהם באולימפוס, ובראשם זאוס. "ברוכים הבאים, לוחמים אמיצים," הוא אמר. "הבאתם את הכתר למקום שבו הוא שייך."
קלייר הניחה את הכתר על כן הזהב שלפני זאוס, והכתר זהר באור עז. "המשימה שלנו הושלמה," היא אמרה בהקלה.
זאוס חייך. "אכן, הצלחתם במשימה הקשה ביותר. הקרבה, אומץ ואחווה אמיתית הביאו אתכם עד לכאן. זכרו תמיד את אלו שנפלו בדרך."
הלוחמים החצויים חייכו זה לזה, מרגישים את כובד האחריות שנפל מכתפיהם. הם הצליחו, ולא רק למען ראיין, אלא למען כל אלו שבאו לפניהם והאמינו בכוחם.
מאותו יום, הכתר נשאר באולימפוס, שמור ומוגן על ידי האלים והלוחמים החצויים, שהפכו לאגדה בזכות אומץ ליבם ומסירותם.
|
|
