|
מעבר לגן עדן- פרק 3
|
08/08/2024 |
מבטו של אסטין עלי התחזק. התגבר. ואז ידעתי מה הוא הולך לעשות. הוא הולך להפנט אותי. אסטין תמיד היה מוכשר. הוא קיבל את היכולות שלו בגיל מוקדם, הכנפיים שלו היו גדולות, והוא היה חזק. היכולת שלו… יותר מסתם יכולת פשוטה. זאת היכולת כמעט הכי נדירה שיש. היפנוזה. כשהוא מסתכל בעיניים של אנשים, הוא יכול לגרום להם לעצור ולעשות מה שהוא רוצה. הוא הרצין את מבטו עליי. "אנג'. למה שתלך מכאן?" פניו התרככו מעט. "למה שתרצה ללכת?" המשיך. הרגשתי את המבט של אסטין חודר עמוק לתוך נפשי. ניסיתי להזכיר לעצמי את החופש, את ההרפתקה שמחכה לי מחוץ לארמון… אבל כוחו של אסטין היה גדול מדי. פתאום הרגשתי שכל מחשבותי מתערבלות, ואת רצוני נחלש. ואז, הכל נהיה שחור.
♛~♛~♛
מצאתי את עצמי בחדר של אסטין, מבטי ננעץ בתקרה המוזהבת. איך הדברים הסתיימו ככה? איך הגעתי לפה? ניסיתי להזיז את אצבעותיי, אך הכבלים היו הדוקים מדי. זיכרונות מטושטשים חזרו אליי: מבטו של אחי הגדול, ההתנגדות הפנימית, והחושך שהכניע אותי. ואז שמעתי צעדים בדרך אליי. זה היה אסטין.
"באמת, אנג'. ככה אנחנו צריכים להתחיל את הביקור שלי?" שאל אסטין, קמט מופיע בין עיניו.
"שחרר אותי, אסטין!" ניסיתי להשתחרר, אבל לא הצלחתי.
"אוי באמת, כדי לתת לך לברוח שוב?" הוא הסתובב הלוך ושוב בחדר, עיניו עדיין נעוצות בי, לוודא שלא אזוז. היפנוזה.
ניסיתי להזיז את אצבעותיי, אך הן היו כבדות כמו עופרת. הרגשתי את מבטו אסטין חודר עמוק לתוך נפשי, מנסה לשלוט במחשבותיי.
"אתה לא מבין, אנג'לוס," אמר אסטין בקול רך אך נחוש. "זה לטובתך. כאן בטוח. כאן אתה מוגן."
רציתי לצעוק, להוכיח לאסטין שהוא טועה, אבל כל מה שהצלחתי להוציא זה קול חלש. הרגשתי דמעות חמות זולגות על פניי.
נזכרתי בתליון של אמי. את המגע הקר שלו על צווארי, וזה נתן לי קצת כוח. קצת תקווה. התמקדתי בתליון, בזיכרונות הטובים הקשורים אליו. דמיינתי את אמי מחייכת אליי, מעודדת אותי.
באותו רגע, ההרגשתי שינוי. הכוח של ההיפנוזה התחיל להתרופף.
"לא!" צעק אסטין, אך כבר הייתי חופשי. קמתי מהמיטה מהר, הכבלים נותרו בידיי, והסתכלתי על אחי בעיניים מלאות כאב.
בדיוק כשהתכוונתי לברוח, חשתי בשרשרת ברזל מקיפה את צווארי.
נאבקתי בניסיון לשחרר אותה, אך היא היתה הדוקה מדי. אסטין הביט בי מבט מלא כאב.
"חשבתי שתוכל לברוח, אנג'לוס?" הוא אמר, קולו מלא עצב. "אבל אני תמיד צעד אחד לפניך."
פתאום צעדים מהירים נשמעו בכיווני. והופתעתי לגלות שזה היה… אבא?
הוא נכנס לחדר, אך פניו היו חיוורות וסוערות. "אנג'לוס, אני צריך שתבוא איתי. יש לנו הרבה על מה לדבר." הוא הושיט את ידו, אך חששתי.
"...אבא?"
|
|
ונילWחלופי
