|
לכתב אורח - סיפור עם מסר, שווים בלימודים
|
20/08/2024 |
באמצע אוגוסט, כאשר הימים החמים החלו לאט לאט להתקרר, התחיל שיח בין ההורים על שנת הלימודים הקרבה. אבא של רון, ילד בן 10, אמר: "אני מקווה שהשנה רון ימצא חברים חדשים בכיתה." רון, שעמד ליד החלון והסתכל על השמיים הכחולים, חשב על מה שיהיה לו בכיתה החדשה שלו. הוא לא היה אחד מהילדים הפופולריים בכיתה, והרגיש תמיד קצת מחוץ למעגל.
ביום הראשון ללימודים, רון התעורר מוקדם, התלבש בזריזות וירד לאכול. אמא שלו הכינה לו כריך עם ריבה - הוא אהב ריבות. אחרי ארוחת הבוקר, הוא לקח את תיק הספרים החדש שלו ויצא מהבית, הלב שלו דפק בחוזקה.
בבית הספר, התלמידים התאספו בחצר לפני הכניסה לכיתה. הכיתה החדשה שלו הייתה מלאה ילדים שפגוש אותם לראשונה. המורה מיה, הייתה אישה חמה ומבינה, שהקדישה תשומת לב לכל אחד מהילדים. לאחר שהציגו את עצמם, היא הבינה שצריך ליצור אווירה של תמיכה ושיתוף פעולה.
כבר בשבוע הראשון, רון גילה שיש ילדים בכיתה שיש להם קשיים. בין אם זה דניאלה, שמתמודדת עם בעיות קריאה, או שלי, שהרגישה לחוצה מאוד בזמן מבחנים. המורה מיה הבינה שיש צורך בפעולה וכינסה את הכיתה לשיחה.
"אני רוצה שניצור קבוצות תמיכה," היא אמרה, "כל אחד יכול לעזור לאחרים בכישורים שלו." ילדים בקבוצה התנדבו בהתאם, ורון הרגיש שסוף סוף יש לו סיכוי לעזור.
את יום חמישי של אותו שבוע, יובל ראה את דניאלה יושבת לבד על הספסל. רון ניגש אליה ואמר: "היי, דניאלה. רוצה שאנחנו נלמד ביחד? "דניאלה הסתכל עליו בהפתעה, ואז חייכה, "בטח, אני אשמח!"
במשך כמה ימים, רון ודניאלה עבדו יחד על קריאה. רון מצא שזה מאוד מספק לעזור לחברתו החדשה, והוא גם למד הרבה בעצמו. במקביל, שלי, שהייתה מתוחה בזמן מבחנים, הוציאה את כשרונה לעזור בכיתות לאומניות.
עם הזמן, הכיתה החלה לפרוח. הילדים התחילו להרגיש מחויבים זה לזה, והקשרים שהוקמו היו חזקים. המורה מיה הייתה מתמקדת בהכנת פעילויות שיכולות לעודד את הילדים לשתף פעולה ולהתקרב זה לזה. אחד מהפרויקטים המיוחדים היה הכנת פוסטרים על ערכים של טוב לב ועזרה הדדית.
כשהגיע חודש ינואר, חנוכה הגיע והכיתה חגגה עם פעילויות מגוונות. הם הכנו סופגניה באולם וסיפרו אחד לשני על המסורת שלהם. רון נעמד עם דניאלה ודיבר על ניסים. הוא ראה את דניאלה מתחילה להרגיש יותר בנוח עם עצמה ועם חבריה.
השנה הכיתה גם קיימה ימי הולדת אחת לשני. כשעל שולחן החגיגה הגיע תורו של רון, כל החברים שלו חיכו לו עם עוגה גדולה וקישוטים. הרגע הזה נגע בליבו והוא הבין שהוא לא רק חלק באזור הכיתה, אלא שהוא נמצא במשפחה חדשה.
בסוף השנה, ביומן סוף השנה שכתבו כל הילדים, רון כתב: "שנה מלאה הפתעות. למדתי לעזור לאחרים ולמצוא חברים. תודה לכם, ולך המורה מיה, על שיצרת לי את הדרך!" הוא שמח לראות שבסופו של דבר, הוא הפך לחלק בלתי נפרד מקהילה תומכת, ובעיקר מהקשרים המיוחדים שהיו לו עם חבריו החדשים.
כשהילדים נכנסו למערכת השעות לשנה הבאה, רון נכנס עם חיוך רחב, מוכן להגשים את השאיפות החדשות שלו, לתמוך בכל אחד ולעזור להם לגדול.
-----------------------------
מה למדנו מהסיפור הזה? אם אתם מתוחים או חוששים לקראת השנה חדשה, הכל בסדר!
כל אחד שונה- יחיד, מיוחד ויכול לתרום לסביבה שלו בכל הנושאים בהם הוא מתעניין!
אני מקווה שכל ילדי מיקמק יתחילו את שנת הלימודים בהנאה ושמחה יחד עם חבריהם לכיתה, ולעולם אל תשכחו לתת לאחר, להיות ביחד, גם עם ילדים שאולי נראים בעיניכם טיפה שונים.
|
|
מוקדש
לואי❤️ | |
|
|
