|
לכתב אורח - סיפור עם מסר, לחץ חברתי
|
21/08/2024 |
בעיר קטנה בשם רמת השמש, חי נער בשם עומר. עומר היה ילד חברותי ואוהב חיים, אך הוא הרגיש לא פעם את הלחץ החברתי הכבד שמתלווה לתקופת ההתבגרות. כל חבריו לכיתה, מאיה, יאיר, וליה, נכנעו למוסדות החברתיים ששררו סביבם. חוקים לא כתובים ניהלו את חיי היום-יום שלהם: איך לדבר, איך להתלבש, ואפילו מה לאכול.
עומר אהב ללבוש בגדים צבעוניים שהביעו את אישיותו, אך חבריו הציקו לו על כך. "אתה לא יכול להמשיך ככה" אמר יאיר בפעם האחרונה שהעז ללבוש סוודר ורוד. "זה לא מתאים לבנים." בלילה ההוא, כשחזר הביתה, הרגיש עומר כאב בלב. למה הוא צריך להשתנות רק כדי להתאים?
ימים חלפו, ועומר הלך והתקשה. הוא ניסה ללבוש בגדים כהים יותר, ונמנע מלהביע את עצמו בפומבי. אבל ככל שניסה להתאקלם, הרגיש את עצמו הולך ומתרחק ממה שהיה פעם. ברגעים של שקט, כשהיה יושב בחדרו ליד החלון, היה שואל את עצמו: "מי אני באמת? האם אני רוצה להיות כמו כולם, או כמו שאני?"
יום אחד, מזג אוויר אביבי, עומר הלך לטיול בפארק המקומי. הוא נמשך אל פסל יפה שבמרכזו, ופתאום עלה בראשו: "אני לא יכול להמשיך לחיות ככה," "אני רוצה להיות נאמן לעצמי."
באותו הרגע הוא ישב על הספסל והחל לחשוב. מה באמת חשוב לו? מה מעניק לו שמחה? הוא נזכר באהבתו לציור, שבמשך זמן רב הדחיק, ובתשוקה שלו למוזיקה. עומר פתח את מחברת הציורים שהחזיק מהילדות, והתחיל לצייר. כל קו שורטט עם לב ותשוקה, לכל צבע היה סיפור משלו. כשהתמקד בציורים, הרגיש כאילו כל הלחץ החברתי מתפוגג.
לאחר כמה ימים, הוא החליט לשתף את חבריו בעבודותיו. שהוא קרא לכולם לבוא למפגש יצירה, וכולם היו המומים מהכישרון שלו. "זה אני, זה מה שאני אוהב!" אמר עומר בקול רועד, “וגם אני לא מתכוון להפסיק ללבוש את מי שאני.”
באותו הערב, עומר פגש את חבריו לסדנת הציור. ראשונה, מאיה נתנה לו מחמאה על כישרונו. "אני לא ידעתי שאתה מצייר ככה!" היא אמרה. והוסיפה שהבגדים אינם חשובים כמו הכישרון שלו. יאיר וליה הצטרפו בהסכמה ובכך אפשרו לעומר להבין כי לא היה עליו לשנות את עצמו כדי להתקבל לחברה.
מדי שבוע, המפגשים הפכו למסורת, וכל אחד מהם הראה צד אחר של עצמו. עומר זכה להרגיש שהוא חי בכנות ובאמת. הוא הבין שלחץ חברתי הוא דבר נוכח, אך ההקשבה לעצמך ולצרכים שלך יכולה לעזור בשבירת המעגל. הוא הצליח לעמוד על שלו ולהיות מי שהוא רוצה.
כעומר עמד על הבמה ביום ההצגה של בית הספר, קליפ של זיכרונות הציף אותו. הוא כעת לובש את הסוודר הוורוד שלו וחיוך רחב שפך על פניו. ברקע, נראו חבריו מריעים, ולא אכפת להם מה צבעי הבגדים. הם התרגשו מהאומץ שגילה, ואולי גם הם למדו משהו חשוב על עצמם.
עומר הבין שלחץ חברתי אינו דבר שיש להתעלם ממנו, אך הוא גם לא צריך להכתיב את דרכו.
הוא ידע שהאמת הפנימית שלו היא זו שכתבה את סיפרו, וסיפורו רק התחיל.
----------------------
אז מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה? לחץ חברתי הוא דבר בלתי נמנע מלהגיע,
תמיד הוא יגיע מאנשים שונים ובאישזהו שלב בחיים שלכם, אם אתם מרגישים שהוא מונע מכם להיות מי שאתם ולעשות מה שאתם אוהבים, אז ללא ספק אתם צריכים להתנגד אליו ולהפסיקו.
תהיו מי שאתם, תעשו מה שאתם אוהבים. זכרו:
"גם הקשת בענן לא הייתה מושלמת אם היא לא הייתה מורכבת מצבעים שונים." ❤️
|
|
אמליי23
