קהילה - היצירות של שירוש7764
|
|
|
|
|
חיים חדשים פרק 12
|
לפני 12 ימים |
אוקי זה פרק רביעי!
בבוקר שאחרי החוויה המופלאה שלה בחלל הריק, אמילי ישבה בחדר שלה, מתרגשת מהמהלך הבא במסע שלה. היא חשה שהכוחות שלה מתחילים להתעורר, והדבר הראשון שעשתה היה לספר לג'יימס ורוני על מה שקרה לה.
"אתם לא תאמינו מה קרה לי," היא אמרה, עיניה נוצצות. "נפגשתי עם רוח הדרקון! היא הראתה לי חזיונות של נסיכות שהיו כאן לפניי, שנלחמו נגד האופל, אבל הן נכשלו אחת אחרי השנייה."
היא הסבירה להם כיצד רוח הדרקון אמרה לה שיש לה עוד דרך ארוכה, אך היא תגיע אל האור, ושלא תהיה לבד בדרכה. אמילי הרגישה את הלב שלה מתמלא בתקווה.
אורן, שעמד לצידם, חייך בהבנה. "עכשיו הגיע הזמן שתשלטו בכוח החיה שלכם," הוא אמר. "ורוני, אני רוצה שתדעי שהחיה שלך היא רוח החתול. את מייצגת סקרנות ועצמאות."
רוני חייכה, עיניה מבריקות, והרגישה את הקשר שלה עם רוח החיה שלה מתחזק. "אני מוכנה לגלות את מה שיש לי בתוכי," היא אמרה.
אמילי קמה מהכיסא שלה, והרגישה את הכוח שלה מתגבר. "אני אעשה את זה," היא השיבה, והלכה לחדרה כדי להתארגן לקראת האימונים.
כשהיא נכנסה לחדרה, היא עברה על הארון שלה, בוחרת את הבגדים שלה בקפידה. היא החליטה ללבוש חולצה בצבע ירוק כהה, עם שרוולים ארוכים, שנראתה מאוד נוחה. למטה, היא בחרה במכנסיים שחורים מחמיאים, שנראו כאילו נתפרו במיוחד בשבילה. את הסניקרס שלה, היא החליטה להשאיר על הרגליים – הם היו נוחים ומוכנים לאימון. היא נעמדה מול המראה, הסתכלה על עצמה והרגישה שהיא מוכנה.
בדיוק כשסיימה להתלבש, היא שמעה דפיקות בדלת. היא פנתה אל הדלת ופתחה אותה, וג'יימס עמד מולה, חיוך רחב על פניו. הוא לבש חולצה לבנה עם הדפס פשוט ומכנסיים כחולים, והאור מהחלון שיחק בשיערו הבלונדיני.
"שלום, אמילי," הוא אמר. "אני שמח לראות שאת בסדר."
אמילי חשה את הלב שלה פועם במהירות. "אני בסדר," היא ענתה, אך מחשבות רומנטיות החלו לחלחל לתודעתה. היא לא יכלה להפסיק לחשוב על איך הוא נראה, על החיוך שלו, איך הוא תמיד יודע בדיוק מה לומר.
באותו רגע, רוני נכנסה לחדר, רואה את המצב. "סליחה על ההפרעה," היא אמרה בצחוק, רואה את אמילי המסמיקה, ודחפה מרפק לג'יימס. היא קשתה לעבור על פניו והוסיפה קריצה מצחיקה.
אמילי וגורם לג'יימס להסמיק עוד יותר, והם החליפו מבטים נבוכים. רוני צחקה מהמצב, והאוירה הפכה לקלה יותר. "אנחנו צריכים להזדרז," היא אמרה, בוחנת את השעון שלה.
החבורה יצאה מחדרה של אמילי, כשהם מתקדמים לקראת 'חדר אימוני הרוח'. אווירת הציפייה הייתה מורגשת, וכל אחד מהם חווה את ההתרגשות לקראת האימון הקרוב.
כשהם נכנסו לחדר, אורן חיכה להם במרכז. הוא עמד בגובה, עיניו החכמות ננעצות בהם. "ברוכים הבאים חזרה, אמילי, ג'יימס ורוני," הוא אמר בקול רם ובוטח. "היום אנחנו נתחיל בתרגיל אחד לפני האחרון בשלב הראשון."
הוא הצביע על המזרנים שהיו מפוזרים בחדר. "התרגיל הפעם הוא ניסיון להוציא את רוח החיה שלכם החוצה. כדי לעשות זאת, אתם צריכים קודם כל לפגוש את החיה שבתוככם. אני רוצה שתשאלו את עצמכם: 'מה החיה שאני?' ותתחברו אל הרוח שלה."
"איך עושים את זה?" שאל ג'יימס, עיניו מלאות סקרנות.
אורן חייך. "אתם תתחברו אל הרוח שלכם, תתמקדו בה, תרגישו את הכוח שלה. כשאתם מרגישים שהקשר מתחזק, אני רוצה שתשאבו ממנה חלק מהכוח שלה. אך יש לזכור – אתם לא אמורים לשאוב את כל הכוח. רק חצי ממנו. הרוח תוכל להגדיל את הכוח שלה בעצמה לפי הצורך."
אמילי נעמדה, והרגישה את הכוח שלה מתחזק. "אני יכולה לעשות את זה," היא אמרה לעצמה. "אני בטוחה."
אורן המשיך, "אני רוצה שתתחילו. קחו את הזמן, התרכזו, ואל תדאגו אם זה לא יקרה מיד. התהליך הוא חשוב, וצריך סבלנות."
אמילי הרגישה ביטחון גובר בתוכה, והיא ישבה על המזרן, מתמקדת בנשימותיה. היא ניסתה למצוא את רוח הדרקון בתוכה, והתחילה לעלות על התהליכים שעברו עליה. היא חשה את הכוח שלה מתעורר, והתחילה להרגיש את הקשר עם הרוח שבתוכה.
ברקע, רוני וג'יימס היו עסוקים גם הם, כל אחד מהם מנסה לגלות את החיה שלהם. אמילי עצמה ניסתה להתרכז, אך כל פעם שניסתה, הרגשה של מחסום חוסם את דרכה.
"אני לא יכולה להיכשל," היא אמרה לעצמה, "אני חייבת להצליח." היא דמיינה את רוח הדרקון, את הכוח שלה, ואת כל מה שלמדה.
לאחר מספר ניסיונות, היא חשה את הכוח בתוכה מתערבב עם הכוח של רוח הדרקון. היא הרגישה שהמחסום מתמוסס. היא ביקשה מעצמה להרגיש את הכוח, והדרקון סימן לה להתקרב.
בתוך שנייה, היא חשה שהכוח שלה מתממש, והיא הצליחה לשאוב חלק מהכוח של רוח הדרקון. הרוח דעכה מעט, אך עדיין הייתה זוהרת, והדרקון אמר לה, "את צעד אחד קרובה יותר אל האור."
באותו רגע, רוח ענקית יצאה מתוך ידה המונפת של אמילי. היא ראתה איך הרוח מתגבש לכדי דרקון מפואר וענק, חזק ומלא צלילים. אמילי נישאה באפיסת כוחות, אך הלב שלה התמלא בשמחה.
הדרקון חייך אליה, כאילו הוא עלה מהחלומות שלה, ואז נעלם באוויר. אמילי נפל ארצה, עייפה אך מרוצה, לתוך ידיו החמימות של ג'יימס.
ג'יימס הביט בה בחיוך מדבק, עיניו מזהירות. "את עשית את זה!" הוא אמר, והרגישה את החום שקרן ממנו.
"עשיתי את זה," היא חזרה, מתמוגגת מהתחושה.
עבר יום, והם המשיכו להתאמן. ג'יימס ורוני גם הצליחו להוציא את רוח החיה שלהם החוצה, והאווירה הייתה מלאה בהצלחה ובאופטימיות.
אך אז, כשאמילי שיחקה במחשבותיה, לפתע אורן נכנס לחדרה. "התרגיל השלישי והאחרון לשלב החיה ייערך בעוד שבוע," הוא אמר, קולו חכם ונשמע כמו רוח חמה ביום קיץ.
הוא הוסיף, "אני מבקש מכם לנוח עד אז. זהו שלב חשוב במסע שלכם, וחשוב שתהיו מוכנים." |
|
|
|
|
|
14
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני 11 ימים 10:50 |
סבבוש38 |
3
|
|
תקשיבי את גאונה^^ |
|
|
|
|
|
לפני 12 ימים 11:06 |
מקמק10012 |
2
|
|
יפה מאוד |
|
|
|
|
|
לפני 12 ימים 11:02 |
ןליאלן |
1
|
יוו שלמותת
רגעע אבל מה החיה של ג'יימס??
ואי איך זה מתוך רגע בסיפור עצוב
בעולם רגיל, הפך לסיפור מטורף בארץ עם
כוחות?! איך את עושה את זה?? |
|
|
|
|
|
|
|
