|
חיים חדשים פרק 13
|
לפני 12 ימים |
חברים בסוף אני מעלה שש פרקים❤️
שבוע עבר מאז האימון האחרון של אמילי, והיא הרגישה שהזמן עובר באיטיות. כל בוקר היא קמה עם תחושת ציפייה, אך גם עם עייפות פנימית. היא ידעה שהאימון הקרוב הוא קריטי, אך התחושה של חוסר הצלחה החלה לכרסם בה.
בימים הראשונים, היא ניסתה להעמיק את הקשר שלה עם רוח הדרקון, אך ככל שעבר הזמן, היא הרגישה שהקשר הזה לא מתהדק כפי שהיא קיוותה. היא הלכה למקומות שונים בארמון, ניסתה למצוא שקט כדי להתרכז – בגינות המפוארות, בספריה הקטנה עם המדפים העמוסים בספרים עתיקים, ובחדרים הפנימיים של הארמון. היא חיפשה בכל מקום, אך הרוח נראתה רחוקה מתמיד.
בכל פעם שהיא התיישבה וניסתה להתרכז, המחשבות החלו להטריד אותה. היא חשבה על ג'יימס ורוני, שביום הראשון הצליחו להתחבר לרוח שלהם, ואילו היא נותרה מאחור. ג'יימס היה רוח הזאב, ורוני הייתה רוח החתול. הם הפכו לחברים טובים, ועברו את התהליך הזה יחד, אבל היא הרגישה מבודדת, לא שייכת.
במהלך השבוע, אמילי גם ניסתה לכתוב יומן, לתעד את המחשבות שלה ואת התחושות שלה. היא כתבה על הקשיים, על ההתנסויות שלה, והתחילה לפתח קשר עם עצמה, אך גם זה לא עזר לה להתקדם. היא קיוותה שהמילים יובילו אותה למקום בהיר יותר, אך כל מה שכתבה לא הצליח לשנות את המצב.
ביום השישי, אמילי ישבה בחדר שלה, מתבוננת מהחלון על הגינות הירוקות שמסביב. היא ראתה את ג'יימס ורוני מתאמנים יחד, צוחקים ומשתפים פעולה. אמילי חשה קרבה אליהם, אבל גם ניכור. "למה אני לא מצליחה?" היא שאלה את עצמה בקול רם, והקול שלה נשמע חלול בחדר שקט.
בערב, היא יצאה מהחדר, מתכוונת להסתובב קצת במתחם. היא הלכה לאורך המסדרונות, מתבוננת בציורים המרהיבים על הקירות, מנסה לשאוב השראה מההיסטוריה של הממלכה. היא עצרה ליד אחד הציורים, אשר הציג נסיכה עם דרקון ליד. "האם אני יכולה להיות כמו הנסיכות האלה?" היא שאלה את עצמה, אך לא הייתה לה תשובה.
ביום האחרון, התחושה שלה הייתה קשה יותר מתמיד. היא שקלה להתייאש. "אני לא יכולה יותר," היא אמרה, מרימה ידיים על המיטה שלה. היא ניסתה שעות על גבי שעות, אך כל ניסיון שלה להיכנס לרוח היה כושל. היא הרגישה כמו עכבר במבוך, מחפשת יציאה אך לא מצליחה למצוא אחת.
אבל היא כבר החליטה - היא תמשיך לנסות.
ביום האימון המיוחל, אמילי קמה בבוקר עם תחושת התרגשות חדשה. היא הרגישה כמו יום חדש, כמו הזדמנות חדשה. היא נעמדה מול המראה, והחלה להתכונן לאימון החשוב.
היא החליטה ללבוש שמלה חגיגית אך לא מידי, שמלה בצבע סגול כהה עם תפרים עדינים. השמלה הייתה קלה, עם שרוולים קצרצרים וגב פתוח מעט, שגרם לה להרגיש גם אלגנטית וגם נוחה. היא התאימה לשמלה נעלי עור שחורות, בגובה נמוך, שהיו נוחות מאוד להליכה.
אמילי התבוננה במראה, והרגישה ביטחון גובר. "היום אני אעשה את זה," היא אמרה לעצמה, ויצאה מהחדר.
בדיוק כשהיא פנתה לדלת, היא שמעה דפיקות. פתאום, היא הרגישה את הלב שלה פועם במהירות. היא פתחה את הדלת בזריזות, וג'יימס עמד מולה, מחייך. הוא לבש חולצה כהה עם מכנסיים חומים, והאור מחלון החדר נפל על פניו בצורה מחמיאה.
"שלום, אמילי," הוא אמר, "אני שמח לראות שאת מוכנה."
אמילי חייכה אליו, אך הלב שלה החסיר פעימה. היא הרגישה את החשמל באוויר, את התחושות המוכרות שצפו. "אני מוכנה," היא ענתה, "ואתה?"
"אני גם," ג'יימס אמר, עיניו נוצצות באור. "היום זה יום חשוב."
רוני הצטרפה אליהם, לבושה בחולצה לבנה עם הדפס צבעוני ומכנסיים קצרים. היא נראתה מלאת אנרגיה. "היי, מה קורה כאן?" היא שאלה, רואה את המתח בין אמילי לג'יימס.
"לא הרבה," ג'יימס ענה, אך רוני לא יכלה להסתיר את החיוך על פניה. "לכו נזדרז!"
השלושה הלכו יחד לחדר אימוני הרוח, והאווירה הייתה מלאה בציפייה. אמילי הרגישה את הלב שלה פועם, והתחושה של התרגשות גברה בכל צעד. היא ידעה שהיום הזה הוא יום מכריע במסע שלה.
כשהם הגיעו לחדר, אורן עמד במרכז, ממתין להם. הוא לבש גלימה כהה עם פרטים צבעוניים, ועיניו נראו חכמות יותר מתמיד. "ברוכים הבאים," הוא אמר, קולו חזק ומלא נוכחות. "היום אנחנו נתחיל את האימון החשוב ביותר עד כה."
אורן התחיל את נאומו, ואמר, "רוח החיה היא חלק בלתי נפרד מכל אחד מכם. היא לא רק כוח, אלא גם תמצוגה של מי שאתם. כשאתם מתחברים לרוח שלכם, אתם מתחברים למהות של עצמכם. מדובר במסע של גילוי עצמי, של הבנה עמוקה יותר של מה שאתם מסוגלים לעשות."
הוא המשיך, "הכוח הזה הוא לא רק בשבילכם. אתם צריכים להשתמש בו לטובת הכלל. זהו רק השלב הראשון, ויש לכם עוד דרך ארוכה לעבור עד שתגיעו לסוף המסע. חשוב שתזכרו שהכוח שלכם הוא לא רק כוח אישי – הוא חלק מהקהילה שלכם, מהמשפחה שלכם, מהעולם שסובב אתכם."
אמילי הקשיבה בקשב רב, מרגישה את המילים חודרות לתודעתה. היא חשה שהיא לא לבד במסע הזה, ושיש לה את התמיכה של ג'יימס ורוני.
אורן המשיך לדבר, "התרגיל היום הוא השתלבות עם רוח החיה שלכם. אתם צריכים להרגיש אותה זורמת בתוככם, להפוך אותה לשלהם. זהו תהליך שדורש התמדה ומאמץ."
הוא ראה את המבטים המבולבלים של תלמידיו והוסיף, "כדי להשתלב עם הרוח, עליכם לעבור דרך מחסומים. אתם צריכים להבין שהרוח תבין את רצונכם, את רצונה. ברגע שתצליחו ליצור קשר חזק עם הרוח שלכם, היא תוכל להילחם ולשרת את רצונכם בלי מילים."
אורן לקח נשימה עמוקה והמשיך, "אתם צריכים להבין מה מהות הרוח שלכם. זהו תהליך שדורש סבלנות, אך התוצאה תהיה שתרגישו את הרוח כחלק מכם. ברגע שתצליחו להתחבר, היא תוכל לפעול יחד אתכם באופן טבעי, מבלי שתצטרכו לדבר."
אמילי חשבה שהיום הזה הוא הזדמנות מצוינת. "אני יכולה לעשות את זה," היא אמרה לעצמה, כשהיא זוכרת את החיבור הקודם שלה עם רוח הדרקון. היא הרגישה שאם היא הצליחה אז, היא תוכל לעשות זאת שוב.
כשהיא התיישבה, היא ניסתה להתחבר לרוח שלה שוב. הפעם, היא חשה את הרוח מחכה לה, סקרנית. היא ניסתה להרגיש את הכוח שלה זורם בתוכה, אך כל פעם שניסתה, היא לא הצליחה להרגיש את החיבור.
אמילי ניסתה שוב ושוב, אך כל ניסיון גרם לה להרגיש מתוסכלת יותר. היא ניסתה לדמיין את רוח הדרקון, לחקור את הכוחות שלה, אך כל מה שראתה היה מרחב אפל. "למה זה כל כך קשה?" היא חשבה, מרגישה את הדמעות מתקרבות.
בזמן הזה, ג'יימס ורוני היו עסוקים בעצמם. הם התחברו לרוח שלהם במהירות, והרגישו את הכוח זורם בתוכם. ג'יימס חייך אל אמילי ואמר, "אל תדאגי, את תצליחי! את חזקה!"
רוני הוסיפה, "זה רק עניין של זמן. אל תוותרי!"
אמילי התבוננה בהם, רואה את השמחה על פניהם, והרגישה כאילו היא נותרה מאחור. "למה אני לא מצליחה?" היא שאלה.
עברו עוד יום ועוד יום, ואמילי שקלה להתייאש. היא ניסתה שוב ושוב, אך כל ניסיון נוסף הסתיים בכישלון. היא חיפשה בכל מקום – בספריה, בחלל הריק, ניסתה כל דבר שיכלה לחשוב עליו, אך לא מצאה כלום.
ביום השביעי, היא הרגישה שהגיע הזמן להרים ידיים. "אני לא יכולה יותר," היא אמרה בקול רם, שואלת את עצמה אם זה בכלל שווה את המאמץ.
אך שניה לפני שהחליטה לספר לאורן על החלטתה, היא שמעה קול מוכר קורא לה, קול שגרם ללב שלה להחסיר פעימה. "אמילי?!"
הקול היה עמוק, מחבק, והיא זיהתה אותו מיד. "אמא?!" |
|
סבבוש38
