|
סיפור בהמשכים - פרק 4 - הדרתי מבית הספר
|
לפני 2 ימים |
שלום שלום שלום לכם משמשונים מתוקים שלי!!!
אז מנשמע? מנסגר? הדלת. חחח. סתם אזהנה מגיע פרק 4 בסיפור שלנו---
למי שלא ראה את פרק 1
למי שלא ראה את פרק 2
למי שלא ראה את פרק 3
******************************************************
ונמשיך---
לאחר שהמתח בשיעור עם המורה לכתיבה יוצרת היה עצום ואחרי כל מה שהסברנו ונשמנו לרווחה כשקיבלנו את הציון המעולה ואת כרטיס הכניסה למיקמק קהילה - קרה הדבר:
כמה ימים אחרי שהצלחנו, התחילו להגיע השמועות.
ביום בהיר אחד, בהפסקה הגדולה, ניגשה אלי אחת התלמידות מהכיתה, מיקמוני, והיא אמרה בחצי צחוק, חצי רצינות: "שמעתי שרשליט5 אומר לכולם שאת לא עשית כלום בעבודה ההיא!"
קפאתי במקומי. לא האמנתי למה שאני שומעת. איך זה יכול להיות? עבדנו ביחד, שנינו השקענו באותה מידה! לא רציתי להאמין שזה נכון, אז בהתחלה ניסיתי להתעלם. אבל עברו הימים, עוד ועוד תלמידים ניגשו אלי ואמרו לי דברים דומים והתחילו ללעוג לי. כל פעם מחדש שמעתי איך רשליט5 מתגאה בציון, ובאותה נשימה הוא מוריד אותי לגמרי מהסיפור..
בהתחלה חשבתי שזה סתם רכילות מיותרות, שאולי אנשים הבינו אותו לא נכון. הרי אנחנו חברים טובים, תמיד עבדנו טוב ביחד, צחקנו ונהינו יחד. איך הוא יכול לומר דבר כזה?
המשכתי להתעלם עד שקרה האסון:
המנהלת ליאת קראה לי לחדרה ואמרה לי כך "שמעתי שלא עשית כלום בעבודתך! תתביישי לך! את לא ראויה להיות במיקמק קהילה! את ממש ביזיון לבית הספר למיקמק! הביאי לי את כרטיס הכניסה שלך!!"
הוצאתי אותו מכיסי והגשתי לה. המנהלת הסתכלה לרגע בפניי ואמרה: "את מסולקת מבית הספר לצמיתות ולעולם לא תוכלי לחזור יותר לבית הספר ולעשות יצירות במיקמק קהילה!"
יצאתי מחדרה, נבוכה ומבוישת, יצאתי מבית הספר והבנתי שיותר לא אוכל לחזור אליו לעולם, נפרדתי ממנו במבטי.
בפרק הבא אספר על:
*מה קרה לאחר שעזבתי את בית הספר
*ממה רשליט5 נעלב ומדוע?
*כיצד חזרתי לבת הספר
*מה קרה כהייתי בדרכי לבית הספר
|
|
מוקדש
לכולם | |
|
|
ונילWחלופי
