|
חיים חדשים פרק 2ַ0
|
לפני 5 ימים |
טוב זה הפרק האחרון להיום
שוב- אין לי כוח לחפור חחח
קיצור קריאה מהנה בואו ניראה איך אמילי מגיבה
( מקווה שאתם מוכנים לזה כי אתם לא מצפים לזה.
או שכן? חחחחח)
אמילי ישבה על הספסל בגינה, עיניה מתמקדות באדמה, אך מחשבותיה היו רחוקות. היא ניסתה להתרכז במילים של אורן, אך הכאב בליבה היה חזק מדי. "אני לא יכולה להמשיך להיות כאן," היא חשבה, והלב שלה התכווץ. "כל שנייה שאני כאן מסכנת את ג'יימס. אני לא יכולה לאפשר לו לסבול בגללי."
השמש שקעה לאיטה, והשמים צבעו את האופק בגוונים של אדום וכתום. היא זכרה את כל הרגעים שלהם יחד, את הצחוקים, את הנשיקות, את הכאב שג'יימס עבר בשבילה. "לא," היא לחששה, "אני לא יכולה לסבול את המחשבה שהוא ייפגע שוב בגללי."
באותו רגע, היא קיבלה החלטה. היא לא יכולה להישאר כאן עוד. היא צריכה לברוח, להתרחק מהעולם הזה ומהכאב שהיא גרמה לו. היא קמה מהספסל, ונשמה עמוקות, מנסה להילחם בדמעות שציפו לפרוץ.
היא מצאה את עצמה מתקדמת לעבר המתחם, אך כל צעד נראה כמו חץ שנורה לעבר הלב שלה. "לאן את הולכת?" שאלה אותה מחשבה, אך היא לא עצרה. היא ידעה שזה מה שהיא צריכה לעשות.
כשהיא נכנסה לאולם האימון, רוני ואורן שוחחו על האימון הקרוב. "אתם חייבים ללמוד לשלוט בכוחות שלכם," אורן אמר, אך כשאמילי נכנסה, הם הפנו את תשומת הלב אליה.
"אמילי, מה קורה?" רוני שאלה, רואה את ההבעה המוזרה על פניה.
"אני... אני צריכה לעזוב," היא אמרה בקול רועד, מנסה לא לחשוב על ג'יימס. "אני לא יכולה להישאר כאן יותר."
"מה?" אורן שאל בתדהמה. "את לא יכולה לעזוב עכשיו. אנחנו צריכים אותך."
"אני לא יכולה לסכן אתכם," היא אמרה, והלב שלה התחיל להכות במהירות. "אני לא רוצה שאתם תיסבלו בגללי."
"אמילי, את לא יכולה פשוט לברוח," רוני אמרה, מנסה לשכנע אותה. "את חלק מהקבוצה הזו. אנחנו צריכים אותך כדי להילחם."
"לא," היא ענתה, "אני לא יכולה להיות חלק מזה יותר. אני לא יכולה להיות כאן כשיש סיכון שמישהו ייפגע שוב."
בלי לחכות לתגובה, היא פנתה והחלה ללכת לקראת הדלת. בליבה היה כאב עצום, אך היא ידעה שזה מה שהיא צריכה לעשות. היא יצאה מהאולם, והחלה לרוץ במורד השביל.
כשהיא רצה, כל מה שחשבה עליו היה ג'יימס. "אני לא יכולה לאבד אותו," היא אמרה בקול רם, אך הדמעות שלה החלו לזרום. היא לא ידעה לאן היא רצה, אך היא ידעה שהיא חייבת להתרחק.
היא הגיעה ליער הסמוך, עצים גבוהים מקיפים אותה מכל עבר. היא עצרה, מתנשפת, ונשמה עמוקות. "מה אני עושה?" היא שאלה את עצמה, אך ידעה שאין חזרה. "אני חייבת להתרחק."
בינתיים, ג'יימס עמד באולם, מנסה להבין מה קרה. "אמילי?" הוא קרא, אך לא קיבל תשובה. הוא הרגיש שהלב שלו מתכווץ, והכאב התפשט בגופו. "לא, זה לא יכול להיות," הוא לחש, מנסה להילחם בפחד.
הוא פנה לרוני ואורן. "היא לא יכולה לעזוב, נכון?"
רוני חייכה בעצב. "היא מרגישה שהיא מסכנת אותך. היא לא יכולה להישאר כאן בזמן שהיא חושבת שהיא עלולה לפגוע בך."
"ג'יימס, אנחנו צריכים למצוא אותה," אורן אמר, עיניו מתמקדות בו. "אם היא ברחה, זה עלול להיות מסוכן."
הם יצאו מהאולם, מנסים לעקוב אחרי עקבותיה של אמילי. ג'יימס הרגיש את הפחד גובר בתוכו. "אני לא יכול לאבד אותה," הוא אמר, "אני חייב למצוא אותה."
אמילי המשיכה לרוץ ביער, מנסה להתרכז במחשבותיה. היא לא רצה רק מהכאב, אלא גם מהאהבה. "אני לא יכולה לאבד אותו," היא אמרה, והדמעות זלגו על לחייה. "אני לא רוצה לראות אותו נפגע שוב בגללי."
כשהיא הגיעה לנקודה רחוקה ביער, היא עצרה והביטה סביבה. היא חשה את הטבע מסביבה – הרוח, העצים, והצלילים הקטנים. "אולי זה מה שאני צריכה," היא חשבה, "אולי אני צריכה להיות לבד."
אבל אז היא שמעה צעדים מאחוריה. היא הסתובבה וראתה את ג'יימס מתקרב, עיניו מלאות בדאגה. "אמילי!" הוא קרא, והלב שלה החסיר פעימה.
"מה אתה עושה כאן?" היא שאלה, נוגעת בכתפיה, מנסה להסתיר את הכאב.
"אני לא יכול לאבד אותך," הוא אמר, מתקרב אליה. "אני לא יכול לתת לך לברוח."
"אני לא יכולה להישאר," היא ענתה, בקול רועד. "אני לא יכולה לסכן אותך. זה מסוכן מדי."
ג'יימס לא ענה, אלא התקרב אליה, מנסה לתפוס את ידה. "את לא מסכנת אותי. אני רוצה להיות איתך."
"אתה לא מבין," היא אמרה, דמעות זולגות על לחייה. "אני לא יכולה לחיות עם זה. אני לא יכולה להסתכן בכך שיקרה לך משהו בגללי."
הם עמדו שם, מול כל העצים, והכאב היה כה חזק. "אני לא יכול לאבד אותך," ג'יימס חזר על עצמו, קולו נשבר. "אני לא יכול לחיות בעולם שבו את לא שם."
אמילי חשה את הלב שלה מתמוטט. "אני לא יכולה להיות איתך," היא אמרה, קולה נשבר. "אני לא רוצה לפגוע בך."
ואז, ברגע של בהלה, היא קפצה לאחור. "אני חייבת לעזוב," היא קראה, אך ג'יימס לא הרשה לה.
"לא!" הוא קרא, תופס את ידה. "את לא יכולה לעזוב אותי. אני לא אעמוד בזה."
עיניהם נפגשו, והם חוו את הכאב ששטף אותם. אמילי הרגישה את הלב שלה מתמוטט, אך היא ידעה שהיא חייבת להתרחק. "אני לא יכולה להיות כאן," היא אמרה, מנסה למשוך את ידה.
"את לא עוזבת אותי," ג'יימס אמר, מתקרב אליה יותר. "אני לא אאפשר לך לברוח."
הם עמדו שם, במרכז היער, והכאב היה כה עמוק. אמילי ידעה שהיא חייבת להחליט. "אני לא יכולה להתמודד עם זה," היא אמרה, מנסה להילחם ברגשות. "אני לא יכולה להיות איתך."
ואז, ברגע של בהלה, היא התנתקה ממנו, רצה במורד השביל. "לא, אמילי!" ג'יימס קרא, אך היא לא הסתובבה. היא רצה, מתרחקת מהמקום שבו הכל התחיל, מהמקום שבו האהבה שלה אליו הייתה כה חזקה.
היא המשיכה לרוץ, עד שהגיעה לנהר קטן, והמים זורמים במהירות. היא עצרה, מתבוננת במים, והבינה שההחלטה שלה הייתה קשה, אך הייתה הכרחית. "אני לא יכולה להמשיך," היא אמרה, והדמעות זלגו על לחייה.
באותו רגע, ג'יימס הגיע מאחוריה, מתנשף. "אמילי," הוא אמר, "אל תלכי."
אבל היא ידעה שזה מה שהיא חייבת לעשות. "אני לא יכולה להיות כאן. אני לא יכולה לסכן אותך."
היא חזרה על כך שוב ושוב, מרגישה את הכאב מתגבר. היא ידעה שזו ההחלטה הנכונה, אך הלב שלה היה שבור.
ואז, מבטם נפגש, והעיניים שלהם אמרו הכל. אמילי חשה את הלב שלה מתמוטט, אך היא לא יכלה להרגיש יותר.
"אני לא יכולה להישאר," היא אמרה, והפעם היא לא חזרה. היא פנתה והחלה ללכת, משאירה את ג'יימס מאחור, לב שבור, והכאב היה כה גדול, עד שהיא חששה שהוא יקרע אותה לשניים.
היא לא ידעה מה יקרה בהמשך, אך היא ידעה דבר אחד – היא חייבת להתרחק, והכאב הזה יהיה חלק ממנה לתמיד.
כשהיא הלכה, היא שמעה את ג'יימס קורא לה שוב, אך היא לא הסתובבה. היא לא יכלה לקחת את הסיכון. "אני לא יכולה להיכנע לרגשות שלי," היא חשבה, "זה מסוכן מדי."
היא קיוותה שהמרחק יעזור לה להפסיק לחשוב עליו, אך המחשבות שלו המשיכו להקיף אותה. "אני אוהבת אותך, ג'יימס," היא לחששה בקול רם, אך היא ידעה שהאהבה הזו לא יכולה להימשך.
והיא המשיכה ללכת, עד שהעולם סביבה התערפל, והלב שלה נשבר לאלפי חתיכות. |
|
סבבוש38
