קהילה - היצירות של שירוש7764
|
|
|
|
|
חיי המיסתורין שלי פרק 1- סיוט מתמשך
|
לפני 5 ימים |
היוש חברים!!!!!!
כל כך מתרגשתתתתת
עוד סיפור לאוסף!!!!
חחחחח
זה לדעתי סיפור ממש טוב והפעם...
ניסיתי לעשות את זה מנקודת מבט!
(מי שלא יודע מה זה אתם תבינו כשתתחילו ליקרוא)
טוב בלי לחפור יותר מידי, אני מקווה שאתם מחכים לזה:
חיי המיסתורין שלי פרק 1- סיוט מתמשך:
אני עומדת שם, קפואה במקום. כל גופי מתוח, כאילו הזמן קפא. מולי עומד נער בערך בגילי. שיערו הבלונדיני גולש על פניו, מסתיר את עיניו הכחולות הכהות. אני יכולה לראות את הפחד בעיניו, והלב שלי מתמלא ברעד. "מיה!" הוא צועק לי בהיסטריה, והבעת פניו גורמת לי להרגיש רעד עמוק בלב. "לכי, הם באים!"
ליבי פועם במהירות, אני מרגישה את הדפיקות חזק בגרון שלי. "אני לא אשאיר אותך כאן," השבתי לו חרישית, והקול שלי נשמע רחוק, כאילו אני מדברת מתוך מים. דמעות עומדות להופיע, כבדות כמו אבנים. אני רואה את הצער והכאב בפניו, והרגשה מוזרה עטפה אותי, כאילו אני חלק ממשהו גדול יותר, אך לא הספקתי לערער על כך, כי קולו קטע את מחשבותיי. "הם כאן!" הוא צרח, ופחד נשמע בקולו. "רוצי!!!!"
התעוררתי. כל גופי רעד, והזיעה הקרה גלשה ממצחי. אני מתיישבת, מתנשפת בפחד, מתכווצת לתוך עצמי. הלב שלי פועם במהירות, כאילו אני עדיין באותו מקום, עדיין שומעת את הצעקות. שוב פעם חלמתי על אותו הילד. אני בטוחה שאני אמורה להכיר אותו, אבל אין לי שמץ של מושג מאיפה ולמה. חודשיים שלמים הסיפור הזה חוזר על עצמו. אני מרגישה כאילו אני תקועה באמצע סרט שניתקע ולא יכול להמשיך. כל לילה אותו חלום הזוי ומפחיד. אותו הנער המסתורי.
פעמים רבות שאלתי את עצמי מי זה ה"הם" שהוא מדבר עליהם, למה הם רודפים אחרי ,איפה אני נמצאת. כל כך הרבה שאלות היו לי, ולא היתה לי תשובה לאף אחת מהן. חיפשתי אותן יותר מכמה שאוכל לתאר במילים. לא היה לי שום רמז, שום קצה חוט שאוכל להתעזר בו. הכל היה מסתורי ומוזר.
קפצתי מהמיטה והתחלתי לצעוד מתוך שינה לעבר המטבח. חיכיתי שראייתי תיתבהר, ומזגתי לעצמי כוס מים. ראשי היה טרוד ועפוף מחשבות, ממשיך לתהות מה פשר החלום המוזר הזה. הרגשתי משהו קר זולג על ידי. חזרתי למציאות ברגע וראיתי את הכוס עולה על גדותיה, מסביבה שלולית של מים. לרגע הבטתי בכוס בלי לעשות דבר. 'מה קורה לך, מיה?!' חשבתי לעצמי בעודי לוקחת מגבת ומתחילה לנקות את שלולית המים שיצרתי.
שתיתי את הכוס במהירות ומזגתי לי עוד אחת. אחרי שלוש כוסות, החזרתי את הבקבוק למקרר וחזרתי למיטתי. הסתכלתי על התקרה, אבל לא הצלחתי להירדם. שיניתי אין ספור תנוחות עד שכבר כאב לי הגב, ובכל זאת, נשארתי ערנית למדי ולא הצלחתי להירדם. בסופו של דבר לקחתי את הטלפון שלי ובדקתי מה השעה.
השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, והמחשבה על היום הראשון ללימודים גרמה לי להרגיש מועקה בגרון. 'אני חייבת להרדם בכל מחיר, לא משנה כמה זמן זה יקח!' עצמתי את עיני בחוזקה וניסיתי לספור כבשים. וואו, אני עד כדי כך מיואשת? 'אוקי,' נאנחתי. 'זה לא עובד.' זרקתי כרית בזעם, ואז רצתי לקחת אותה, כי אני בחיים לא ארדם בלי כרית...
מהר מאוד ויתרתי על לישון, כי זה היה נדמה לי באותם רגעים כמו החלומות האלה שבחיים לא מתגשמים. לקחתי את הטלפון וסימסתי לקייטי: "את ערה?"
• קייטי: "כן קולה. הכל טוב?" היא ענתה, וחיוך דבילי ומעוצבן בו זמנית, חיוך שרק קייטי יכולה לגרום לו, עלה על פניי באותם רגעים. הסתרתי אותו עם השמיכה, למרות שידעתי שקייטי לא רואה אותי. תאמינו לי, אם הייתם מכירים את קייטי הייתם מבינים. לפעמים נדמה לי שהיא רואה הכל.
קייטי היא החברה הכי טובה שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. תמיד היינו יחד. אני לא זוכרת תקופה שלא. היא תמיד הייתה שם בשבילי ואני בשבילה. התואר 'החברות הכי טובות' כבר קטן עלינו באיזה 15 מידות. אנחנו יותר מחברות, אנחנו ממש כמו אחיות. אפילו בארוחות שבת עם המשפחה, אמא שלי יודעת לערוך שולחן לשישה במקום חמישה. אני לא צריכה לשאול אם קייטי יכולה לבוא אלי או לישון אצלי, היא כמו בת בית פה. ההורים שלי ממש סבבה עם זה, גם שלה, הם בעד.
ברור שאני וקייטי נרשמות לאותו תיכון, והתעקשנו להיות באותה הכיתה. למרבה הפלא, זה היה קל יותר ממה שחשבתי, אבל גם אם לא, תאמינו לי, קייטי הייתה הופכת עולמות בשביל לקבל את מה שהיא רוצה, והיא תמיד משיגה אותו, סמכו עליה.
ו... כן. היא קוראת לי "קולה" מאז שנפגשנו. בפעם הראשונה שנפגשנו שתיתי קולה ושפכתי את כולה על עצמי. עד היום אני זוכרת את מבטי המיואש כשניסיתי – ללא הצלחה – להסיר את הכתמים של הקולה מהחולצה שלי. נראיתי כמו ליצן שמנער את בגדיו בהיסטריה, והיא התפוצצה מצחוק ואמרה שאני הילדה הכי מצחיקה שהיא הכירה ושהיא תשמח להיות חברה שלי. הייתי כל כך מאושרת. הרגשתי שסוף סוף תהיה לי חברה אמיתית ו...
זימזום מעצבן מנע ממני להמשיך לחלום, ונזכרתי שאני באמצע שיחה. על מסך הנעילה התנוססו 10 שיחות שלא נענו – וכולם מקייטי. מתחת היו עוד 5 הודעות.
החלקתי אצבע על המסך ולא הבנתי לאן הכנסתי את עצמי:
• קייטי: "תגידי, למה את ערה?"
• "את לא אמורה לישון מוקדם בטרוף?"
• "כאילו רק אתמול הסברתי לי כמה היום הראשון חשוב וכל הרושם הראשוני וזה.. לא?"
• "קולה?!"
• "את שוב חולמת, נכון?"
'היא מכירה אותי יותר ממש טוב, קצת יותר מדי לדעתי,' חשבתי וגילגלתי עיניים לעצמי בביזיון, שסימסתי לה:
• אני: "כן, אני איתך. סורי."
• קייטי: "תודה שנזכרת," היא כתבה, ואני יכולה להשבע שהיא מגלגלת עכשיו עיניים. מין טריק של חברות טובות...
• "טוב אז למה את ערה, מיס 'רושם ראשוני טוב'?"
השתדלתי לא להתייחס לאיך שהיא קראה לי.
• אני: "סתם. סיוטים," עניתי בלי לפרט.
• קייטי: "מממ, אני מבינה," היא כתבה, מנסה לעשות רושם של מתלבטת, למרות שאני כל כך יודעת שהיא לא.
• אני: "טוב, אני באמת צריכה ללכת לישון," כתבתי לה לבסוף וכיביתי את הטלפון בלי לחכות לתשובה.
השעה הייתה כבר 4:00, והבנתי שלקום מחר בבוקר זו כבר לא אופציה בימחינתי, אבל הייתי חייבת לישון, לפחות קצת.
סקרתי את החדר במבטי והתעכבתי מעט על השידה החומה שבקצה החדר. מבטי נח על המגירה הראשונה. בתוך המגירה נמצא היומן שלי. ניסיתי להתאפק, אבל לא יכולתי. הלכתי לכיוון השידה, פתחתי את המגירה, הוצאתי את היומן והתחלתי לכתוב. אני לא יודעת כמה זמן ישבתי שם, לא הייתה לי תחושה של זמן באותם רגעים. אני אוהבת לכתוב. זה משחרר את כל הרגשות והמחשבות שלי ונותן לי זמן לבד עם עצמי.
כתבתי את כל מה שקרה לי בימים האחרונים. את הסיוטים, את הילד, את התחושות המוזרות. ניסיתי להתאר את החלום, את הפחד שחשתי ואת הצעקות שעוד מהדהדות בראשי. כל מילה שכתבתי שחררה אותי קצת יותר, כמו שחרור מהכבלים של הלחץ. אני בדרך כלל מוציאה את הכל בשירים או בסיפורים, אבל היא בשום פנים ואופן לא מסכימה לאף אחד לגעת לי ביומן! מבחינתי היומן זה השגת גבול.
לא יודעת באיזה שלב זה קרה, אבל נרדמתי. שינה נטולת חלומות. בלי לחשוב על כלום. בלי לחשוב על מה שקרה. על מה שהולך לקרות. פשוט נרדמתי.
תיכתבו לי אם אהבתם❤️ |
|
|
|
|
|
29
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני 2 ימים 12:24 |
חםקר |
7
|
נדירררר
מה עם חיים חדשים?
עדיין מחכהה |
|
|
|
|
|
לפני 4 ימים 20:25 |
סבבוש38 |
6
|
מותחח
אהבתי ברמות!!!!
מחכה לפרק הבא:)))))) |
|
|
|
|
|
לפני 4 ימים 17:49 |
מרינט66 |
5
|
|
*או שהוא חתיך.. |
|
|
|
|
|
לפני 4 ימים 17:08 |
מרינט66 |
4
|
ו--------א---------ו
זה כזה טוב! באמת!
עזבי את העלילה המדהימה, הכתיבהה!
היא כזאתי טובהה. והתאורים, ואוו!
ואוו פשוט ואוו.
באמתת.
את כל כך מוכשרת!❤️
מחכה לדעת מי זה הנער הבלונדיני שהלוואי והוא חתיך (:
הוא שהוא בכלל הרע שמשבש את העלילה..
מחכההה
ואוהבת מלאא❤️ |
|
|
|
|
|
לפני 4 ימים 17:07 |
לולו0204 |
3 |
|
מגניב! |
|
|
|
|
|
לפני 5 ימים 22:40 |
יוסי3245 |
2
|
אהבתי בטירוףף
מחכהה |
|
|
|
|
|
לפני 5 ימים 22:16 |
ןליאלן |
1
|
אעעא מושלםם!!
חח קולה הרגת אותייXD |
|
|
|
|
|
|
|
