|
בובת הוודו- כל הסיפור.
|
לפני 11 ימים |
פרק 1: הבובה
היה היה נער בשם דני, שלמד בתיכון קטן בעיירה שלווה. דני היה נער רגיל, חביב ושתקן, אבל לפעמים הוא נתקל בקשיים עם אחד הילדים בכיתה, יואב. יואב היה ילד פופולרי, חייכן, אבל לא פעם הוא נהג להתקיף את דני במילים עוקצניות שגרמו לו להרגיש לא נעים. כל דבר קטן שיואב עשה נראה לדני כעוקצני או מרגיז, עד שיום אחד, במהלך סיור עם משפחתו בעיר, הוא מצא משהו מיוחד ומוזר בחנות עתיקות: בובת וודו.
הבובה הייתה קטנה, עשויה מעץ, והייתה לבושה בלבוש מסורתי. דני הרגיש שהיא מסתירה סוד, כאילו היא יכולה להעניק לו כוח. הוא קנה אותה, למרות שהרגיש קצת מוזר. כשהוא חזר הביתה, הוא החל לחקור את הבובה, וגילה שעם מחטים הוא יכול להשפיע על אנשים אחרים.
פרק 2: הכוח
דני לא ממש האמין בכוחות על-טבעיים, אבל היה משהו משכנע בבובה הזו. באותו ערב, הוא החליט לנסות ולראות אם יש משהו בדבר. הוא הצמיד מחט קטנה לרגל הבובה, ולמחרת בבוקר, יואב התלונן על כאבים ברגל. "זה לא יכול להיות," חשב דני לעצמו, "זה רק צירוף מקרים."
אך כאשר הוא ניסה שוב, הפעם עם טוש שצבע את בגדיה של הבובה, הוא גילה שיואב התעורר בבוקר עם חולצה מוכתמת. דני הרגיש את ההתרגשות גואה בתוכו. הוא החל לנסות את הבובה בצורה יותר ממוקדת – בכל פעם שהוא רצה שיקרה משהו מסוים עם יואב, הוא פשוט דקר את הבובה במקומות שונים.
יואב החל להרגיש את השפעתו של דני, והפך להיות כאילו בובה בעצמו. דני היה יכול לגרום לו להתבלבל, לחייך או אפילו להרגיש עצוב. זה היה כמו משחק, ולאט לאט הוא התחיל להרגיש שהוא שולט בחיים של יואב. הכוח הזה היה משעשע ומספק, אבל גם מפחיד.
בזמן שדני שלט ביואב, הוא גם שם לב לשינויים בהתנהגותו של יואב. הוא הפך לעייף, חסר מוטיבציה, והיה נראה כאילו הוא חי בצל של עצמו. דני, שרק רצה להרגיש חזק, התחיל לתהות אם הוא עובר את הגבול. האם הוא באמת רוצה להיות מי שגורם לילד אחר לסבול?
והנה, אחרי שבועות של שליטה, דני מצא את עצמו מתמודד עם התחושות הכואבות של אשמה. הוא לא רק פוגע ביואב, הוא גם פוגע בעצמו. כל דקירה של מחט הייתה כמו דקירה בלב שלו. הוא התחיל לשאול את עצמו מה יקרה אם יואב יגלה את האמת. האם יואב יסלח לו? האם זה מה שהוא באמת רוצה?
פרק 3: השליטה
במשך השבועות הבאים, דני גילה שהוא יכול לשלוט ביואב בעזרת הבובה. הוא הרגיש תחושת כוח שהייתה חדשה ומרגשת. כל פעם שיואב היה עושה משהו שלא מצא חן בעיניו, הוא היה שולף את הבובה ומבצע את הרצון שלו. זה היה כמו קסם.
אבל ככל שעבר הזמן, הוא שם לב שיואב מתחיל להיראות עייף ועצוב. הוא לא היה משתתף בשיעורים כמו פעם, ולא היה משחק עם החברים שלו. דני הרגיש תחושת פיקוח נפש מתגברת, כמו שהכוח הזה מחזיק אותו חזק, אך גם מכניס אותו לחושך.
באחד הימים, דני ראה את יואב יושב לבד בפינה של החצר, מביט באחרים משחקים בכדור. יואב לא היה חלק מהשיחה, לא צחק, והיה נראה כמו צל של עצמו. דני הרגיש את הלב שלו מתכווץ. הוא לא רצה שדברים יגיעו למצב הזה.
הוא החליט לנסות לשוחח עם יואב, אבל אז הוא נזכר בכוח שיש לו. "מה אם יואב לא יכיר אותי יותר?" הוא חשב. "מה אם הוא יגלה שאני זה שגרם לו לסבול?" כל המחשבות האלו גרמו לו להרגיש לא נעים, כאילו הוא חנק את עצמו עם הכוח שלו.
תחושת הגאווה הפכה לאט לאט לאשמה. דני הבין שהוא לא רק מתאמץ לשלוט ביואב, אלא הוא גם משליך עליו את הכאב והחולשה שלו. הוא רצה שהכוח הזה ייעלם, אבל הוא לא ידע איך.
פרק 4: ההבנה
יום אחד, כשצפה ביואב בכיתה, הבין דני שהמעשים שלו לא באמת פותרים את בעיותיו אלא רק מחמירים אותן. הוא נזכר ברגעים קטנים שבהם יואב היה דווקא נחמד אליו. הוא זכר את הפעמים שבהן יואב עזר לו עם שיעורי הבית, או שצחקו יחד על בדיחה טיפשית.
כשהוא ראה את יואב מתבודד, הוא הבין שהם יכולים להיות חברים טובים אם רק ינסו. דני לא רצה להמשיך עם הכוח הזה, הוא רצה שניהם יהיו חופשיים. הוא לא יכול להמשיך להיות זה שמדכא את יואב.
דני החל להרגיש שהבובה לא מביאה לו שום אושר, אלא רק כאב. הוא החליט שצריך לשנות את המציאות. הוא התחיל לחשוב על דרכים שונות כדי לתקן את מה שעשה. הוא ידע שזה לא פשוט, אבל הוא היה מוכן לנסות.
הוא התקרב ליואב אחרי הלימודים, והרגיש את הלב שלו פועם במהירות. "אני צריך לדבר איתך," הוא אמר, והקול שלו רעד. יואב הסתובב אליו, והבעתו הייתה רצינית.
דני לא ידע מאיפה להתחיל, אבל כשהוא ראה את העצב בעיניו של יואב, הוא הבין שאין מקום לדחיינות. "אני מצטער," הוא אמר, "על הכל."
פרק 5: השינוי
דני החליט להיפטר מהבובה. הוא חזר לחנות העתיקות ונתן אותה בחזרה. הוא הרגיש תחושת הקלה גדולה, כאילו השתחרר ממשהו כבד. כל מחט שהוציא מהבובה הרגיש כמו שחרור של כאב מהלב שלו.
הוא ידע שזו ההחלטה הנכונה, גם אם לא היה בטוח איך יואב יגיב. למחרת, הוא ניגש ליואב והתנצל. הוא הסביר לו על הכוח שהיה לו, על הכאב שהוא גרם לו, והדמעות כמעט זלגו מעיניו.
להפתעתו, יואב קיבל את התנצלותו בחיוך. "אני יודע שדברים לא היו קלים," הוא אמר, "אבל אני מאמין שהכל יכול להשתנות."
יואב הציע לו להצטרף למשחק כדורגל אחרי הלימודים. דני לא האמין למשמע אוזניו. הוא הסכים, ופתאום הרגיש כאילו נפתחו בפניו דלתות חדשות. הוא לא רק שוחרר מהכוח שלו, אלא גם מהפחדים שצבר במשך הזמן.
הם שיחקו כדורגל, צחקו, והבינו שזו ההתחלה של משהו חדש. החברות שלהם התחילה להיבנות על הבסיס של הבנה וכנות. דני הבין שכוח אמיתי טמון ביכולת לסלוח ולהבין את האחר, ולא בלשלוט בו.
התחושה הזו הייתה נחמדה, כמו מתנה שלא ציפה לה. השמש שקעה באופק, והם חייכו אחד לשני, כששניהם יודעים שהדרך שלהם יחד רק התחילה.
פרק 6: החברות
לאחר השיחה ההיא, דני ויואב התחילו לבנות חברות אמיתית. הם גילו שיש להם הרבה מן המשותף, והתברר להם שהם אוהבים את אותם סרטים, מוזיקה ואפילו את אותם סוגי ספורט. עם הזמן, הם נעשו החברים הכי טובים.
דני הבין שכח האדם לא טמון בכוח לשלוט, אלא ביכולת להבין ולהתחבר לאחרים. הם התחילו לבלות יחד אחרי הלימודים, לא רק בכדורגל אלא גם בשיחות ארוכות על חלומות, פחדים ושאיפות.
החיים של דני השתנו לחלוטין. הוא לא רק שהפסיק לפגוע ביואב, אלא גם למד להעריך את החברות שלהם. כל יום היה כמו מסע חדש, מלא בהרפתקאות.
הם צחקו יחד, שיתפו זה את זה בסודות, והתחילו לבנות זכרונות שלא יישכחו לעולם. דני הבין שהחיים הם לא רק על כוח, אלא על הקשרים שאנחנו בונים עם האנשים סביבנו.
בסופו של דבר, דני הבין שהוא לא היה צריך את הבובה כדי להיות חזק. הוא היה חזק מספיק בעצמו, עם חברים כמו יואב לצידו. החברות הזו הפכה אותו לאדם טוב יותר, והוא ידע שבעתיד הוא ימשיך להיות נאמן לערכים של סובלנות וחמלה.
|
|
מוקדש
ל ❤️ | |
|
|
2שתים1