|
זיכרון אישי--בלוג פרס
|
22/04/2020 |
היי
מיקמק
היום אני רוצה לספר את הסיפור האישי שלי אולי הוא קצת
מוזר אבל לא נורא. לפני שנתיים בערב יום השואה חברה שלי היתה אצלי ופיתאום אמא שלי ואמא שלה קראו לנו.
ברור שישר הלכנו הן המרו לנו לשבת על הדשה.
ואן סיפרו לנו שהמדריכה שלנו בתנועה מתה:(
ישר יתחלנו ליבכות זה היה היום הכי עצוב בחיים שלי
יום למחרת כול היום כול השיכבה דיברה על זה אמרתי לעצמי שאני לא יבכה אבל הדמאות יצאו לבד. זה היה היום הכי קשה בחיים שלי בגלל שזה גם היה יום השואה משולב עם המוות של המדריכה שלי מאז כול שנה ביום הזיכרוןאני שורפת פתק עם מה שקרה לי השנה בתיכבה שהיא קוראת את זה:) |
|
