קהילה - ציורים וצילומים
|
|
|
|
סיפור ליום הזיכרון לחיילי צה"ל- "אחי- רון"
|
27/04/2020 |
יומני היקר,
שוב הגיע יום הזיכרון... היום העצוב ביותר בשנה. היום הכי מעצבן בשנה. בטח אם היית אדם, היית שואל אותי, למה?
בגלל שכבר 6 שנים הוא לא איתנו... אחי הגדול, רון.
ולא הבנתי, למה זה הגיע לו, הוא היה אדם כל כך טוב. הוא היה החבר הכי טוב שלי. הייתי מספרת לו הכל.
אומרים שאלוהים תמיד לוקח את הטובים... אבל למה דווקא את הטובים? לטובים מגיע חיים שלמים, בלי מוות פתאומי, אפילו מבלי להיפרד, מבלי שיבוא למשפחה של אותו איש טוב, שלא עשה לאף אחד כלום בחייו, חייל אל מפתן הדלת, ידפוק, ייכנס, ויגיד.... שאחי רון מת?!
אלוהים לקח לי אותו, את החיוך הצחור כמו השלג בחרמון, את העיניים הכחולות העמוקות כמו האוקיינוס, את השיער החלק והבלורית החומים, את הלחיים הסמוקות והמאושרות אליהן היינו רגילים.... את הלב הכי גדול שהכרתי בחיים.
אני כל כך מתגעגעת אליו... אתמול ישבתי על אדן החלון בחדרי ובכיתי. נזכרתי באחד המקרים, מה שקרה לאחר שנכשלתי במבחן בהיסטוריה. פרצתי בבכי כאשר הראיתי את המבחן להורים. הם ניסו לעודד אותי, אבל הייתי יותר מדי מאוכזבת מעצמי. ואז הוא הגיע. הוא ראה אותי בוכה. הוא אמר לי: "בואי אחריי". יצאנו לאוטו בחוץ, נכנסנו וחגרנו חגורות. "לאן אנחנו הולכים?" שאלתי אותו. "למקום מיוחד שאני הכי אוהב בעולם" לאחר נסיעה של כמה דקות, הגענו אל חנות הגלידה של חני. חני היא בת 60 בערך, אבל עדיין- היא מכינה את הגלידה הכי טעימה בעולם! לפחות כך אחי טען. אכלנו גלידה, אני בטעם תות (זה הכי טעים!) ורון בטעם וניל עוגיות. דיברנו קצת על המבחן ואיך אוכל להצליח פעם הבאה. "הרצל אמר: אם תרצו אין זו אגדה!" הוא אמר בחיוך גדול, "במבחן הבא נוכל שנינו לראות אותך מצליחה!".
רק שהוא לא זכה, הוא לא זכה לראות אותי מאושרת כל כך בגלל מבחן בו קיבלתי 95 עם הכיתוב "מצויין" באדום בולט. ברגע שראיתי את המבחן ההוא, פרצתי בבכי גם. ההורים לא הבינו. הם אמרו לי שקיבלתי מצויין, שהכל בסדר ושאני הכי טובה בעולם. אבל אז זה הכה בי- אין יותר רון. הוא נעלם. והפעם לנצח. לכל הזמן.
הכל קרה כשהוא יצא לצבא. למבצע צוק איתן, בטח שמעתם עליו.
סיפרו לנו שהוא ראה את חבר שלו שנפצע. אני מכירה את החבר הזה, קוראים לו גיא. הוא היה עם החייל שבא אלינו לדלת הבית. הוא היה על כיסא גלגלים ששייך לבית החולים. הם סיפרו לנו שגיא נפגע מצליפה ברגלו, ושהוא לא הפסיק לדמם... הפחיד אותי בכלל לחשוב על זה. הם דיברו ודיברו... ועל הוריי עלו מבטים עגומים, ואבא עוד שנייה בכה. לא הבנתי, אולי הם דיברו במילות קוד שלא הבנתי. הם המשיכו לדבר, ואני לא יכולתי לחכות כבר, שיגיעו לעיקר הסיפור. "מה קרה לאח שלי?!" צעקתי עליהם. "אח שלך לקח אותי אל החובש, הוא סחב אותי על הגב... ובדיוק כשהגענו אל החובש, הוא נורה...." ענה גיא. תהיתי לעצמי אם משהו קרה לו. הרי אח שלי תמיד הצליח להתאושש מהר מפגיעות. פעם אחת הוא שבר את היד כשנסע עם חבריו באופניים, וחברו כמעט נפגע ממכונית שבאה במהירות שיא. הוא קפץ על חברו והציל אותו מפגע, אבל הוא נפצע בידו וכמה שעות מאוחר יותר בבית החולים אמרו שהוא שבר את היד. הם צפו לו חודשיים של החלמה. אבל אני האמנתי בו. שיחלים כמה שיותר מהר. ובאמת הגוף שלו שרד את זה מעולה, כי לאחר שבועיים וחצי עם גבס, ידו כבר החלימה. אולי הוא היה סופר-רון או משהו!
"הוא בסדר עכשיו?" שאלתי את גיא והחייל המוזר. "הוא..." "נמצא בבית החולים?" פרצתי לדבריו, "בואו נלך עכשיו לראות אותו! נראה אם הוא בסדר... הוא בטח יחלים תוך כמה שבועות". "לא ירדן... בבית החולים ניסו להציל אותו, אבל הם לא הצליחו. הוא כבר לא איתנו..." אמר החייל המוזר שפתאום דיבר בצרידות קלה. כאשר שמעתי את הבשורה המרה, התחלתי לפרוץ בבכי. "ובשביל מי הוא עשה זאת?! בשבילך?! איך נתת לו למות?! אני לא מאמינה לכם. אתם הצבא הכי לא טוב שראיתי בחיים!" רצתי במהירות לחדר, הדלקתי את הטלפון וחייגתי לרון. הוא לא ענה לי. חייגתי שוב, והוא שוב לא ענה. התקשרתי שוב ושוב עד שהתייאשתי. זהו, הוא נעלם. הסתכלתי על התמונה שלנו ביחד משבועות האחרון, בו נסענו לחופשה משפחתית באילת ואני והוא אכלנו עוגת שוקולד רכה, עם קצפת אוורירית בדיוק כמו שאני והוא אוהבים. היו גם תותים מתוקים שקישטו את העוגה, אבל לא סתם תותים- תותים אדומים יותר מהפרצוף של אבא אחרי ריצה! (אדום במיוחד).
לקחתי את התמונה בידי, הצמדתי אותה לליבי ופרצתי בבכי. אני לא מאמינה שהוא נעלם.
גם החברה שלו הייתה עצובה, קוראים לה אלין. היא ממש חמודה. בימים שאחרי אני ואלין הלכנו לכל מיני מקומות. הלכנו לקניון, לסרטים, למסעדות, לאכול גלידה.... אבל הראש של שתינו תמיד היה שקוע במחשבות על אהובנו, רון, שיכל ברגעים האלה ממש לצחוק ולהנות. אבל הוא לא זכה לבוא איתנו לבילויים, כי הוא היה אי שם בשמיים, בגן עדן לאנשים עם הלב הכי גדול בכל האדמות. אבל לאף אחד מהם אין לב כמו של אחי הגדול.
עכשיו, 6 שנים לאחר מכן, אלין היא כמו אחותי הגדולה החדשה. אנחנו החברות הכי טובות ומגלות אחת לשנייה את כל הסודות. אבל היא לא תוכל להחליף את רון, גם אם היא ממש תרצה.
אבל תמיד יש את הרגע העצוב בכל שנה, בו שתינו עולות יחד אל הקבר, הקבר של יקירנו, אהובנו, אחינו, אחד משלנו... יהי זכרו ברוך.... רון. רון, אני מקווה שטוב לך שם. ועד שאני אגיע אליך, אני אתגעגע הכי בעולם. אוהבת אותך, ירדן, אחותך הקטנה.
כמה מילים ממני אליכם:
יום הזיכרון הוא יום לא פשוט. לפני כמה ימים אבי סיפר לי על חבריו האהובים מנעוריו, שלא זכו להגיע איתנו לימים האלה...
תעריכו את החיים. תעריכו את המשפחה שלכם והקרובים אליכם. נצלו איתם כל רגע. אני לא מאחלת לאף אחד שיקרה לו מה שקרה ל- 23,816 חללי מערכות ישראל, שנפלו בשביל להגן עלינו. יהי זכרם ברוך.
|
|
|
|
|
|
2156
|
|
|
|
|
|
|
|
|
27/04/2020 18:07 |
נהור75 |
159 |
הדבר הכי עצוב ומרגש שקראתי אי פעם, שלא תחווי עוד
צער❤ |
|
|
|
|
|
27/04/2020 18:07 |
סקראב |
158 |
|
וואו ממש עצוב לשמוע... משתתפת בצערך אני ממש ממש עצובה בשבילך כל הכבוד לך שאת כל כך מדהימה! לא מגיע לאף אחד את זה וגם לך אז תמיד תזכרי שה' איתך ואל תשכחי להיות מי שאת כל הכבוד לך שאת מתגברת על זה..:( |
|
|
|
|
|
27/04/2020 18:00 |
1397קרמבו |
157 |
|
וואו זה מושלם וזה עצוב וזה מרגש וזה גרם לי לבכות... ❤❤ |
|
|
|
|
|
27/04/2020 17:59 |
536קינמון |
156 |
אני מודה זלגו לי כמה דמעות כשקראתי והרגשתי חסרת אונים אין לי עדיין אח בצבא ואני האחות הגדולה ועוד לא סיימתי יסודי אפילו אבל בכל זאת כל כך כאב לי לחשוב על זה אני מאוד עצובה עכשיו אבל מבינה שבשביל מקרים כאלו יש את יום הזיכרון
כל הכבוד על האומץ לספר כי גם כשזה נוגע במקום הכי כואב את עדיין שיתפת מגיע לך את תמונת היום
יהי זכרו ברוך....
מ-536קינמון |
|
|
|
|
|
27/04/2020 17:59 |
נדירה10004 |
155 |
סיפור עצוב ומרגש
בטוח שהוא שומר עלייך ועל והמשפחה שלכם |
|
|
|
|
|
27/04/2020 17:56 |
וורדנית2 |
154 |
|
עצוב זה היה כל כך מרגש אני גאה בך שבחרת לשתף את הסיפור הזה איתנו יהי זכרו ברוך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 17:52 |
איילת77777 |
153
|
|
אלוהים!!!!! זה הסיפור הכי עצוב ומרגש שקראתי בחיים שלי ולדעתי הראשון שגרם לי לבכות!! אני לא מצליחה להפסיק לבכות ואני מנחשת שגם כל מי שקרא את הסיפור הזה לא מצליח... יופי ששיתפת. אוהבת ויהיה לזכרו ברוך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 17:27 |
מרינט833 |
152 |
וואי
סיפור מרגש ועצוב
זה בטח כאב לך מאוד
אני מכירה את מה שאת שקרה לך אבל אני לא הייתי חיה בזמן הזה אני משתתפת בצער זה ממש ממש מצער אותי אני מאחלת לך שתראי אותו (יש אומרים שאחרי הקורונה יהיה גאולה ואני מקווה שזה נכון)
אני עוקבת אחריך חחחחחחחח |
|
|
|
|
|
27/04/2020 17:27 |
מיקהטובשלי |
151 |
|
אני משתתפת בצערך ומאוד עצוב |
|
|
|
|
|
27/04/2020 17:27 |
שיריאלי2 |
150
|
אני עם דמעות וגם מישהו מהמשפחה שלי הוא חלל אבל למזלי הוא לא אח שלי
משתתפת בצערך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 17:10 |
ישי12211 |
149
|
|
ממש עצוב:-( |
|
|
|
|
|
27/04/2020 17:03 |
ברוןm |
148 |
|
וואו אני מצטערת שזה קרה :( אני עצובה מהסיפור שלך כל הכבוד ששיתפת תהיי חזקה אם את אוהבת אותו הוא חי בלב שלך :( |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:58 |
גורדון3 |
147 |
|
השואה זה יותר עצוב :( |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:51 |
אנדי8291 |
146 |
|
משתתפת בצערך תשמחי עליי אני יודעת מה זה עושה בבטן ובלב |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:50 |
אליהמלך92 |
145
|
|
אני ממש מצטער על זה, סיפור ממש מרגש אלופה שכמותך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:43 |
moki2000 |
144 |
איזה סיפור מרגש!!!
ועצוב אני ממש בוכה
ממש מצטערת על אח שלך
וגם על חללי מערכות צהל |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:42 |
85נבנב |
143 |
יהי זכרם של 23,816 חללי מערכות צה"ל ברוך.
ת.נ.צ.ב.ה |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:28 |
715פרפרית |
142 |
|
משתתתפת בצערך): כל הכבוד על תמונת היום. |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:26 |
מאור1194 |
141 |
|
כל הכבוד לך שאתה משתף אותנו כי אנשים אחרים לא היו משתפים אז כל הכבוד וזה מאוד עצוב |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:23 |
2מענית |
140 |
מרגש עד דמעות
משתתף בצערך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:21 |
נתנאל337 |
139
|
|
יהי זכרו ברוך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:20 |
קטרה53 |
138 |
וואו
ריגשת אותי... כמעט בכיתי..
מגיע לך תמונות היום |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:16 |
אדון16 |
137 |
|
מדהים |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:15 |
שלכולXמלכה |
136 |
|
אני קראתי את כל הסיפור והוא ממש מרגש והוא מזכיר לי מלא דברים על אח שלי.. זה ממש סיפור שנוגע ללב. אני יכולה להדפיס אותו? זה משהו אישי... |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:05 |
סניוריטה5 |
135 |
|
משתתפת בצערך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 16:01 |
יהלי11199 |
134 |
|
יהי זרכו ברוך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 15:57 |
פטל579 |
133 |
ואוו סיפור ממש מרגש
כל הכבוד לך על האומץ לספר את זה
וממש מגיע לך לזכות בתמונת היום! |
|
|
|
|
|
27/04/2020 15:52 |
תופים18 |
132
|
|
ואוו זה אחד הסיפורים הכי מרגשים שקראתי ואןו אני משתתפת בצערך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 15:49 |
אחצוקק |
131 |
ואוו איזה סיפורר
משתתפת בצערךך
יהי זכרו וזכר כל הנופלים ברוךך :( |
|
|
|
|
|
27/04/2020 15:47 |
נועה8469 |
130
|
נורא עצוב
יהי זכרו ברוך
גם לי יש מישהו שמת לי בצבא זה היה דוד שלי
נורא אהבתי אותו אבל ירו בו |
|
|
|
|
|
27/04/2020 15:35 |
דשדשית |
129 |
|
יהי זכרו ברוך ♥ |
|
|
|
|
|
27/04/2020 15:26 |
רוילון4555 |
128
|
|
עצוובבבב |
|
|
|
|
|
27/04/2020 15:20 |
אפרסק18634 |
127 |
|
עצוב |
|
|
|
|
|
27/04/2020 15:15 |
הלן202 |
126 |
נשמתו בגן עדן זה באמת עצוב ומרגש..
קריאת הסיפור הביאה אותי עד דמעות...
כל הכבוד שיש לך אומץ לספר..
אני יודעת מה זה לאבד מישהו אני איבדתי סבא במלחמה
אוהבת ותודה שחלקת איתנו♥ |
|
|
|
|
|
27/04/2020 15:13 |
מיני2600 |
125 |
|
עצוב ממש משתתפת בצערך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 15:10 |
נסיכה11055 |
124 |
|
וואו איזה עצוב |
|
|
|
|
|
27/04/2020 15:08 |
רוז115 |
123 |
|
גרמת לי לבכות אבא שלי היה בחדר ולא רציתי שהוא יראה אותי בוכה ועכשיו שאין אף אחד בחדר אני בוכה מעצב |
|
|
|
|
|
27/04/2020 15:07 |
ביתספר79 |
122 |
חיים שלי!
ריגשת פה את כולם משתתפת בצערך
אומנם תקופה קשה אך נעבור אותה
אם את צריכה עזרה אני פה בשבילך והחברים שלך והמשפחה |
|
|
|
|
|
27/04/2020 14:57 |
טולטול7789 |
121 |
|
משתתפת בצערך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 14:56 |
נושום |
120 |
|
איזה מרגשש;), יהי זכרי ברוך! |
|
|
|
|
|
27/04/2020 14:51 |
ליאהXנועה |
119 |
|
לא רצינו שהיקרה ו דבר משתתפת בצערך עצוב מאוד וכואב מאודה מאחלת בריאות |
|
|
|
|
|
27/04/2020 14:47 |
אורנית204 |
118
|
|
באמת שבכיתי לקרוא תסיפור משתתפת בצערך היהי זכרו ברוך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 14:45 |
נלווין1 |
117 |
משתתפת בצערך
אני קראתי את הסיפור שלך ופשוט התחלתי לבכות!!!!!!!!!! |
|
|
|
|
|
27/04/2020 14:42 |
סמליתוש |
116 |
|
וואי זה באמת עצוב אני משתתפת בצערך!! |
|
|
|
|
|
27/04/2020 14:41 |
גלידהמידה |
115
|
|
וואו אני בוכה ממש ריגשת אני חושבת שאת ילדה אמיצה כל כך ופשוט כל הכבוד לך |
|
|
|
|
|
27/04/2020 14:41 |
סגולי23645 |
114 |
|
ואוו סיפור ממש עצוב בא לי לבכות רק מלקרוא את מה שכתבת.. ורק מזה אני יכולה להגיד שאח שלך היה אדם מדהים וטוב לב, כל הכבוד לך על האומץ לשתף סיפור כזה.. |
|
|
|
|
|
27/04/2020 14:40 |
930פיקצו |
113
|
אני כמעט בכיתי מהסיפור,
וגם מזה שיש לי יום הולדת ביום הזכרון וכולם עצובים... |
|
|
|
|
|
27/04/2020 14:37 |
להתאהב15 |
112 |
אני יודע ששום דבר בעולם ולא יוכל למלא את החלל החסר הזה.
אני זכיתי להכיר רק סבתא אחת שלי אבל אני חושב שזה הסיפור הכי עצוב בעולם וכל הכבוד שאת ככה נפתחת אלינו.
אני ממש גאה בך ומקווה שתרגישי יותר.
אני ממש רוצה להכיר אותך.
בבקשה בבקשה שלחי לי חברות במיקמק!!!
שאת והמשפחה שלך תהיו חזקים(זה הכי חשוב) |
|
|
|
|
|
27/04/2020 14:34 |
אמנדה84 |
111
|
|
מרגש |
|
|
|
|
|
27/04/2020 14:30 |
קרןאור21 |
110 |
|
אני מרגישה כמוך |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
