קהילה - ציורים וצילומים
|
|
|
|
לשבור את הקרח (לא הסרט) - 20 פרקים מקוריים!
|
08/11/2020 |
היי. קוראים לי מדל.
אני הרבה דברים – אשף אוויר, גולש גלים וחבר בלהקת פופ שנקראת "הגולשים" של חבורת רמ"ז שפתחתי עם שני החברים הכי טובים שלי – זואי וריפי. בלהקה אנחנו עושים קאברים לשירים של אלילת המוזיקה שלנו, דיג'יי קיידנס מאיי הקרח.
לסיפור הזה החלטנו לקרוא "לשבור את הקרח", למרות שהוא שונה בהרבה ממה שאתם חושבים עליו.
................................................................................................................................................
הכל התחיל בגלל שאני וריפי יצאנו למוקמוק טאון בשביל לעזור לאחי הגדול, מייקל, לנקות את החוף. מאז שהתפוצץ שם צינור ביוב, כל החוף מזוהם. כשהגענו לשם, ריפי "הפרפראצי" ואני יצאנו לאסוף מידע ביחד.
גילינו שראש העיר של מוקמוק טאון, ינוקא (ככה אנחנו קוראים לו מאז שראש העיר קרא לו ככה), מתכנן לוותר על שמירת החוף תמורת בנייה של משהו שיזהם את החוף עוד יותר.
ריפי ואני הכנו שלטים עם ספריי גרפיטי שהוא השיג איפשהו והתפצלנו. אני אספתי מיקמקים להפגנות והוא אסף מיקמקים לניקוי החוף. לקח לנו המון זמן לשכנע את ינוקא לחכות עם הבנייה.
................................................................................................................................................
בזמן שאנחנו דאגנו לחוף במוקמוק טאון, זואי חיכתה שנבוא לעשות איתה "ממתק או ברדק". פספסנו את החג וחזרנו מאוחר מדי. זואי התרגזה שפספסנו את כל החג. ריפי התרגז בחזרה שאין לה מה להתרגז עלינו, כי היינו בהפגנות בזמן שהיא הייתה עסוקה עם הקהילה שלה ואם כבר אנחנו צריכים להתרגז עליה.
לא רציתי לריב, אז נכנסתי דרך המיקטוק ליצירה האחרונה שלה כדי לראות מה פספסתי. היא כתבה שהיא לימדה את האחים שלה איך לעשות ממתק או ברדק, כי אנחנו לא באנו.
ריפי אמר לה שיש לה כל-כך הרבה חברים, אז למה היא צריכה לחכות לנו. זואי אמרה לו שהיא לא רוצה לחגוג עם חברים אחרים, שזה תמיד היה החג שלנו. ריפי אמר שאם זה החג שלנו, היא הייתה צריכה לבוא איתנו למוקמוק טאון. זואי אמרה שהיא לא יכולה ללכת לשם. למה לא?..
................................................................................................................................................
"תזכיר לי שוב - למה אנחנו כאן?" אמר ריפי. עמדנו בכניסה להר הגעש. "זה יום גיבוש" אמרתי. ריפי אמר "בטח ברור" וזואי אמרה "יאיי" בזמן שנכנסנו ביחד אל תוך הר הגעש. במבואה של הר הגעש אפשר לראות פריטים היסטוריים מהעבר הקדום של מיקמק סיטי.
הסברתי לזואי וריפי את התוכנית שלי – להיכנס לחדרי הדרגות לפי הסדר. כל חדר מבוסס על אזור שהיה קיים פעם איפשהו. אפשר לעשות סיור בעולם בביקור אחד בהר הגעש. זה אחד האזורים האהובים עלי.
................................................................................................................................................
"ברוכים הבאים לחדר דרגה אחת" אמרתי. זואי רצה ישר לגלגל ההישגים. ריפי רץ מסביב והתחיל לטפס על חומת אבן. צעקתי להם שניפגש ליד הפסל בצורת המינימיק והלכתי לבחון את הפסל. בחלק האחורי של הפסל ראיתי כתובת. "מדרגות הנחש" לחשתי. שמעתי שזה אזור של אשפים שרוצים להכיר את היסוד שלהם. אני כבר יודע שהיסוד שלי זה אוויר, אבל הייתי שמח לראות את האזור המקורי. החדר הזה הוא כנראה העתק של אחד האזורים במבוך שאליו מובילות מדרגות הנחש.
"תראו מה קיבלתי!!" אמרה זואי בהתלהבות. היא הראתה לנו סוודר מחמם במיוחד. ריפי אמר שיש לה כבר המון סוודרים, אבל זואי אמרה שהיא החליטה לפתוח אוסף. "תראו מה אני גיליתי" אמר ריפי והוביל אותנו לשביל האבנים בלבה. הוא הראה לנו איך הוא קופץ בשביל האבנים מאבן לאבן שוב ושוב.
"תיזהר מהלבה!!" אמרה זואי. הלבה קפצה וכמעט שרפה לו את הרגליים בכל פעם שהוא קפץ על אחת האבנים, אבל הוא עבר במהירות לשנייה. "הטריק הוא לא להפסיק לקפוץ" אמר ריפי.
בזמן שריפי קפץ מאבן לאבן, הוא סיפר לנו שאפשר לטפס על קיר האבן שליד ושזה מקום מעולה לריגול ואיסוף מידע. ריפי סיפר שהוא היה פעם במקום שעליו מבוסס החדר במוקמוק טאון כשהוא עקב אחרי אשף האשליות מאלוק. "הוא יצר מיק-מאגוס מהאפר" אמר ריפי.
"בבקשה תיקח אותי לשם!" התחננתי. "בטח ברור" ענה ריפי. כשהוא אומר את זה, אי-אפשר לדעת אם הוא מתכוון כן או לא. "בואו נראה את החדר הבא" אמרה זואי. "רעיון טוב" אמר ריפי. יצאנו מהחדר, כשאני ממשיך לבקש מריפי שוב ושוב, מנסה להוציא ממנו "כן" מפורש הפעם.
................................................................................................................................................
"מעניין על איזה ארמון ביססו את חדר דרגה שתיים" אמר ריפי. זואי הזכירה את הפרק "אגדה לרייני" ואמרה שזה אולי מבוסס בכלל על האגדה הזאת. אמרתי לזואי שזה אמור להיות מקום קיים שהוא לא רק אגדה, כמו מדרגות הנחש. זואי אמרה שגם מדרגות הנחש זאת אגדה, אבל זה גם מקום אמיתי.
ריפי עצר אותנו לפני שהתחלתי להסביר לה למה אגדות של אשפים נכונות ושל סדרות לא. הוא מצא פתק. בפתק היה כתוב שיש רוח שכלואה במראה שבחדר דרגה 3 ושרק אשפים יכולים לעזור לה במשהו שלא היה כתוב. זואי וריפי הסתכלו עלי. "מה?" שאלתי. "נשמע שזאת משימה בשביל סופר מדל" אמר ריפי.
................................................................................................................................................
"אתה בטוח?" שאלתי בחשש. עמדנו מול דלת הכניסה לחדר דרגה 3. "בטח ברור" ענה ריפי. זואי חטפה לו את הפתק מהיד ואמרה "כן מדל זה המקום". לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת. נכנסנו יחד לחדר דרגה 3. בורות אש, חלונות מזכוכית צבעונית שמרכיבות צורה של אשפים ומראה מכושפת – זה בטוח מבוסס על חדר של אשף כלשהו. בין בורות האש ניצבה תיבה.
ריפי הצליח לעבור את בורות האש ולהגיע לתיבה. זואי נזפה בו שלא יגנוב שום דבר. "מי גונב?" שאל ריפי והציץ בחלק האחורי של התיבה. "מה גילית?" שאלתי. ריפי הקריא "אשף האשליות מאלוק". החדר המקורי כנראה שייך לו. "מה היסוד שלו?" שאלה זואי. "אש" ענה ריפי.
עמדתי לשאול את ריפי איך הוא יודע כל-כך הרבה על אשף האשליות מאלוק, כשרוח קרה יצאה מהמראה והעבירה בי צמרמורת. "הרגשתם את זה?" שאלתי. ניגשתי למראה בלי לחכות לתשובה. רוח תכולה בתוך המראה התקדמה לכיווני במהירות. לרגע חשבתי שהיא תתנגש בי.
כשהרוח נעלמה, נגלה במראה אזור אחר מלא בקרח. זואי התקרבה ונעמדה לידי. "המקום הזה מוכר לי" היא לחשה והושיטה יד למראה. "זהירות" קרא ריפי, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. זואי נשאבה לתוך המראה. ריפי רץ אלי וחשבתי לרגע שגם הוא עומד להתנגש בי, אבל הוא קפץ ישר אל תוך המראה, נחוש להציל את זואי. לפני שקפצתי אחריהם, היססתי לרגע שאני עדיין מתחרט עליו.
................................................................................................................................................
לקח לי רגע להבין מה אני רואה. החדר היה מלא קרח, הרגליים של זואי היו תקועות בקרח שהתחיל לכסות אותה וריפי רץ ברחבי החדר בניסיון לברוח מאותו הקרח שניסה לתפוס גם אותו. "מדל" אמרה זואי בקול רועד. התקרבתי אליה. ניסיתי לשחרר אותה, אבל כישופי אוויר שלי לא היו חזקים מספיק.
לא ניסיתי להשתמש בכוח פיזי, כי זואי יותר חזקה ממני. אם היא הייתה יכולה להשתחרר בלעדיי, היא כבר הייתה עושה את זה. ריפי היה חזק יותר, אבל הוא היה עסוק בלברוח מהקרח. פתאום הבנתי שהקרח לא מנסה לתקוף אותי. לרגע חשבתי שאולי שוב ריחפתי בטעות, אבל שתי הרגליים שלי עדיין היו על הקרקע.
"מדל" אמרה זואי יותר בתקיפות, למרות שהקול שלה עדיין רעד. "מה אני צריכה לעשות?" היא שאלה. זואי היא מהמיקמקים שצריכים לדעת מה לעשות. אני מזדהה עם זה, כי כל פעם שאני לא יודע מה לעשות, אני מתחיל לבכות. הרמתי מבט אליה וראיתי שהיא כבר בוכה. זה אומר שאני צריך להיות החזק והבוגר שיודע להגיד לה בדיוק מה לעשות. מה עושים במצב כזה? איכשהו זה היה מפחיד יותר מלקפוא בעצמי.
"את עם הפלאפון?" שאלתי. היא שלפה אותו מהכיס. "תחפשי איזה בגדים חמים יש לך שלא תתקררי" אמרתי. זה לא ישחרר אותה מהקרח, אבל לפחות היא תהיה בטוחה מהקור.
בזמן שהיא חיפשה פריטים ללבוש, פניתי לחפש את ריפי. הוא עדיין רץ ברחבי החדר. כל פעם שהוא נחת על הקרח, הקרח עלה בחזרה לתפוס אותו. בינתיים הוא הצליח לברוח, אבל לא נראה שהקרח מתעייף. הגעתי למסקנה שאני צריך לגרום לריפי לא לגעת בקרקע. כישוף בועה נראה לי יעיל מאוד באותו הרגע.
ריפי ריחף בבועה והקרח הפסיק לתקוף. הקרקע נהייתה ישרה שוב. הסתובבתי לראות מה קורה עם זואי. היא הייתה תקועה בתור קרח, קפואה בלי יכולת לזוז. הסתכלתי מסביב בניסיון לראות מה יכול לעזור לי לשחרר את זואי או להעביר את ריפי למקום בטוח.
נפתח פתח שהוביל החוצה, למקום כלשהו. נשפתי על הבועה שכלאתי בה את ריפי, כדי לכוון אותה לכיוון היציאה. שם אני אוכל לנפץ את הבועה ולשחרר אותו. אחרי זה אני אחזור לשחרר את זואי.
................................................................................................................................................
הבועה התנפצה כשהיא ניסתה לעבור בפתח וריפי התגלגל החוצה. יצאתי אחריו לראות שהוא בסדר. מאחורי שמעתי צליל טריקה. הסתובבתי וראיתי ארון ספרים רחב ומוכר. היינו שוב במבואה של הר הגעש.
"אתה בסדר?" שאלתי. יפי הסתובב אלי. הוא נראה נסער כמו שאני הרגשתי. הוא התרגז עלי שהשארתי שם את זואי ושאל למה לא עזרתי לה. אמרתי לו שאמרתי לה ללבוש בגדים חמים, כי לא היה לי שום רעיון אחר. ריפי התרגז עוד יותר ושאל איך חוזרים לשם.
אמרתי לו על הטריקה ששמעתי ושאני חושב שזה מאחורי ארון הספרים. הוא נקש על ארון הספרים, שירד למטה וחשף פתח לחדר דרגה 4. "חכה" אמרתי לו ולא נתתי לו להיכנס לשם. ניסיתי להסביר לו שזה לא בטוח ושהוא במילא לא יכול לעשות שום דבר כשהקרח רודף אחריו.
"אז תלך אתה" אמר ריפי ודחף אותי פנימה. אמרתי לו שיקרא לעזרה בזמן שאני מנסה לשחרר אותה. הוא אמר שהוא תכף חוזר ושלחכות לו ממש שם. הוא הלך בלי לחכות לתשובה. זה טוב, כי לא תכננתי להישאר שם. חיכיתי כמה שניות אחרי שהוא הלך ואז יצאתי מהר הגעש.
................................................................................................................................................
חיפשתי אותה בחנות הקסמים שביער. האשפית מילאני היא אשפית טבע, אבל אולי היא יכולה לעזור עם קרח. אני לא מכיר אשפי קרח, אז היא הסיכוי הכי טוב שלי לשחרר את זואי.
"היא לא כאן" אמר האשף אש כשהשתגרתי אליו דרך המיקטוק. האשף אש הוא אשף בד, זוג של אחותה הקטנה של זואי והאח הגדול במשפחה שאימצה את ריפי. היה אפשר לצפות שהיה חברים טובים, בעיקר כי שנינו מתלמדים של האשפית מילאני.
"איפה היא?" שאלתי והוספתי "אתה גם מתכוון לאשפית מילאני נכון?". האשף אש אמר "עסוקה" ויצא מהחנות. רצתי אחריו החוצה ושאלתי "עסוקה איפה?". הוא המשיך ללכת לכיוון יערות מיקמק. לפעמים הוא היה מוביל אותי לשם ומשאיר אותי אבוד שם, עד שהשוטר שמו היה מוצא אותי אבוד שם ועוזר לי למצוא את הדרך החוצה. לא היה לי זמן ליפול בזה שוב, אבל אולי האשפית מילאני שם.
................................................................................................................................................
כמו שחשבתי, הוא נטש אותי שוב ביערות מיקמק. אני אף פעם לא יודע אם הוא מנסה לאבד אותי, או שהוא פשוט הולך מהר מדי. "האשף אש?" קראתי לו, אבל לא הייתה תשובה. "מנו?" החלטתי להסתכן ולא להיות רשמי. עדיין שום תשובה. נראה ששוב הלכתי לאיבוד.
ראיתי את השוטר שמו עובר לידי ביערות מיקמק. נופפתי לו, כדי שידע שאני צריך עזרה. הוא התחיל ללכת בכיוון ההפוך והלכתי אחריו. אני לא יודע אם הוא לא יודע לדבר או שהוא סתם לא מיקמק פטפטן כמוני, אבל הוא תמיד מראה לי את הדרך החוצה. הוא השוטר האהוב עלי.
עקבתי אחריו ופתאום מצאתי את עצמי במערב העיר. הכל היה מכוסה שלג.
................................................................................................................................................
איבדתי את השוטר שמו. נזכרתי שזואי סיפרה לנו על הפרק "אגדה לרייני". החלטתי ללכת בעקבות השלט לכיוון המעבדה של הסדרה. אולי השחקנים שם יכולים לעזור לי להבין מה קורה כאן. גם שם הכל היה מלא בשלג. בתוך המעבדה הכל היה מבולגן. היה מפתח אפור בספה, דיסק ורוד מתחת לספר ועוד פריטים.
"חדר בריחה", אמרתי לעצמי. חשבתי להביא לשם את זואי וריפי לבלות אחרי שנסיים את הסיור בהר הגעש, אבל קודם צריך למצוא דרך לשחרר את זואי. יצאתי מהמעבדה בתחושה של בזבוז. לא גיליתי שום דבר יעיל. החלטתי להמשיך אחרי השלטים הלבנים. אולי אני אמצא את הדרך חזרה.
................................................................................................................................................
השלט הבא החזיר אותי ליער, מול חנות הקסמים, רק שגם שם הכל היה מושלג. ליד גדר העץ ניצב קטלוג סוודרים חמים שנתן לי רעיון. קניתי כמה סוודרים, הכנסתי אותם לילקוט שלי ופניתי לכיוון חנות הקסמים. אולי האשפית מילאני נמצאת בחנות הקסמים שביער המושלג שאיכשהו הגעתי אליו?
................................................................................................................................................
מסתבר שחנות הקסמים הרגילה הייתה שם, זאת שהייתי בה קודם. האשפית מילאני לא הייתה שם, אבל מצאתי שם את האשף אש. הוא נראה מופתע לראות אותי.
"חזרת מהר" הוא אמר. סיפרתי לו על האזור עם השלג ושאלתי אם הוא ידע עליו. הוא אמר לי שאין בכלל שלג. אמרתי לו לבוא אחרי ויצאנו מחוץ לחנות הקסמים, אבל היער נראה כמו שהוא נראה קודם, בלי שלג. האשף אש אמר לי שאולי לא ראיתי את מה שחשבתי שראיתי.
הוצאתי מהילקוט שלי את אחד הסוודרים שקניתי ביער המושלג כדי להראות לו שזה אמיתי, אבל עד שלבשתי אותו, האשף אש כבר לא היה שם. הוא לא רוצה שאני אאמין בזה, אבל זה לא חשוב אם זה אמיתי. מה שחשוב זה שיש לי דרך להציל את זואי מהקרח. אני לא צריך את האשף אש בשביל זה.
................................................................................................................................................
לא ראיתי את ריפי בדרך להר הגעש. כל הדרך חיפשתי אותו בעיניים, מקווה שהוא לא יגלה שהלכתי משם. כשהגעתי לכניסה להר הגעש, הבנתי שאני לא מחפש אותו כי אני לא רוצה למצוא אותו. הבנתי שאני מקווה לראות אותו, כי אני מפחד לנסות לעשות את זה לבד.
נכנסתי למבואה וראיתי את ריפי. הוא מיד פנה אלי. הוא לא נראה כועס, אלא פגוע. זה גרם לי להרגיש עוד יותר רע, אבל אז ראיתי מיקמק עם קרניים שחורות ענקיות יוצא מחדר דרגה 4. הוא פנה אלי וסימן לי לבוא אחריו. נכנסתי בחשש אחרי המיקמק המשונה לתוך חדר דרגה 4.
זואי כבר לא הייתה בקרח באמצע החדר. הסתכלתי מסביב בבהלה וראיתי שהקרח שהקיף אותה התגבש עם הקרח שבקיר הגדול, איפה שנראו מיקמקים קפואים אחרים. המיקמק המשונה שלח כישוף אש לכיוון הקיר. הכישוף היה כל-כך עוצמתי, שציפיתי שהמיקמק המשונה יתחיל גם לעלות בלהבות. ראיתי את זה קורה פעם לאשפית מילאני, כשהיא ניסתה להשתמש בכישוף אש.
"אתה אשף אש" אמרתי בהתפעלות. האשף הפסיק בכישוף שלו. ראיתי שרוב הקרח סביב זואי נמס. מזל שהוא עצר, אחרת האש הייתה מגיעה אליה ושורפת גם אותה. ראיתי שהסוודר שלה התחיל לעלות באש ומיד שלחתי משב אוויר בניסיון לכבות את האש, אבל זה רק חיזק אותה. ניסיתי שוב, הפעם חזק יותר.
משב הרוח היה עוצמתי וכיבה את האש מיד, אבל רוב הסוודר של זואי הספיק להישרף. החולצה שהיא לבשה למטה לא נפגעה, כי היא עשויה מהבדים היקרים האלה שעמידים לכל דבר כנראה.
אשף האש שלף את אחת הקרניים השחורות מהמסכה שלו ונתן לי אותה. התחלתי לנסות לנפץ את הקרח מסביב לזואי עם הקרן. בטעות יצרתי חור בילקוט שלי, אבל זה לא היה חשוב. מה שהיה חשוב היה שזואי תהיה בטוחה. הקרח שברצפה המשיך לעלות עליה ולנסות לקחת אותה מחדש. אשף האש השתמש באש שלו כדי להמיס את הקרח שהתחיל לטפס על המגפיים של זואי, שגם הן עמידות לאש איכשהו. גירדתי את הקרח שנותר מסביב לזואי ובשיתוף פעולה הוצאנו אותה מהקרח.
................................................................................................................................................
יצאנו מחדר דרגה 4 בפעם האחרונה באותו היום. היינו שוב במבואה. אשף האש נשא את זואי בידיים שלו. היא נראתה קפואה לגמרי. הורדתי את הסוודר שלי וכיסיתי אותה, שלא יהיה לה קר. "קח אותה הבייתה" אמר ריפי. האשף הנהן. "תודה מאלוק" אמר ריפי.
אשף האשליות מאלוק יצא החוצה. "רגע" אמרתי "זה היה אשף האשליות מאלוק?". ריפי הנהן ופנה לצאת גם מהר הגעש. רצתי אחריו. כל הדרך שאלתי אותו שאלות על האשף, כמו איך הוא מכיר אותו ואיפה הוא מצא אותו. היו לי כל-כך הרבה שאלות, שלפני שהוא הספיק לענות על משהו כבר הגענו.
................................................................................................................................................
"איפה אנחנו?" שאלתי. "בבית" ענה ריפי. יצאנו מתא הטלפון שדרכו נכנסים לבית שלו. בפנים ראיתי את האבא המאמץ שלו, השוטר מיאלו, מציע לזואי שוקו חם.
התיישבנו ליד זואי, ששאלה מה היא פספסה. סיפרתי לה על התוכנית שלי לעטוף את הקרח בסוודרים עד שהוא יהפוך לשלולית. התוכנית שלי הצחיקה את שניהם. סיפרתי להם גם על חדר הבריחה שמצאתי באזור מושלג. שניהם הסכימו איתי שזה רעיון טוב לבילוי, אבל אחרי שזואי תתחמם שוב.
זואי שאלה למה אני לא לובש חולצה, כמו ריפי. סיפרתי לה על קטלוג הסוודרים שממנו הבאתי את הסוודר שהיא לובשת. זואי אמרה שכדאי למצוא לי חולצה, כי גם לי קר ואני לא כמו ריפי, שמסתובב תמיד בלי חולצה. אמרתי לה שזה בסדר, שיש לי עוד סוודר בילקוט שלי. פתחתי את הילקוט וגיליתי שהוא ריק. כל הסוודרים שקניתי ביער המושלג נפלו דרך החור.
זואי שאלה את ריפי אם יש לו חולצה להשאיל לי. ריפי הציע שנשאיל חולצה מאח שלו מנו, שהוא אשף בדים ובכל מקרה יכול ליצור לעצמו כמה חולצות שהוא רוצה. ריפי אמר שאח שלו יכול גם לתקן לי את הילקוט, אבל אמרתי לו שלא צריך ואני אסתדר בעצמי.
בזמן שריפי הלך להביא לי חולצה, זואי סיימה את השוקו שלה. הצעתי ללכת להביא לה עוד שוקו. אני כבר רגיל להיות מלצר מההתנדבות במיקפה. זואי הסכימה, אז הלכתי לשאול את השוטר מיאלו מאיפה מביאים את השוקו ואם אפשר גם. השארתי את הילקוט שלי ליד זואי, כי אני במילא לא יכול להשתמש בו.
................................................................................................................................................
מצאתי את השוטר מיאלו ושאלתי אותו לגבי השוקו חם. הוא הראה לי איזו מכונת משקאות מכינה שוקו. ביקשתי מהשוטר מיאלו להחזיק רגע את הספל, כדי שאני אמזוג גם לי שוקו חם.
כשהשוטר מיאלו החזיק את הספל, ראיתי שהתחילו לצאת אדים מהשוקו. אחרי שהכנתי את השוקו השני, הוא החזיר לי את הספל הראשון ואמר לי להחזיק בזהירות, כי זה חם. בזמן שהוא העביר לי אותו, הוא נגע לספל השני והרגשתי אותו גם מתחמם. הסתכלתי עליו במבט מופתע.
"מאלוק?" שאלתי. "מדלוק דילן קומס" הוא ענה לי. עברה בי צמרמורת מלשמוע את השם המלא שלי. פתאום הבנתי למה ריפי התכוון כשהוא אמר לאשף האשליות מאלוק להביא את זואי "הבייתה".
"אני יודע מי אתה" אמר לי השוטר מיאלו, שהוא בעצם אשף האשליות מאלוק. "אני לא אספר" אמרתי מיד. הוא חייך אלי ואמר "ילד טוב". הוא לקח את אחד הספלים של השוקו והוסיף "תהנה מהשוקו שלך".
חזרנו לסלון. ריפי היה שם עם חולצה חדשה בשבילי והציג לי את הילקוט המתוקן שלי. הוא אמר שאח שלו בבית והוא הסכים לתקן לי את הילקוט. אולי אנחנו נמצא דרך להסתדר בכל מקרה. אמרתי "אולי", למרות שלא באמת ידעתי מה אני חושב. מאז שידעתי מי הוא באמת, אף פעם לא דמיינתי אותנו בתור חברים.
ריפי החזיק לי את השוקו בזמן שלבשתי את החולצה שהוא הביא לי. אחרי שסיימתי לשים את החולצה כמו שצריך, השוטר מיאלו כבר לא היה שם. למיקמקים יש נטייה להיעלם לי בזמן שאני מסתבך עם חולצות.
"לאן הוא הלך?" שאלתי את זואי וריפי. "לבדוק משהו באזור המקורי של דרגה 4" אמר ריפי. "לבדוק מה?" שאלתי. זואי סיפרה שצבעוני מצא אותה באזור קפוא ושההורים הביולוגיים שלה היו קפואים שם. ככה היא הגיעה לבית-היתומים מיקסקול. זואי אמרה שהיא מקווה שהוא הולך לשם בשביל לשחרר עוד מיקמקים.
................................................................................................................................................
אחרי היום המשוגע שהיה לנו, תכננתי לקחת שיקוי שינה מחנות הקסמים שיעזור לי להצליח לישון בלילה. כשנכנסתי לחנות הקסמים, ראיתי שוב את המיקמק עם הקרניים השחורות. אשף האשליות מאלוק.
"איך אני יכול לעזור לך?" שאלתי. הוא העביר לי פתק שנראה במבט ריק. הרמתי מבט מהפתק והוא כבר לא היה שם. הלכתי לעמדת השיקויים והעמדתי את הפתק ליד שיקוי בצבע אולטרה סגול.
בפתק הייתה הזמנה לצאת למסע עם אשף האשליות מאלוק. במסע נגיע לאזור המקורי של חדר דרגה 4 וננסה לשחרר כמה שיותר מיקמקים. יש לי פחות מ-24 שעות להחליט אם אני יוצא ולארגן הכל למסע.
אולי תהיה לי הזדמנות לשחרר מהקרח את ההורים הביולוגיים של זואי.
................................................................................................................................................
אני כותב את הסיפור הזה כשאני כבר בדרך לאזור המקורי. אני מקווה לשחרר כמה שיותר מיקמקים. את יום הכיף בחדר הבריחה שתכננו נמשיך באזור אחר. זואי, ריפי, אתם החברים הכי טובים שיכולתי לבקש. בבקשה אל תריבו ותדאגו אחד לשני.
אוהב מרחוק,
מדל, האשף מדלוק, סופר מדל.
נ.ב. האזור המקורי נמצא באיי הקרח שבמיקפולקו! אולי אני אפגוש את דיג'יי קיידנס
|
|
|
|
|
|
178
|
|
|
|
|
|
|
|
|
30/12/2020 08:37 |
אלפא1127 |
11 |
|
מגניב |
|
|
|
|
|
22/11/2020 21:17 |
nullmalloc |
10
|
|
זה מסביר איפה אבא |
|
|
|
|
|
12/11/2020 16:05 |
אמירמוש |
9
|
|
מושלם ומהמם |
|
|
|
|
|
12/11/2020 15:31 |
אדרי12345 |
8 |
|
מהמם |
|
|
|
|
|
12/11/2020 09:35 |
מיאלו11 |
7 |
|
מיקצוין שנתת קרידיט. |
|
|
|
|
|
11/11/2020 10:09 |
ארק11 |
6 |
|
מהמם ביותר |
|
|
|
|
|
11/11/2020 10:07 |
מורניקי |
5 |
|
מושש |
|
|
|
|
|
09/11/2020 11:14 |
מיקמקריפי |
4
|
|
אם לא תפגוש את דיג'יי קיידנס, אולי מאלוק יצור לך אשליה שלה. |
|
|
|
|
|
08/11/2020 14:09 |
אנהשיר444 |
3 |
|
ואוו זה ממש מהמם קראתי כבר ארבעים פעמים |
|
|
|
|
|
08/11/2020 12:48 |
מדל1ק1מס |
2
|
|
נ.ב.נ. תודה שיר3048 על הכריכה! השתמשתי באותה תבנית של הכריכה שהיא הכינה גם בשביל סיפור אחר שלי כי זאת כריכה יפה לדעתי והיא מתאימה לסיפור יותר מהכריכה הקודמת |
|
|
|
|
|
08/11/2020 12:17 |
זואי4הבובה |
1
|
|
בהצלחה!! תודה שהשלמת לי את מה שפספסתי כשהייתי כלואה בקרח. אני ממש מקווה שתפגוש את דיג'יי קיידנס ואולי תצטלם איתה ותשיג חתימה בשביל ריפי. האמת שאני קצת חוששת לפגוש את ההורים הביולוגיים שלי. אני מניחה שאני צריכה לדבר עם משפחת מוש על זה. אעדכן אותך מה קורה במיקמק סיטי במיקטוק :) |
|
|
|
|
|
|
|
