קהילה - ציורים וצילומים
|
|
|
|
לתחרות של הראל797
|
03/01/2022 |
***הסיפור מוקדש לכל הילדים שחוו קשיים במבצע שומר החומות, או קשיים בספורט בכלל!!***
פתיחה
''פשוט קפצתי משמחה! אשכרה אני נבחרתי! אני כל כך רציתי את זה! חלום שמתגשם!!! אני אייצג את ישראל באליפות העולם באתלטיקה קלה לנוער!! כבר קפצתי לפתוח חבילה של בייגלה מצופים שוקולד, כמו שאני אוהבת, ואז...
אז הגיע הראש ששינה הכל''
היי, אני נועה, ואני בת 13 וחצי. אני אתלטית, והספורט הוא פחות או יותר כל חיי.
זה מאוד קשה להשקיע בספורט, בעיקר כשעייפים. עברתי כבר כמה פציעות, וכמה נפילות, אבל התגברתי על הכל. כמה חודשים לפני התרחשות הסיפור, השתתפתי באליפות ישראל באתלטיקה קלה לנוער, והיו לי הישגים די גבוהים, ככה שלמרות שלא רציתי לפתח תקוות, יכולתי להגיע לאליפות העולם...
אבל בואו לא נקדים את המאוחר. קודם אני צריכה לשרוד את החום של חודש אוגוסט.
פרק 1- האימייל
מזגתי מיץ תפוזים לכוס זכוכית. הוספתי כמה קוביות קרח מהמקפיא, ו''על הדרך'' גנבתי גם כפית של גלידה גולדה מהקופסא. התיישבתי לשתות במטבח הלוהט. רציתי גם להדליק מזגן, אבל כרגיל, לא מצאתי את השלט. תוך כדי שתייה רפרפתי בווטסאפ ובדקתי את ההתראות שהטלפון שולח לי; בלה בלה בלה מזג האוויר, בלה בלה בלה עדכון לווטסאפ, בלה בלה בלה אימייל מארגון האתלטיקה הישראלי, בלה בל...
רגע אחד, איגוד האתלטיקה הישראלי?
פתחתי את האימייל בידיים רועדות. כן, הוא הופיע שם, מייל מארגון האתלטיקה הישראלי!!!
רפרפתי בעיניים וידיים רועדות על המייל. כשהצלחתי להבין מה כתוב בו... ירקתי את המיץ בבת אחת. ואז פשוט קפצתי משמחה! אשכרה אני נבחרתי! אני כל כך רציתי את זה! חלום שמתגשם! אני אייצג את ישראל באליפות העולם באתלטיקה קלה לנוער!! כבר קפצתי לפתוח חבילה של בייגלה מצופים שוקולד, כמו שאני אוהבת, ואז...
אז הגיע הראש ששינה הכל.
פרק 2- צבע אדום
דרך חלונות המטבח הגדולים הפתוחים, נשמעה אזעקת צבע אדום. הפחד הזדחל לתוך הלב שלי, ורצתי לממד. סגרתי את החלון הגדול בכל הסגירות האפשריות, וטרקתי את הדלת. שקעתי לתוך הספה הרכה הקטנה, והתיישבתי בבאסה. שקית הבייגלה הייתה מונחת לידי, ובפעם הראשונה בחיי, לא רציתי לפתוח אותה. בטלפון הופיעו לי ברכות מהמאמנת והחברות לקבוצה, ששמעו כבר על ההצלחה שלי, אבל אני הגבתי בסמיילי בוכה, וסיפרתי להן על הצבע אדום. למרות התגובות המעודדות והחמות של החברות שלי, הייתי עצובה ומבואסת. מבחוץ התחילו להישמע פיצוצים, אבל איכשהו נרדמתי.
פרק 3- בשורה קשה
פיצוץ גדול במיוחד העיר אותי מהשנה. לרגע שכחתי מהכל, ואז ההודעות שהופיעו לי בנייד הזכירו לי את המציאות המרירה מתוקה; אני נבחרתי לאליפות העולם (ישששששששששש) אבל יש צבע אדום, פיצוצים, לא יודעים מתי יהיה אפשר לצאת מהממד, ו... החדשות הגרועות ביותר היו בנייד שלי עכשיו.
בהיתי כמה פעמים בהודעה. עד שהדמעות שלי נטפו על המסך. כי אצטדיון האימונים שלי, האצטדיון האהוב- חטף פגיעה ישירה.
לא ידעתי מה לעשות עכשיו. אני חייבת להתאמן, אבל איך אתאמן כשהאצטדיון האהוב שלי מרוסק לחתיכות? ומתי אוכל בכלל לצאת מהממד הזה?! מתי נכנסתי אליו, בארבע אחה''צ? שלוש? השעה כבר חמש וחצי, ועוד אי אפשר לצאת. בכיתי ככה לבד בבית.
פרק 4- אימוני חוץ
שבוע אחר כך, עמדתי בפארק וחיכיתי לעדן המאמנת שלי.
השעה הייתה ארבע אחר הצהריים, כך שהיה אפשר לשמוע את הצחוק והצהלות של הילדים הקטנים ששיחקו בגן השעשועים הקרוב. היה לי חם בטירוף, ועוד לא התחלתי לרוץ.
הייתי מעדיפה להיות בבית, כמובן. אבל קיבלתי הודעה מסתורית מעדן. היא ביקשה שאבוא... אז באתי.
''היי נועה, חמודה'' עדן הגיעה. ''מה שלומך?''
''אממ...'' אמרתי וחייכתי חיוך שחציו מבוכה וחציו עצב.
החיוך של עדן נמחק. ''אל תדאגי נועוש.'' היא אמרה לי. ''הכל יהיה בסדר. אני מבטיחה''
היא הסבירה לי שהאצטדיון עכשיו בשיפוצים, אבל ייקחו כמה חודשים עד שיבנה מחדש. עד התחרות אני אתאמן בפארק, ורק אחריה אוכל לחזור לאצטדיון.
''אבל עדן'' אמרתי. ''כל המתעמלים האחרים יבואו אחרי אימונים של כמה שעות ביום, אם לא יום שלם, באצטדיון נוח, עם חדר כושר, מתקנים מותאמים, מאווררים בחוץ ומזגנים בפנים. אני יכולה להתאמן רק בשעות הנוחות של היום, כי חם בטירוף, לא יהיה לי חדר כושר, יהיו לי מתקנים חצי- מתאימים, או שבכלל לא יהיו. לא יהיו לי אותם התנאים כמוהם, איך אני יכולה להצליח ככה?''
עדן הקשיבה בדממה לתלונות שלי. ''יהיו להם דברים שלא יהיו לך נועה, זה נכון'' היא אמרה בשקט, והרכינה את ראשה. ''אבל לך יש משהו שאין להם''
עדן הרימה את הראש, ובעיניים שלה נצנצו דמעות, של עצב, כאב, גאווה ותקווה. ''רצון'' היא לחשה.
פרק 5- בכל זאת
וכעבור 5 חודשים, עמדתי בכל זאת, באצטדיון ענק, עם המון מתחרים מארצות אחרות.
עמדתי באליפות העולם לנוער.
חלום שמתגשם.
בכל זאת.
למרות הפיצוצים.
הממד.
הצבע האדום.
שקית הבייגלה שלא פתחתי.
בכל זאת, אני כאן.
ואני בטוחה בעצמי.
כי יש לי משהו, שרק חוויות קשות מולידות.
רצון. רצון אמיתי.
בכל זאת.
צוות מיקמק בבקשה תדגישו את הפרקים
|
|
|
|
|
|
104
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09/01/2022 19:32 |
לילי67867 |
3
|
|
וואווווווווווו |
|
|
|
|
|
07/01/2022 21:17 |
מונימונ3 |
2
|
|
ואווווווווו את רשמת ממש יפה ואת יכולה להיות סופרת! יש שם מילים גבוהות והרבה השקעה את חייבת לנסות! זה מאוד מאוד מאוד מאוד מאודמאוד מאוד מאוד מאוד מאוד יפה ומרתק |
|
|
|
|
|
03/01/2022 15:24 |
אסתיM |
1
|
מה?
רגע, את כתבת את זה?
לא סופרת שכתבה יותר מ-100 ספרים והיא מפורסמת בארצות הברית?
אני לא מאמינה!
תקשיבי, זה מהמם ברמות על!
שאין לי מילים לומר, רציני!
זה כתיבה כל כך יפה ועם מילים גבוהות.
שתהיי גדולה ושתהיי סופרת מפורסמת ותכתבי ספרים לנשיא ארצות הברית אל תשכחי להזכיר את שמי שאמרתי לך שזה יקרה(¬‿¬)
בהצלחה רבה! |
|
|
|
|
|
|
|
