קהילה - ציורים וצילומים
|
|
|
|
גיבורי אנבילה, פרק 2!
|
היום |
שלום לכל קוראי היצירה!! ולאוהבי שירים באנגלית ( בעיקר של טיילור סוויפט).
ולאוהבי ספרים ( בעיקר פנטזיה, והספר החדש).
מה קורה וזה???
אז...
-לפני הקריאה המהנה-
יאי אז הנה אני מעלה לכם! כן זה רק בגלל אוסף החופשים שהצטברו סואוו... הנה יצירה ולא סתםם! אלא המשך לספר שכתבתי:)
רוצו לקרוא את ההקדמה והפרק הראשון (אם לא הספקתם ואתם מתעניינים;)
אני לא יודעת להגיד לכם כמההה זמן כתבתי את זה...
יאי 6 עמודים בוורד.
קריאה מהנה *-*
פרק 2 -
פיל' אחז בטאבלט שלו בשמחה, לשונו מבצבצת. מאחוריו מסתכלים בהתעניינות קיר' וארת'. הוא לחץ על הפס שבו המילה: חדש. כשלחץ, המנעול נעלם ובמקומו הופיע סמל של קרח. הוא מילא את הפס עד הסוף, עדיין בחיוך זחוח. קירה וארתום הסתכלו על התיק ואז הביטו אחד בשני וללא מילים הלכו לתיקיהם. "מ-ג-נ-י-ב," התפעלה קירה כשהוציאה מתיקה את רוביי החיצים שלה.
"וואו," חייך ארת' ביראת כבוד, כשהוציא את חרבו מתיקו ובחן אותה.
לעומת כל התפעלויותיהם, וויק' התבונן בתיקו וראה את משקפיו וכפפתו בולטים מהתיק, אחוז אשמה ובהלה. "חברים, צריך להחזיר את כל זה." אמר בגבות מקווצות – כנראה חושב לעומק וברצינות על מילותיו –
"למה?" אמרו ארת' ופיל' בו זמנית, חיוכים מרוחים על פניהם כשאחזו במכשירים.
"איך למה?! כל זה לא שלנו. זה איזושהי סופר טכנולוגיה יקרה. הכי טוב פשוט לא לגעת בשום דבר, לשים במקום. ולא לספר לאף אחד." נופף בידיו וויק' ונעץ בהם מבט יוקד.
"אתה צודק, צריך להחזיר את כל זה בחזרה," אמר ארת' בהחלטיות. אבל אז מבטו הוסח, לקירה שהייתה מאחורי וויק' וכיוונה בתנוחות קרב את חיציה. "קיר' תביאי לירות," אמר ונגש אליה.
"אני ראשונה לקחתי את זה," אמרה קירה ממשיכה בכיווניה. "אבל יש לך שניים!" אמר ארתום. "נו אז מה?" שאלה. "כלום. נו תביאי," ניגש אליה לקחת מידה את אחד הרובים. "אתה תשבור!" התחילה קירה לכעוס. "פעם אחת!" ארת' כבר אחז ביד אחת האוחזת באחד הרובים. שניהם נופפו ביד – קירה' מנסה להשתחרר, בעוד ארת' מנסה לקחת. "תלמד קודם לירות," "אני יודע לירות," "אבל אתה פוזל," "אני לא... תביאי!" "תעזוב!" וויק' הביט בהם, שם יד על פניו ומניד את ראשו לצדדים. "זהירות," אמר וויק'.
ארת' ניצל את הסחת הדעת של וויק' ולחץ בהדק הרובה. החץ שנשלף ננעץ בתיק של איליה שבדיוק התקדם לעבר הרחוב שנמצאו מסמטה. הוא כנראה שמע את הרעש שעשו הביט לצדדים, ואז בהם – הם כבר הספיקו להסתיר את הציוד מאחורי רגליהם. "הנה אתם, בגללכם יש איחור לעיתון שלי." אמר איליה.
"תלך מפה כל עוד אתה יכול, מורמוב." אמר ארת' בזעם.
"רק תיגע בי, אני אראה הכל למנהל ואת כולכם יעיפו מבית הספר!" הוא אראה להם את המצלמה שכוונה אליהם. "נו יאללה, רק תעז. אתה בשידור חי במצלמה." אמר במבט אכזרי. לאחר כמה שניות שנעלם הכעס מפניהם התעורר צל של סקרנות אצל איליה, כשעמדו בתנוחה מגושמת מסתירים משהו מאחורה. "מה יש לכם מאחורי הגב?" שאל. מבטיהם נהפכו ללחוצים. "משהו סודי?" המשיך איליה לחקור.
"לא.." אמרו וויק' וארת'.
"כן!" אמרה קירה. איליה התבונן בה דרך מצלמתו. "את זה," וראה את אגרופה נשלח למצלמה. הוא שפחד נורא מנשים אגרסיביות נסוג לאחור, "יש לכם מזל שאני מאחר ל...משהו," אחווה איליה למאחורי גבו. עדיין מביט בקירה. ואז התחיל ללכת. "בהצלחה! חסרי הצלחה שכמוכם..."
"אחחח," נאנח ארת'. "התמזל לנו..."
"היי מורמוב 'קלוט!" מאחוריהם פיל' נעמד עם המקל קסמים שבראשו העגול התנוצץ סמל של קרח. הוא נופף בו לעבר איליה. כשאיליה התחיל להסתובב – כולו קפא בקיפאון כפסל קרח – "האא," צעקו השלושה האחרים. והסתובבו אליו. "פיל'!"
אוזניו של פיל' האדימו. "ראשית: זה לא אני. שנית: זה היה בטעות," חייך אליהם בסלחנות, מצפה להבנה מצדם.
הם התקרבו לפסל הקרח הנוצץ כולו בכחול בדמותו של איליה. תנוחת הפסל הייתה נורא מגושמת, עם יד מושטת קדימה ועין אחת חצי סגורה. קירה – בשביל לוודא שזה מה שבאמת קרה הרגע – דפקה באגרופה בעדינות על פניו של איליה. הפסל נטה לאחור וכמעט נפל – והם לא רצו לדעת מה היה קורה עם היה מתנפץ... – הם מהרו לאחוז בו והתפלאו על משקלו הכבד. בעודם אוחזים ומנסים לייצב את פסל-הקרח-איליה ארת' לא יכל שלא להתלונן "למה אתה עשית את זה??" נעץ בו מבט. "אני הרי לא ידעתי שהעוצמה של הקסם כזאת חזקה," התגונן פיל' מתקדם לעברם ומביט במקל הקסמים שלו. "אוקיי עכשיו נבטל הכול." אמר והניף את המקל כלפי הפסל שעדיין הם החזיקו – אבל כלום לא קרה – הם הביטו בו במבט מאשים. הוא גלל בטאבלט שלו בניסיון למצוא משהו נגד הקרח. הוא מצא סמל של אש – אבל העוצמה הייתה על אפס – הוא לחץ, וזה הראה לו שאין לו אנרגיה להטעין את הקסם. "אופס נגמרה האנרגיה," שוב אוזניו האדימו, כשהם נעצו בו מבט מתוסכל. "לך ותטעין את הדבר הזה!" אמר ארת' את הידוע מכל.
"אבל איך? הרי אין פה מטען כלשהו. איך אני אשיג אנרגיה לדבר שבכלל ממשחק?" תהה פיל'. השלושה האחרים יצבו את הפסל. ארת' ניגש אל פיל' לתהות יחדיו מה לעשות. פתאום פיל' התנשף בהבנה, "אנחנו חוזרים לבית הספר, למחשב."
"חוזרים לבית הספר, למחשב." חזר אחריו ארת'.
"ואיליה?" שאל וויק' מביט בחולמנות בפסל. כנראה עדיין לא מעכל את כל הקסמים שחוו. קירה ניגשה לתיק של איליה, "יש רעיון..." היא לקחה את תיקו, פתחה אותו במאה שמונים מעלות. והניחה אותו לרגלי פסל-הקרח-איליה. הם התרחקו מהפסל והביטו באנשים שחלפו על פניו זורקים לשם מטבעות ושטרות. "כל הכבוד דוגמן קרח. זה עובד!"
---(*)---
גופה הזדחל במעלה הגגות. היא איתרה אותם בעיניה האדומות החדות. המשיכה לזחול וצפתה בהם. 'מה... מה אני רואה כאן? ילד קפוא? זאת בדיחה?' תהתה בלחשוש צחקקני. והסבה את מבטה אליהם. הם התחילו ללכת. אבל הילד הממושקף עדיין היה כנראה מזועזע מ'הבדיחה' ונשאר לבהות בפסל. הוא הפנה את מבטו בכוח מהפסל והתקדם לעברם. "נתפסתם," קולה המלחשש של מליסנדרה נשמע קלושות מעל ראשו. הוא הביט לכל הצדדים בפחד ובבלבול והמשיך לעבר השלושה – בטח שהוא לא ראה אותה, בגלל אחת מיכולותיה להפוך לרואה ואינה נראית – 'רק איפה המחשב?' התעצבנה שמשימתה כנראה תהיה ארוכה.
---(*)---
הארבעה הגיעו לביתו של ארת' לאחר שלקחו את המחשב, ונכנסו לחדרו. הם היו מצוידים במכשיריהם. "טוב נכנסים מהר למשחק, מטעינים את הטאבלט. ויוצאים," אמר בנחישות ארתום. הוא גם התחשב בדעתו של וויק' שרצה להחזיר את המחשב, "מחר נחזיר את המחשב, כאילו טעינו... נו... שהוא שלנו," אמר והדליק את המחשב. אור כחול יצא מהמצלמה וסרק אותם. הפעם הם לא נרתעו ממנו. "טוב... מוכנים?" שאל ארת', בעיקר את פיל'. קירה ופיל' הנהנו בראשם. "קדימה." וארתום הושיט את אצבעו ללחיצה על האנתר. "חכה!" אמר וויק'. "אולי נקרא למבוגרים?"
אחותו היא שענתה לו. "אחי, אנחנו כישפנו תלמיד וגנבנו מחשב. ב-ט-ח! בו עכשיו נספר את זה לכולם!" היא גלגלה את עיניה בבוז. "וויק', לפעמים צריך לפעול ככה..." אמר ארת' בחמדות יותר מקירה. וזרק לעברו את תיקו, שבלטו ממנו מכשיריו. וויק' תפס את התיק, "אבל אם יש שם... מפלצות?" עיניו הציצו מאחורי התיק שאחז צמוד לפניו. "מה, השתפנת?" צחק עליו פיל'. "בכלל לא השתפנתי." אמר בכעס וויק' והטיח את תיקו ברצפה. "פשוט... מי יודע מה יכול לקרות..." המשיך בטענותיו הנוטפות פחד.
לבסוף ארתום החליט שהוא, קירה ופיל' הכנסו למשחק וישיגו את מה שפיל' צריך. בעוד שוויק' נורא נרתע מכל הסיפור ויישאר עם המחשב. וויק' התרחק מהם לקצה החדר, ששם נצבה מיטתו של ארת'. ארת' הושיט את ידו ללחיצה על אנתר, "אם לא נחזור עוד חצי שעה. תקרא לאבא שלי," ולחץ. המחשב התרומם באוויר ונמתח למאה שמונים מעלות, סמל של המשחק מופיע עליו. ובהבזק אור כחול – נשאבו למחשב. בעוד שוויק' נתפס חזק בקצה המיטה, בשביל לא להישאב למחשב. הוא הביט בחרדה למקום שעד לא לפני שניה היו השלושה. 'אוקיי חצי שעה. מה באמת כבר יכול לקרות' אמר לעצמו. הוא הדליק בטלפון – שהשאיל מאביו של ארת' – טיימר של חצי שעה. התיישב בנוחות בישיבה מזרחית על המיטה והתחיל לשאוף ולנשוף.
---(*)---
השלושה הגיעו לאותו מקום שהגיעו פעם קודמת. הפעם המקום היה חשוך כל כך. באקוויט הופיע מולם, "איי איי איי, נראה שהחשמל לא עובד." אמר בעצבות יתר. "כנראה המכרסמים כרסמו את החוטים..." הניף את ידיו בייאוש לעבר עמוד חשמל שניצוצות התעופפו סביבו. "ובשביל לקבל אפשרות לפתח ולשדרג את יכולותיכם..." הוא נעצר במקומו. "אה מה ההמשך שלהם שם בהוראות?" שאל את עצמו וניסה להיזכר. "הא! אנחנו צריכים לרדת לביוב ולתקן את הגנרטור." ניזכר ופנה לעמוד החשמל והזיז את הרצפה שבלטה מתחתיו. השלושה התקרבו לשפת הביוב והתחילו לרדת בסולם. "למה תמיד הדברים החשובים חייבים להיות בביוב?" נאנחה קירה בייאוש. הביוב עצמו היה מורכב כולו מגשרים של ברזל, צינורות ברזל ועמודי תמיכה מברזל. ומתחת להכל היה הביוב הירקרק שוצף ומעלה בועות ירוקות. חיה קטנה רובוטית חלפה מעליהם על אחד הצינורות. האורות במקום הבהבו כל כמה שניות. הם התחילו ללכת באחד מגשרי הברזל. "ארת' שמע, אולי פתאום כל זה קורה, רק כי נרדמו באמצע צ'יזבט של וויק' והוא מצייר לנו על הפנים?" תהה פיל'. "לא נורא אני אתעורר ואצייר לו על הפרצוף..."
"חברים, לתקן אתם יודעים?" קירה נעצרה, הסתובבה אליהם והחוותה בידה מאחוריה - למכשיר ענקי, שהיו עליו המון חוטי חשמל שהבהבו מידי פעם בניצוצות. "פחחח מה הבעיה?" פיל' לקח שני חוטי חשמל ועשה מהם קשר. "זהו אני תיקנתי," אמר בגאווה. קירה הטיחה את ידה על מצחה ונענעה את ראשה. "הכל פה מכורסם," אמר ארת'. "אפילו חלק מהברזל! מעניין אילו מכרסמים אלה..." והביט למעלה לצינורות המחוררים חלקם. "גדולים זה בטוח..." קירה התחילה להתעסק בנשק שלה.
---(*)---
בשעון טיימר נשאר שתי דקות. בעיניים עצומות המשיך וויק' במדיטציה שלו. פתאום הוא שמע לחשושים מהחלון הפתוח שבחדר. עיניו נפקחו והוא הביט בחרדה בחלון ואז בטלפון – וראה שנגמר הזמן. עיניו יצאו ממקומותיהם. הוא המשיך לשאוף ולנשוף במרץ ואז באיטיות. קפץ מהמיטה "אבא של ארת'! לפה!" ויצא מהחדר בריצה. אחרי שיצא הופיעה בחלון מליסנדרה.
---(*)---
והם באמת היו גדולים. הם היו עשויים כולם מברזל, מוברגים בחלקי ברזל שיצרו דמוי כלב-עכבר-רובוטי מפלצתי. והם הופיעו בהמוניהם קפצו מגשר לגשר. החליקו בתפריהם מברזל החורקים את הצינורות. מטרתם הייתה ברורה מידי – השלושה. ארת' העיף חלק מהרובוטים בחרבו, והרובוט נהיה בצבע אדום כשפגע בו - והתפרק. קירה ירתה חיצים ברובוטים. בעוד שפיל' מנסה לדעת מה צריך לעשות עם החוטים. "פיל' אתה תתחיל לעשות משהו כבר?" אמר ארת' בדאגה. "אממ, כמעט זהו." הוא הסתכל על החוטים והצביע באצבעו על כמה חוטים, כחושב מה לעשות.
בינתיים המגן של ארת' שהיה בפעולה כל כך מלאה, כבר נחלשה לו הבטרייה. ולקירה נגמר התחמושת של החיצים. הם התחילו לאט לאט להיעקף על ידי הרובוטים.
"קבל!" התלהטה קירה ובעטה באחד הרובוטים. "פיל' מהר יותר!" פיל' העיף כמה מהרובוטים שהתקרבו אליו בעזרת המקל והטאבלט. הוא גלל בטאבלט שלו לסמל של הקרח, הפעיל אותו וירה אותו על הרצפה. לקח את כל החוטים והחדיר אותם לקרח בחוזקה. חוטי החשמל התמלאו באנרגיה עצומה והגנרטור חזר לעבוד. לאחר שחזר לעבוד תחמושתם של השלושה נמלאה מהאנרגיה. והם התחילו בקרב נוסף ברובוטים המפלצתיים. קירה המשיכה לירות חצים רבים כל כך, בעודה קופצת מגשר לגשר, מהממת אותם ביופייה לכיוון ההפוך. פיל' נתלה על צינור ברזל, עלה עליו והטיח קרח ברובוטים. הפך אותם לקרח, בעוד ארת' מפיל אותם לביוב ועושה להם נזק רציני. וכך הקרב נגמר.
---(*)---
"תקשיב, קשה להאמין בזה, אתה צריך לראות בעצמך, הכל מאוד חשוב... רואה?" וויק' הכניס את אביו של ארת' לחדרו. "כן..." אמר אביו של ארת' והתיישב על כיסא. "וויק' אתה צודק, זה באמת רציני," וויק' הנהן אליו בציפייה. "אבל הכל לחינם..." נאנח האבא. "כמה שלא תגיד, ארתום תסדר את החדר, בכל מקרה אחרי חמש דקות בלגן."
"מה?" שאל וויק' מבולבל. "לא, אני התכוונתי לזה," והחווה בידיו למחשב – שלא היה שם. "המחשב! לאן הוא נעלם??" נפערו עיניו של וויק' והתחיל לחפש אחר המחשב.
"בדיוק... בחדר הזה הכל נאבד." אמר אביו של ארת' ויצא מהחדר באנחת ייאוש. וויק' שוב שמע לחשוש מהחלון הפתוח. הוא ניגש אליו וראה צל של חיה ארוכה מזדחלת במהירות בהמשך הרחוב. "עזרה!!" צעק.
אביו של ארתום נכנס לחדר בריצה "מה קרה???" הוא נכנס ללחץ. "יש שם מפלצת לטאה ענקית! אוי. המשחק. המחשב. במחשב שלנו. זאת אומרת במשחק... הבנת?" נכס וויק' גם תחת הלחץ. אביו של ארת' ניסה לעקוב אחרי מה שאמר. "אה הא, כן כן כן... משחק...לטאה, כן כן כן. זה כמו המשחק של השלושה גיבורים? או ארבעה?" אמר מבולבל ממה שאמר. וויק' הביט בו באכזבה ובלבול עמוק. הוא הסיט את מבטו מהאבא לתיק שלו, שהיה זרוק איפה שהטיח אותו מקודם. "אני הולך לשחק עם חברים." אמר לאבא ולקח את התיק בהחלטיות ויצא מהחדר. "חכה!" צעק אחריו אביו של ארת', "אולי חמישה?" עדיין תוהה איזה משחק מדובר במחשב.
---(*)---
"באקוויט, להישמר ולצאת." אמר ארת' לאחר שסיימו את הקרב.
באקוויט עלה מאחד הצינורות שהיו מולם, "אוי, אבל אתם לא יכולים לצאת עכשיו" אמר ונענע את אצבעו לשלילה. קירה התלהטה וניגשה לאחוז בבאקוויט. "תוציא אותנו מפה!". אבל הוא נעלם מהצינור והופיע מצינור אחר מאחוריהם. "אל תגעי בי," צפצף קולו של באקוויט. "אתם לא יכולים לצאת כאשר השערים כבויים," שילב את ידיו.
"איזה שערים?" שאלה קירה ברוגז. ואז עלה לה האסימון.
"המחשב..." אמר פיל' בלחישה נרעדת.
---(*)---
היא אחזה במחשב בזנבה הארוך, זוחלת ברחובות הרחק מהבית ההוא, בעודה בלתי נראית. היא נעצרה בהתנשפות לחששנית, ליד חנות סגורה. פנסי הרחוב בדיוק נדלקו והרחוב הוצף אור. 'אוך למה דווקא עכשיו?'. מצלמה רובוטית שנשאה איתה, דילגה במורד ידה לכפת ידה בעלת שלוש אצבעות. מליסנדרה הרימה אותה לעבר פניה והדליקה אותה. "אדון, השערים אצלי." אמרה וזיק של התרגשות הופיע בעיניה האדומות. "בסדר," נשמע קולו של מורגארט גאה מהמצלמה. בזמן הזה מורגארט ראה את מליסנדרה דרך רסיסי המצלמה שלו. "תהרסי אותו..."
"קיבלתי," אמרה מליסנדרה והמשיכה בדרכה.
וויק' רץ אחרי הצל הארוך שהופיע בין פנסי הרחוב. מצויד בציוד מהמשחק. הפניה הבאה ברחוב הובילה לים. הוא ראה את מליסנדרה – היא נראתה שילוב של נחש, ולטאה – הוא נפחד ורעד מפחד, אבל ידע מה הוא צריך לעשות. מליסנדרה אחזה במחשב והניפה את ידה משליכה את המחשב למים.
"לאאא!" צעק וויק' ובהבזק השנייה השיט את היד עם הכפפה למחשב שהוטח למים. ועצר אותו באוויר בעזרת כפפתו. מליסנדרה פנתה ללכת אבל לא שמעה את המחשב נוגע במים. היא הביטה סביב ומבטה החודרני מצא את וויק'. היא חשקה את שיניה המפלצתיות. בעוד שוויק' מנסה להעיף את המחשב לעברו, פיה של מליסנדרה נפער ולשונה ניתזה לעבר המחשב וליפפה אותו. והיא ניסתה למשוך את המחשב אליה. עוצמת המשיכה שלה הייתה חזקה ווויק' כמעט עף מהגדר לעבר הים. הוא אימץ יותר את כוחו בכפפה. והמחשב התחיל לרחף קצת יותר לעברו – מה שעשה שלשונה כמעט ולא אחזה יותר במחשב. הוא התאמץ עוד ועוד. עד שלשונה הרפתה מהמחשב. ואז בעודו באוויר הוא נפתח ובהבזק של אור כחול נפלו משם השלושה על מכונית סמוכה. המכונית החלה לצפצף.
"מה לעזאז-" התחיל ארת' לשאול בחולמנות.
וויק' חלף על פניהם בריצה, "מפלצת! תעזרו לי!" צעק בורח מהלטאה-נחש שהתנשאה ורדפה אחריו – בגלל שאחז במחשב. הוא הגיע למבוי סתום. היא הניפה את ידה, ואז חץ עבר סמוך לידה. היא הסתובבה וחשפה את שיניה לעבר השלושה שהגיעו בריצה לעברה. היא קפצה על קיר המבוי והחלה לזחול לעבר הגג, בעודה זוחלת – הפכה לבלתי נראית. קירה ניסתה לירות בה חצים אבל החטיאה. הם שמעו לחשושים מלמעלה "חבל שהתעסקתם בזה..."
הארבעה עקבו אחר הלחשוש. "אני רוצה להישמר ולצאת... מפה," אמר פיל' בטיפשות כאילו שפה זה המשחק.
"אתם קלטתם? מפלצת יצאה מהמשחק ביחד איתנו." אמר פיל' בעודם הולכים בטיילת. "אוקיי הסיטואציה הזו באמת הייתה מבעיתה," אמר בקול החלטי ארת' ונעצר ליד חנות סגורה. "צריך לזרוק את זה." לקח את המחשב מוויק'. כולם הביטו במחשב בחולמנות. ארת' התחיל להניף את ידו ולזרוק את המחשב, אבל- "לא. חכה!" עצר אותו וויק'. "ככה אסור, אנחנו לקחנו חפץ שלא שלנו. אנחנו צריכים להחזיר אותו למקום. תביא לי אני אחביא אותו בבית שלי עד מחר." הציע והשיט את ידיו לקבל את המחשב, ארת' הביא לו. "וויק' אחי, מה קרה לך?" שילבה קירה את ידיה.
"לפעמים צריך לפעול ברשמיות." טען וויק'.
השלושה הביטו בו, מופתעים. "נו טוב, כל אחד לביתו," הם התחילו ללכת אבל קירה עצרה אותם. "חברים, לא שככתם משהו?" אמרה והפנתה את ראשה לעבר פסל הקרח שהיה בצד השני של הרחוב. הם התאספו מאחורי הסמטה ליד הפסל. פיל' לחץ בטאבלט שלו על סמל של אש, הניף את מקל הקסמים לעבר הפסל איליה. והארבעה רצו כל אחד לביתו.
הפסל של איליה הפשיר. "מה אתה רוצה פיל'?" המשיך איליה את משפטו הקטוע. "האא..." אמר מבולבל ותהה לעצמו למה השעה כזאת עכשיו, ומה הוא עושה פה.
אשמח אם תגיבו מה אהבתם בפרק:)
https://www.mikmak.co.il/gallery?id=782693&ctgId=0&userId=11728683#headerA תגובה ה-300 באתגר התגובות, זוכה ב-צ-י-ו-ר!!
*שנה טובה לכולם *-*
אם אהבתם את התוכן שלי אשמח ל-
לייק-✓
עוקב-✓
תגובה-✓
אוהבתתת ❤️❤️❤️
אַרָנקוֹר6
|
|
מוקדש
לואי, 11צמננ, 2שתים1, shira656, וטחינה1234, מרינט66, זהבה9051, אולדי38, alilina, אמילi, גרנולה60 | |
|
|
|
|
|
|
34
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היום 16:42 |
ןליאלן |
8
|
אעאעא יששש עוד פרקקק
מה אהבתי? מה לא אהבתי! זה כזה טובבב
יום אחד אני אקח את כל הסיפורים הכי טובים
ואני יעשה מהם ספר! מזה הקהילת סופרים הזאת שיש פה =)
לא לדאוג אני אדאג לתת זכויות יוצרים חעחע |
|
|
|
|
|
היום 14:38 |
2שתים1 |
7
|
אני תכף אקראאא
נראה מותח:))
תעלי את הפרק הבאא |
|
|
|
|
|
היום 14:16 |
מרינט66 |
6
|
ואוווו אמאאא איזה פרקקק
ואוו
חחחח "למה תמיד הדברים החשובים חייבים להיות בביוב?" XD
ופיל' כזה חמוד
ואיייי איךךךך אתתתת כותבתתתת כזהההה טובבב |
|
|
|
|
|
היום 14:11 |
רזברווז85 |
5
|
מדהיםםםםםםםם
את כל כך טובה בלכתובבבב
בהצלחה בהמשךךךךך
מחכה לפרק 3 |
|
|
|
|
|
היום 14:01 |
0965שירה |
4
|
התיאתשי באמצע
אבל עדין
מענין✨ |
|
|
|
|
|
היום 13:59 |
מרינט66 |
3
|
|
אוקי, מתחילה עכשיו (: |
|
|
|
|
|
היום 13:58 |
ונילWחלופי |
2
|
|
ואווו מושלםם כמה כתבת אבאאכ אניבוכנ |
|
|
|
|
|
היום 13:58 |
מרינט66 |
1
|
יאווו דייי איזה כיףףף ואני חשבתי רק בסוכותתת יאייי
רגעע אני אקרא את זההה
רק 6 עמודים? משום מה זה נראה יותר מפעם שעברה XD
חח אוקיי אני אחזור אחרי שאקראא |
|
|
|
|
|
|
|
