|
מעבר לגן עדן- פרק 6
|
היום |
---
"לגיהינום?" חזרתי אחריו.
הוא הסתכל בפראות לכל עבר. "הם באים. בבקשה, אתה חייב לעזור לי!"
"בסדר," אמרתי, מחבק את עצמי. "איפה אנחנו יכולים להסתתר?"
"לשם!" הוא לחש בדחיפות, תפס את ידי ומושך אותי לעבר חלקת עצים צפופה. "אם נצליח להגיע לשם, יהיה להם קשה יותר למצוא אותנו".
עקבתי אחרי שיערו החום המתנועע במשב הרוח הקריר אל עבר האפלה, ליבי פועם בחוזקה. ניסיתי להתעלם מחוסר הנוחות הגובר בבטני. מי היו אותם "אנשים שחורים" שהנער דיבר עליהם, ולמה שירדפו אחריו? רכנתי אליו כשהתכופפנו נמוך, שנינו מנסים לחנוק את נשימתנו.
"מי אתה?" שאלתי בלחישה. "מה שמך?"
"ליסנדר," הוא ענה, קולו מתנשף. “ואתה?”
"אנג'לוס". השם הרגיש מוזר על לשוני, תזכורת לילד שתמיד אולצתי להיות. אבל כרגע הייתי רק מלאך. מלאך שניסה לעזור. פתאום, משהו חד ושחור עבר ממש מעבר לאוזני. סכיני צללים. "תברח!" צעקתי אל ליסנדר בדחק. הוא אחז בידי בחוזקה, מפחד מלשחרר.
ניסיתי לייצב את נשימתי, לנפץ את דעתי לתוכנית בריחה..
"תשמע, אם אנחנו הולכים לצאת מכאן, אנחנו צריכים ליצור הסחה," אמרתי, הקול שלי נמוך וחזק. "אתה יכול לעשות משהו? אתה קסום באיזשהו אופן?"
הוא השתתק.
"בסדר," החלטתי, נאנח קלות. "אתה תרוץ ישר לעבר העצים בצד השני. אני אעסיק אותם".
עיניו של ליסנדר התמלאו בספק. "אבל מה אם הם יתפסו אותך?"
"אתפס", עניתי.
"אבל היום, אתה לא הולך לגיהינום"
ליסנדר הנהן, עדיין נראה מפוחד אך נחוש. "בסדר. בספירה לשלוש?"
"שלוש," לבי פועם חזק באוזניי.
“שתיים…”
הדמויות האפלות התקרבו, קולותיהם נמוכים ומסוכנים.
“אחת!”
ליסנדר נעלם מעיניי לרגע, ואז ראיתי אותו מזנק לעבר סבך העצים, בעוד שאני עמדתי על הקרקע. ברגע ששמעתי את קולותיהם מתקרבים, לקחתי נשימה עמוקה.
"היי!" צעקתי אליהם. "ממש כאן!"
הדמויות עטויות הברדס סובבו את ראשיהן לעברי. עיניהם נצצו מרוב עניין, ואז הצטמצמו מרוב הבנה.
"זה הנסיך האבוד?" אחד מהם גיחך והתקדם לעברי. השתתקתי.
"נו, נו נו, האם זה לא הנסיך היקר שלנו," איש עם ברדס שחור אמר, קולו נוטף זדון. "מה אתה חושב שאתה עושה כאן, נסיך קטן?"
"אני-" הססתי באותו הרגע. כל כך הרבה חששות היו בליבי. "אעצור אתכם."
הצל הראשון צחק באכזריות והתקרב עוד צעד. "ואיזה כוח אתה חושב שיש לך לעשות את זה?"
עם כל התגרות, הרגשתי גל של כעס שוטף אותי, מעורר משהו עמוק בפנים. מה... קורה?
"אני לא אתן לך לקחת אותו!" צעקתי. הרגשתי את ידי נוצצת בבהירות כמעט לבנבנה, והכל פתאום נהיה חם. "תצטרך לעבור דרכי קודם!"
האווירה השתנתה, ולרגע חולף הרגשתי משהו מתעורר בתוכי, הבהוב של אור נדחף לאחור אל החושך החודר. הדמויות עצרו, הבעותיהן עברו מתנשאות לבלבול.
"זה מה שאתה באמת מאמין?" שאל האיש שדיבר לראשונה, קולו גדוש כעת בחוסר ודאות.
"זה לא רק מה שאני מאמין," אמרתי, הרגשתי את הכוח מתגבר למרות נוכחותם המאיימת. "זו האמת."
עם ההצהרה הזו, הדמויות נרתעו, צלליהן נמסים אל תוך החושך כשניסו להתחמק מהזוהר.
"אתה.. אתה הצלחת! אתה-" הוא פתאום עצר.
"אנג'לוס? אנג'לוס!"
---
אני לא יודע מה קרה אחר כך, אבל אני רק זוכר שהכל נהיה שחור.
אתמול שמתי לב שאטירוס נהיה כתב אורח :0
תודה רבה רבה, מעריכה את זה מאוד.
תודה גם לכם, על כל התמיכה וההמתנה, ומקווה שהיה שווה את זה.
מה לדעתכם יקרה בהמשך?
דרך אגב, חבל שבחירה ג' לא נבחרה בפעם הקודמת- היה יכול להיות מעניין...:)
יאללה, ıma hop off,
bye yall :D
|
|
מוקדש
לכולם | |
|
|
2שתים1
