|
הניגון האחרון
|
היום |
השואה היא סיפור על כאב, אובדן, אך גם על כוחם של אנשים להתמודד ולשמר תקווה. היא מזכירה לנו את ערכם של החיים ואת הצורך להיות טובים ואנושיים בכל יום.
לדמיין ילד קטן שמחפש אור בחושך הגדול, עם חלומות שנקטעו ולב מלא באומץ. השואה היא זיכרון שמחייב אותנו להאמין שאפשר לבנות עולם טוב יותר, שבו כל אחד הוא אור לאחר.
אהבה סבלנות ותקווה
הסיפור הזה לא שייך רק לעבר – הוא קריאה להווה ולעתיד, להיות אנשים טובים יותר, להתחבר, ולזכור תמיד כמה כוח ישהשואה היא עדות לכוח האכזריות האנושי – משפחות שלמות נקרעו מביתן, ילדים שחלמו על יום חדש מצאו עצמם במעגל של פחד ורעב. ובכל זאת, ברגעים הקשים ביותר, ניצוץ קטן של רוח-חיים לא כבה: עצי הזית בגטאות פורצים פרחים באביב, קול נגינת הכינור בפינת מחנה מרומם לב שבורים, והחיוך הראשון של ילד שהצליח לשרוד.
אנחנו זוכרים את הרכבות שנסעו אל התופת, את מילותיהם האחרונות של אלה שלא חזרו, ואת מאות אלפי התמונות שמספרות בסבל שבל יבוטל. וזיכרון זה הוא לא רק צילום סטטי – הוא קריאה לפעולה: לא לשכוח את ערך החיים, לא להרפות מהמאבק למען צדק, ולתת לכל נפש רוח קטנה של חמלה.
בכל שנה, כשנהרות הנרות מתגלגלים ברחובות הערים, אנחנו עומדים בשתיקה, מרימים מבט אל הלהבות הקטנות – סימן לכך שהזיכרון עדיין חי, שהתקווה לא תיכבה, ושכולנו מחויבים להאיר, במעשים ובמחשבות, את האור האנושי שבאדם.
|
|
מוקדש
לכל-6, 000, 000-באנשיםשכברלאאיתנו | |
|
|
