קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
יומנה של אלכסיס (המיקמקית המסתורית)
|
30/04/2012 |
אחותי שלי עשתה את יומנה של זואי ואני את יומנה של אלכסיס. תהנו.
יום שבת:
היום בבוקר התעוררתי לרעש בנית הכונה של אמא שתוכל "להרוס את המעבדה או להדיח את ראש העיר" אבל ידעתי שהתוכנית לא תעבוד כמו תמיד. לבשתי את השמלה האדומה החביבה עלי, צחצחתי שיניים, הסתרקתי, נתתי לפנסי חטיף ושמתי אותו בתיק. יצאתי לרחוב כי לא יכולתי לסבול את הרעש שאמא שלי עושה. בדרך דפקתי בדלת של הבית של דולי ואבא שלה יצא "הו אלכסיס, דולי מחכה לך בחדרה" אמר אבא של דולי בקול נעים וסימן לי להכנס. הבית של דולי היה יותר ישן ופחות גדול ומפואר מהבית שלי. לפחות ההורים שלה לא חורשים מזימות רעות. לדולי יש הורים נחמדים. במיוחד אבא שלה. אני מתפללת שיהיה לי אבא כמו של דולי, או אבא בכלל. עליתי לחדר של דולי. היא ישבה מול המחשב וכתבה משהו בפייסבוק. "שלום דולי" אמרתי. דולי נבהלה כי לא שמעה אותי נכנסת לחדר, היא סגרה את דף האינטרנט והסתובבה אלי. לדולי היתה מיטת עץ, פוסטרים חתומים של כריסטיאן מיק, הזמר שהיא מעריצה. ריצפת פרקט, קליעה למטרה עם התמונה של חבורת מיקמק, שולחן עם כסא ועליו מחשב. דולי אמרה לי "לא שמעתי שנכנסת, שנזוז?" הנהנתי לחיוב ויצאנו לטייל. בפארק ראינו את חבורת מיקמק. הוצאתי את פנסי מהתיק והנחתי לו לטייל בפארק. האמת שאני מאוד רוצה להיות חברה של זואי, סאני, מקס וג'ימבו, הם נראים לי נחמדים מאוד אבל לא נוכל להיות חברים בגלל אמא שלי וגם כי אני לא כל כך טובה במציאת חברים. את הכעס הזה אני מוציאה עליהם בעלבונות. סימנתי לדולי וחכות לי על הספסל והלכתי לחבורה. "אממ היי.." אמרתי וזואי התפרצה "לא ניתן לך להעליב אותנו שוב, את ואמא שלך רק רוצות להרוס את המעבדה! אנחנו הולכים!" החבואה הלכה ונשארתי לבדי בפארק. סימנתי לדולי ללכת והרמתי את פנסי. "לא כולם מבנים אותי, הלוואי שאמא שלי לא היתה מעונינת בכל דבר רע" אמרתי למינימיק הקטן וחיבקתי אותו, לפתע החלתי לבכות. לפתע אור לבן סנוור אותי, מיקמקית בשמלה לבנה וכתר פרחים אמרה בקול רך "אולי את חושבת שלא קל להיות את אבל אינך יודעת כמה החבורה סובלת" "אני יודעת!" הייתי רוצה שזה יפסיק! שנהיה חברים רק ליום אחד לפחות!" בכיתי והמיקמקית אמרה "חברות אמת לא בונים בבקשה אלה במעשים.." אמרה ואני התפרצתי "אני מנסה לדבר איתם אבל הם חושבים שכונותי לרעה!" הדמעות זלגו כמו נהר מעיני והמיקמקית המשיכה "אוכל להגשים לך משאלה אחת ועם תתחרטי אוכל לבטל את המשאלה אך תתצרכי לומר משהו ותגלי דבר מה זה, בהמשך.." "אני רוצה לחזור לתקופה שבה הייתי עם אבא שלי!!" צעקתי בקול הכי חזק שיכולתי ופתאום מצאתי את עצמי בחדרי, שוכבת במיטתי ואבי יושב על כיסא לידי ואמר בקולו הרך והעדין "חלומות פז מלאכית קטנה שלי" חייכתי וכשהלך הבנתי, המשאלה התגשמה! הנה אני בת חמש ואבא שלי איתי! אט אט נרדמתי והתעוררתי ב7:00 בבוקר ושמעתי שאמא שלי קוראת לי "אלכסיס זמן ללכת לגן!" התלבשתי בשמלה פרחונית וורודה (המתאימה לגיל שהפכתי להיותו) וירדתי למטה. אבא שלי הכניס אותי למכונית ונתן לי תיק שבו ארוחת הבוקר שלי בקבוק מים ואת פנסי (שהיה עוד גור קטן) "להתראות מותק" אמרה אמא וסגרה את דלת המכונית. אהבתי את האוטו של אבא, אהבתי את אבא אבל התקופה מילאה בי געגועים ולא יכולתי לשבת בשקט שהתאונה עמדה להתרחש. "אבא תזהר" צעקתי ואבא שלי שם לב לכביש ולמשאית הגדולה שהייתה מלפנינו. "אלכסיס חמודה, תודה! בלעדייך יכלה להיות תאונה מסוכנת!" אמר אבא ולחשתי "אתה לא יודע עד כמה" "מה חמודה?" הוא שאל ומיהרתי לענות "כלום כלום הכל מעולה!" שמעתי את קול המיקמקית, "להחזיר אותך לזמן שלך?" לחשתי "כן" והתעוררתי בבית, יום שבת עדיין התלבשתי וקמתי ללכת לדולי, "לא הייתי בטוחה בכך.." אמרה המיקמקית ושאלתי "למה?" "עכשיו את חלק מהחבורה ודולי כבר לא חברה שלך" התאכזבתי לשמוע זאת והלכתי למעבדה. בילינו מאוד אבל התגעגעתי לדולי, היא חברתי הטובה! למרות ששמחתי לראות את אבא שלי ולהיות עם החבורה, חשבתי שאולי זה היה אמור להתנהל ככה ושכדאי להקשיב למיקמקית. "חברות אמת אשיג לבד אבל יש לי חברת אמת, דולי. דולי תשאר איתי ותקשיב לי ותמיד אבל תמיד תבין אותי. "הלוואי שהכל יהיה רגיל!" צעקתי וחזרתי לפארק. "את בסדר?" שאלה דולי והתיישבה לידי על הדשא הירוק. "בטח! אני שמחה שיש לי חברה כמוך" אמרתי וחיבקתי את דולי. דולי נראתה מופתעת, איפה הילדה השטלטנית שהיא רגילה אליה? לא היה לה מה לומר אז היא רק חיבקה אותי בחזרה והתכוננו ללכת הבייתה.
(בסיפור זה עליכם ללמוד שלכל אחד יש לב ורגשות, אפילו לאלה שמתאמצים להסתיר זאת, עם למדתם לקח מהסיפור הזה אני אשמח מאוד) |
|
|
|
|
|
893
|
|
|
|
|
|
|
|
|
28/08/2012 18:42 |
לילכי2106 |
20 |
|
אאאאא..... אני לא יודעת זה לא מרגש אין מתח להבא תקשיבי לי תירשמי סיפורי פנטזיה מטח ופחדכי אם לא תוסיפי את הדברים האלו לסיפור זה לא יהייה מעניין הבנת??? |
|
|
|
|
|
16/08/2012 08:27 |
ונילה99 |
19 |
תמשיכי לכתוב. זה ממש יפה שאת פתאום מציגה את אלכסיס מזווית אחרת, שפתאום אז לא האלכסיס שכולם מכירים, אלא אלכסיס אחרת.
ונילה99 |
|
|
|
|
|
06/06/2012 12:57 |
0אורי82 |
18 |
|
וואו, את מוכשרת ברמות אני ממש נהנה מהסיפורים האלה את צריכה לחשוב על להיות סופרת כשתהיי גדולה. ממש נהנתי תמשיכי לכתוב תמיד דברים כאלה יפים. |
|
|
|
|
|
23/05/2012 21:59 |
קול649 |
17 |
|
נוגע ללב!! התרגשתי!! |
|
|
|
|
|
21/05/2012 18:38 |
אלופה22 |
16 |
|
כמה כתבת!!! אבל זה ממש ממש ממש 100מם!!!!! |
|
|
|
|
|
21/05/2012 14:41 |
שיראלושש56 |
15 |
|
ממש יפה לייק לייק לייק 1000 לייקים |
|
|
|
|
|
20/05/2012 18:52 |
ריקו102 |
14 |
|
יפה |
|
|
|
|
|
13/05/2012 16:08 |
Ydtytfugh |
13 |
|
יפה מאוד |
|
|
|
|
|
09/05/2012 18:34 |
מיקמרית |
12 |
|
אחלה נועה! אני רוצה שתספרי לנו את החלק השני |
|
|
|
|
|
05/05/2012 16:51 |
kkhi |
11 |
|
יפה מאוד מה שכתבת:) |
|
|
|
|
|
05/05/2012 14:07 |
ימי2003 |
10 |
|
את מאוד רגשת אותי! |
|
|
|
|
|
04/05/2012 13:22 |
2אלופה2 |
9 |
|
איזה יפה את כותבת!תמשיכי את הפרק בהמשכים בבקשה.... |
|
|
|
|
|
03/05/2012 15:08 |
פיניאס2004 |
8 |
|
שיר מאוד מואד יפה באמת |
|
|
|
|
|
03/05/2012 14:09 |
לולודי1 |
7 |
מדהים!
תמשיכי לכתוב עוד כאלה-כי את כותבת יפה מאוד. |
|
|
|
|
|
02/05/2012 17:25 |
ליליש123 |
6 |
יפה!! אהבתיייייי!
מקווה שכולם אני לא מקווה כולם!! |
|
|
|
|
|
02/05/2012 15:28 |
מקסימונת23 |
5 |
|
מדהים!אפלקציה יפה מאוד!אומנם זהו המיקמק של בתי,אך אני עובדת בכתיבת סיפורים וזהו סיפור משעשע בהחלט! |
|
|
|
|
|
01/05/2012 16:50 |
צמי2 |
4 |
|
מדהים זה הזוכה עולמי!!!!!!!! |
|
|
|
|
|
01/05/2012 16:01 |
כוכב543 |
3 |
|
יפה מאודי!!!!!!!!!! |
|
|
|
|
|
01/05/2012 15:50 |
רוקימשייק |
2 |
זה הסיפור הכי מעניין שקראתי!
את אלופה תמשיכי!!!
ממש מעניין! |
|
|
|
|
|
01/05/2012 15:22 |
גלאושמי |
1 |
|
יפה |
|
|
|
|
|
|
|
