|
סיפור מקווה שתהנו!
|
08/05/2015 |
פרק מס'' 1 -יומני-
יומני היקר אני טופי והיה לי יום אחרוך רציתי להביע את רגשותי לתוך היומן. אחרי שבית אומנה אימצו אותי
אימי גברת שרון הלכה לבית יולדות כדי ללדת מיקמקית
אחי ניר החורג הציע לי לשחק בדמקה ואמרתי: למה לא?. פתאום נזלו דמעות מעיני הרכנתי את ראשי וניר שאל אותי אם אני בוכה כי הוא אכל לי מלך אך לא יכולתי להוציא הגה מפי אבל זה לא דמעות של בכי או מכה זה של שמחה!
גם המיקמקית שנולדה לא אחותי אך שמחתי במיוחד לניר אחרי שהתחברתי אליו
ופתאום: גברת שרון חזרה מבית יולדות וניר רץ לעברה
ופתאום אני מרגישה כעס לא רגיל אלא דופק מהיר ואפילו פעימה אחת אני לא מחסירה אתם יודעים למה?
מכיוון שגם אני רוצה וילה זוג הורים אח כמו ניר אפילו שלפעמים הוא קרציה שלך יומני טופי.
פרק 2 -אני נשארת פה-?
שלום יומני היקר,
שחזרתי מאימון טניס שמעתי לחשושים הבית היה נעול ולא ידעתי למה רציתי לצעוק לגברת שרון
אך שמעתי פתאום את גברת שרון מדבר עלי למישהו לא הבנתי למי כבר יש לספר מה?
הצמדתי את אוזני לפתח הדלת ושמעתי את גברת שרון אומרת: לאן טופי תעזוב?
לרגע הייתי בדממה מה זאת אומרת לאן אני יעזוב גברת שרון הבטיחה בכל ליבה שאשאר פה בבית והבית פה הוא שלי כמו שהוא הבית של ניר.
כאילו מה???
פתאום הדלת נפתחה נבהלתי וחשדתי שידעו מההתחלה שאני פה
ניגשתי לגברת שרון ושאלתי : על מה דיברתן?
אפילו שכבר ידעתי שאני עומדת לעזוב
גברת שרון אמרה: את הולכת לעזוב אותנו תלכי לפנימיה באזור מיקמק סיטי
הלכתי לחדר ראיתי את ניר מסתתר מאחורי ארון הספרים ובכה בלחש.
פניתי אליו והוא לא ענה לי.
שבוע ועוד שבוע חלפו מאז התקרית והשמועה ברחוב שאני עומדת לעזוב.
גברת שרון אמרה לי לארוז את חפצי אשר חשובים לי ואת כל בגדי שאני אזדקק להם.
לאחר שארזתי אני וגברת שרון נסענו ברכב אל הפנימיה אשר אליה אני עומדת לעזוב.
הראו לי סיור ואל הבית בפנימיה שאני יגור בה נכנסתי ולמראה עיני ראיתי 9 מיקמקים!
חשבתי שאני יגור עם 2 או 3?
חשבתי: לפחות שיהיה לי חדר לבד בלי שיכנסו אליו ללא רשותי
הראו לי את החדר ולמזלי פינו לי חדר שיהיה רק שלי ורק שלי!
ישר נגשתי אל המיטה בקפיצה רחוקה פתחתי את תיקי והתחלתי לכתוב ביומן שלי.
בהתחלה לא כתבתי מעולם יומן ואפילו לא חשבתי על זה לא שמרתי על נימוסי שולחן והייתי מופרעת מאוד
עד שגברת שרון לימדה אותי מכף רגל עד ראש.
פתאום נכנסו שני ילדים שאיתי בבית פתחו לי את הארון והתסכלו בהתפעלות של הדברים שלי
אני צעקתי: אל תגעו זה שלי
הם לא השיבו והקשיבו כלל!
עלו למיטתי וראו את יומני סתיו [אחת מהמיקמקים שבאו] ]פתחה לי את היומן וכבר השתגעתי למה שתקרא לי בדברים אישיים?
רצתי לעברה סיבבתי לה את היד ואז:
המשך בספר הבא...
מקווה שנהנתם |
|
