לא צריך לפחד!
|
08/05/2015 |
היה זה לילה אפל. רעמים רעמו, ברקים הבזיקו. לא היתה אף מכונית בכביש. לא היה אף הולך רגל ברחובות. אני ישבתי בסלון, וניסיתי לא לפרוץ בבכי. הורי יצאו לאנשהו, ממש לא ברור לי לאן. הטלוויזיה דלקה בערוץ הילדים, אבל גם זה לא עזר לי להרגע... בום! "מה זה היה?..." שאלתי את עצמי בפחד. זה לא נשמע כמו רעם. וגם לא כמו רעש הפטיש על הבטון, שנשמע כאשר הבנאים עבדו בבניית המקלטים. בום! "אמא!!!!" התחלתי לבכות. רק שתבינו, הייתי בת 7. מ-מ-ש פחדתי. אזרתי אומץ, והצצתי דרך החלון. בהתחלה לא ראיתי כלום. רק הרחוב השומם והסערה. ואז... רגל זוחל ענקית דרכה על המדרכה! צרחתי באימה וברחתי אל החצר. קשרתי את כלבי לרצועה, וברחנו יחד. מהחלון לא יכולתי לראות דבר חוץ מהרגל, אך כשהבטתי מעלה ראיתי שגובהו של היצור הוא 5 מטרים, גופו עטוף בשיריון ברזל, וראשו לבן כשלג, עם עינים צרות ואדומות ופה פעור! "גראאאאג!!!!" שאג היצור. הוא הבחין בי וצחק: "חה חה חה! השמדתי את כל העיר, ילדה קטנה! אבל כנראה אותך שחכתי!" הוא הרים את רגלו בכוונה לדרוך עליי, ואז.. "קומי נטלי (שם בדוי)! את תאחרי לבית הספר!" אימי העירה אותי בבוקר. צחקתי וצחקתי, כי הבנתי שהכל היה חלום. סיפרתי לאימי את חלומי, והיא אמרה: "רואה, נטלי? אמרתי לך: לא צריך לפחד! אין דבר כזה בכלל, יצור עם רגלי זוחל ומה לא." ומאז לא פחדתי מענקים ומפלצות, כי ידעתי שהכל שטויות.
הסוף |
|