קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
ארץ מופלאה
|
12/05/2015 |
פרק 1
זה היה טיול מלפני שנתיים, שבה אני סיש1 וחבריי הטובים שיש4 וקלולי4 יצאנו לראות את האולם שבחוץ, אך עברנו רק במקום אחד, המדינה הכי מופלאה שיש. מה היה שם בעצם? אז הכול התחיל כך...
פרק 2
במקום לטוס בכל רחבי העולם טסנו למדינה אחת כי לא היה לנו מספיק כסף, והמדינה הזאת היא: טנזניה. אכן יש מדינה כזאת באפריקה, ומה באמת היה שם? בואו תראו.
פרק 3
בעצם היו שם הרבה מיני חיות שלא תראו פה חופשיים ולא בגני חיות. כגוון: טיגריסים, צי'טות, אריות, בבונים, זברות, בפלויים ועוד. היינו שם בלוג'ים מרתקים, שהם בעצם שמורת הטבע של החיות. השפה שבה מדברים שם היא סוואהילית, ולמדנו שם את המילה ג'מבו בלבד, והיא בעברית אומרת שלום. ביום הראשון והשני נסענו עם ג'יפים בגג פתוח, ומצאנו נהג נחמד שמאוד אהב אותי ובגלל שהייתי נמוכה נתן לי להיות בגג הפתוח שמקדימה, ונתן לי לשבת בנסיעה מקדימה. ביום השלישי מלבד הטיול בג'יפים היינו בכדור פורח והנוף היה מדהים. ביום הרביעי עד היום השביעי והאחרון עשינו כמו ביומיים הראשונים, אך ביום השביעי נפרדנו מהנהג שלנו אבל ראינו בבונים לבקנים.
שיר:
בית 1:
גשם כבר יורד וזה חורף
מיקמק סיטי חסומה וגם מיקסינימה.
שב מיקמק שב,
אני אומר לך שב
ושנינו נוסעים בדרכי עפר.
מביט מבעד לזגוגית,
יש לנו ארץ למה עוד אחת,
בחוץ שקיעה של יום שני,
ומיקמקים מתפללים כי איזה חג.
מיקמק למן מסע כזה בחורף מסתכל בי.
רגליו קצרות אבל ראשו חכם
שנינו במנוסה, הכל פה זז, אומר לי
אתה גם אבא, אתה גם מיקמק.
מביט מבעד לזגוגית,
עיניים יש לו רגישות, כן כן.
מוזר איך המיקמק הזר
נראה לא אנושי וגם פוחד.
פזמון:
יש לי מיקמקית זאת האמא שלך
ניסע, ניסע, אולי נגיע מחר,
אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים, לא נגיע לארץ מופלאה, לא נגיע, נגיע, נגיע לארץ מופלאה.
בית 2:
שתי מינימיקים עולים על אם הדרך
לא נדרוס אותן, אנחנו לא דורסים.
שב ילד, שב.
אני אומר לך שב.
חלב בשפע זה לא אומר ניסים,
שולף מצלמה של כיס,
חושב שגן העדן מדוייק
מכחיש שקר לו
ומצלם כדי שנזכור מה שהיה.
קראתי בעיתון על מיקמקית בת מאה,
שכל חייה עשתה מעשים טובים.
שב מיקמק, שב.
אני אומר לך שב.
לא כל האנשים נולדו רעים.
מזמן, היא מתה די מזמן
אביך הוא ימות גם יום אחד.
לא, גן העדן לא קיים,
אולי קיימת ארץ מופלאה.
יש לי מיקמקית זאת האמא שלך...
בית 3:
גשם כבר יורד וזה חורף
פעם זה הכל היה ורוד,
שב מיקמק, שב למה להתרפק
משהו חורק בזיכרון.
מביט מבעד לשלטים,
עיניים יש כדי להסתכל.
תגיד שואל אותי האם,
האם יתנו לנו בכלל להיכנס.
מיקמקים למן מסע כזה בחורף כבר חסר לי,
אבי ישן, זקן ומסתגר.
איתו הלכתי דרך העיניים שכבר אין לי
עכשיו מיקמקי שלי איתי הולך.
מביט מבעד לזגוגית,
יש לנו ארץ - למה עוד לא מופלאה?
בחוץ שקיעה של יום שני,
בפנים אני והוא כמו מיקמק אחד.
יש לי מיקמקית זאת האמא שלך... |
|
|
|
|
133
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
