|
חבר דמיוני
|
16/05/2015 |
יום אחד שמאיה הלכה לגן,
הגננת אמרה : היום, כל אחד ידמיין
את החבר הדמיוני שלו. ואחר כך הגננת
ביקשה גם שכל אחד יגיד איזה חבר דמיוני הוא דמיין. מאיה התרכזה רק במחשבות,
ונסתה לדמיין את החבר הדמיוני שלה.
אבל, מאיה לא הצליחה. היא נסתה שוב,
ולא הצליחה. היא נסתה שוב, ועדיין לא הצליחה... כשהגננת הגיעה למאיה,
ושאלה : נו מאיה, איזה חבר דמיוני דמיינת? מאיה לא ענתה. היא חשבה רק
על המבוכה שהכניסה לעצמה.
הילד שהיה אחרי מאיה, צעק לה באזן :
נו כבר! את מעקבת לי את התור!
מאיה מאוד התביישה... והסתכלה על הילד
בפנים עצובות והרגישה איך הפנים שלה נהיות אדומות. המורה חיכתה, והילד חיכה. כשאמא של מאיה באה לקחת אותה
מהגן, היא שאלה : איך היה בגן?
מאיה לא ענתה ועשתה פרצוף עצוב.
בבית, אמא של מאיה הלכה לחדר שלה,
ושאלה : תספרי לי, למה את כל-כך
עצובה??? מאיה כעסה על אמא ואמרה :
לכי מפה! אני לא רוצה לספר לך, אמא של מאיה עשתה פרצוף עצוב,
והלכה. כשמאיה נשארה לבד בחדר,
היא כל הזמן ניסתה שיהיה לה חבר דמיוני. והיא הצליחה! מאיה רצה לאמא,
וחיבקה אותה. חשבתי שאת רוצה להיות לבד, אמרה אמא של מאיה. מאיה
הורידה דמעות מהעיניים, והרגישה שהיא באמת העליבה את אמא...... אמא עשתה למאיה פרצוף כועס, והלכה. למזל של מאיה, היא ידעה את הטלפון שלה.
היא התקשרה ואמרה : אמא, אני באמת מצטערת... לא התכוונתי... אמא, את סולחת לי??? קודם אמא שתקה, ואחר כך,
התפוצצה מצחוק. ואמרה : ברור שאני סולחת לך מותק, את הבת שלי!!!
כשאמא חזרה הביתה, היא קנתה למאיה מתנה. המתנה הייתה חולצה של לב בתוך לב, בצבע צהב, ורקע ורוד. מאיה כל-כך
שמחה. יום למחרת, מאיה הלכה לגן.
הגננת שאלה : מאיה, למה אתמול לא סיפרת את החבר הדמיוני שלך?
זה לא בגלל שלא רציתי לספר זה בגלל שלא הצלחתי לדמיין. אמרה מאיה.
הגננת צחקה : אין כזה דבר לא להצליח לדמיין. אבל גננת, אתמול שהייתי בבית
ניסיתי והצלחתי. אמרה מאיה. כל הכבוד חמודה! אמרה הגננת. ומאז מאיה תמיד חיכה, ולא בכתה, ולא כעסה, ולא הייתה עצובה, ורק חייכה. (בבקשה תעלו את זה לספרייה) |
|
