|
הכל התחיל בזה שדמות הופיעה.(סיפור לכתב אורח.)
|
22/05/2015 |
פרק ראשון- הפתעה ענקית!
"כן, אמא, הכנתי כבר שיעורים!" צעקתי בכעס, ומיד אבא צרח עליי:" נו מתי תתאמני בפסנתר!" ואמרתי לו: "עוד מעט יו!" ופתאום שמעתי את אחותי הקטנה צורחת לי מהחדר שלה: "נו כבר הבטחת שתעזרי לי בשיעורים מתי כבר תבואי!" ושוב שמעתי את אמא שלי: "נו תתלבשי כבר אנחנו נאחר לטקס של אחותך הגדולה!"
אבל זה כבר הספיק לי!
לא יכולתי להמשיך ככה עם הצרחות כל הזמן!
פרק שני- זה נמאס!
לאחר כל הבלבול מוח הזה וכל המתלות על הראש עם הצרחות היגעתי להחלטה.
"אני אברח מהבית!" צעקתי בראשי.
ומיד לקחתי את הדברים וארזתי לי אוכל בשקים ובתיק הבית-ספר שלי ויצאתי מהבית עם כל האוכל והמים.
פרק שלישי- הישרדות
התחלתי לטייל לי ברחוב, והתקדמתי לכיוון הגינה ששוכנת ליד ביתי.
ועצמתי את עיניי לכמה דקות.
ופתאום כשפתחתי את עיניי ראיתי שאף אחד כבר לא בגינה.
ופתאום צץ מעליי איש, ולא סתם איש, הוא היה לבוש בחליפה שחורה כולה ופתאום צצו ממנו עוד ועוד וחטפו אותי.
פרק רביעי-במעלות הר המיקמק
הם לקחו אותי למין מעבדה והכניסו אותי לתוך שער מיקמק.
אבל בבוא הזמן ראיתי שזה לא סתם עולה המיקמק, אלה יקום מקביל של מיקמק.
הכל היה הרס וחורבן והדבר הכי רע!
אלו שהיו רעים היו רעים עדיין!
כלומר בטח אתם ניחשתם שביקומים מקבילים הכל הוא מקביל: הרע והטוב.
אבל זה לא היה ככה פה וזה היה הדבר הכי גרוע!
ופתאום ראיתי את המיקמקית שלי על תמונה בעיריית מיקמק ובתמונה היה כתוב: "ראשת העיר של מיקמק!"
נבהלתי נורא ולא ידעתי מה לעשות!
פרק חמישי- חשבתי שהיה בינינו משהו
פרצופי היה בשוק! נכנסתי לעיריית מיקמק וראיתי את המיקמקית שלי יושבת על כיסא ראש העיר!
עשיתי רק צעד אחד ושתי עינייה התרכזו בי!
פחדתי נורא אבל גם רציתי שתראה אותי.
"הלו מינימיני84!" קראי לה בשמה.
"כן, דבירתי היפה?" ענתה לי בפרצוף מפחיד ומרושע שמראה על פרצוף שיש לו מזימה לא קטנה במוחו.
"תהיתי אם את יודעת מי אני?" השבתי לה. כל המיקמקים נעצו בי מבטים לאחר שסיימתי את המשפט.
והיא המשיכה לדבר: "כן אני זוכרת מי את, את הילדה הרגישה הזאת שאני שייכת לה! אבל לא יותר!"
היא צחקקה צחוק מרושע והמיקמקים האחרים שנעצו בי מבט התחילו לצחוק גם. הרגשתי מפוחדת וממד מודאגם ורעדתי כולי. מינימיני84 המיקמקית שלי דחפה אותי מחוץ לעירייה וכולם צחקו.
פרק שישי- זה לא ימשך עוד!
כאשר מצאתי את עצמי על הרצפה מחוץ לעירייה וכולם צחקו עלי, החלטתי לקחת את זה בידיים שלי!
"זה לא ימשך עוד שמעתם אותי?!"
צעקתי בפנים כועסות.
"כל הרוע הזה ימשך בהחלט ועוד לעד!
השיב לי מיקמק אחר.
וכולם נעצו בי מבטים, גם הפעם אך הפעם לא ההיתי מפוחדת.
רציתי להתמודד עם זה כי עם אני ירגיש מפוחדת הם ירגישו את זה גם ואז תהיה להם יתרון גדול.
"אני לא מפחדת מכם!" צעקתי להם והוצאתי את כל מה שהיה לי בלב!
פרק שביעי- כנראה שבסוף הכל מסתדר
אבל כשהם באו אלי והתקרבו אלי פחדתי, אבל רק מעט.
"את לעולם לא תצאי מפה!"
אמר לי מיקמק, וכולם החלו לצחקק צחוק מרושע וצעקתי: "אההההה!!!"
ומיד פתחתי את עיניי וגיליתי שאני ההיתי על הספסל כל הזמן וזה היה רק חלום.
רצתי לביתי מהר פתחתי את הדלת והתחלתי לבכות לאמא: "אמא חלמתי חלום נוראי!" ואמא השיבה לי" מותק איפה היית, חיפשנו אותך בכל מקום!"
לא עניתי לה חזרה. רק חייכתי וחיבקתי את כל המשפחה.
הסוף.
נ.ב מקווה שנהנתם:) |
|
