|
כתב אורח- האיש המתכווץ
|
12/06/2015 |
פרק 1:התחלת הסיפור.
יום אחד הלכתי ברחוב, מצאתי כובע,ולא ידעתי למי שייך כובע זה.
צעקתי ברחובות פעם אחר פעם:״של מי כובע זה?!״, ואף אחד לא ענה.
פרק 2:לקיחת הכובע.
אז לקחתי את הכובע לביתי, וחשבתי שיה יפה עלי, שמתי והרגשתי מוזר, חשבתי שהעולם גדל ורק אני לא, ובעצם, טעיתי,אני התכווצתי בעצמי! חיפשתי במחשב, ולא הצלחתי ללחוץ, אז היה לי פיתרון, לקפוץ על האותיות חזק!, ניסיתי זו , והצלחתי!, לחצתי והיה לי רשום שאין כזה כובע!, אז חשבתי וחשבתי ומצאתי את הפיתרון שהייתי יכול לחשוב על ממזמן, להוריד את הכובע!, והכובע נצמד לראש! , אז נכנסי לבית של אחד השכנים שגרים מימיני ומשמאלי, ובחרתי בשכן הימיני, השכן שמע קול חלש מאוד, וראה אותי, ואמר לי ״מה קרה לך?!,למה נהיית כזה קטן?!״עניתי לו ״בגלל הכובע שצמוד לי לראש, התכווצתי. אמר לי השכן ״כובע זה מוכר לי, אה, אני יודע למי הוא שייך״,שאלתי אותו ״למי?״ והוא ענה לחבר טוב שלי״, אוכל לומר לך היכן הוא גר״. ושאלתי ״איפה הוא גר?״ והוא אמר ״קרוב לכאן, מפה,תפנה ימינה, אחר כך שמאלה, ותמשיך קדימה, אם אתה רואה בית חום- תיכנס אליו.״ אמרתי לו ״או קיי״.
פרק 3-הליכת המקום.
הלכתי אל המקום שנדרש ממני ללכת, והוא אמר לי:״איפה מצאת אותו?!,ולמה שמת אותו על ראשך?!״ עניתי לו״ מצאתי אותו ברחוב, וגם כי חשבתי שהוא יראה עלי יפה״ והוא אמר שזוהי יצירה של אבי ואבי הוא אחד מהקוסמים הטובים ביותר בעולם!, בשביל לתקן את זה צריך את אבי, אני אקרא לו ״אבא, אבא״ אבא שלו ענה ״אני בא,אני בא,והוא בא וראה אותי, ואמר ״אה,אז אתה לקחת לי את הכובע״ ואז אמרתי״ זה לא משנה עכשיו מי לקח לך את הכובע , אלא מה שכן מעניין עכשיו זה איך אני אחזור לגובה הטבעי שלי, אבא ענה״נצטרך לעשות קסם, אבא אמראת מילות הקסם:״אברה קדברה, שהוא יחזור לגודל טבעי, וזה פשוט קרה! אמרתי להם תודה ,והחזרתי את הכובע. ולמדתי לקח, לעולם לא לקחת דברי אחרים!.
ומאז הם שמרו על הכובע בביתהם.
פרק 4- כולם התפלאו למראה עיניהם.
כשיצאתי מביתו של הקוסם, נזכרתי, היום היה לי יום הולדת אבל הייתי בטוח שאף אחד לא זכר את יום ההולדת שלי.
הגעתי הביתה, ושמעתי שכולם צועקים ״ יום הולדת שמח!״
והם חגגו לי את יום ההולדת הכי טוב בחיי!, ופתאום ראיתי שמישהו פתאום פותח את הדלת וזה היה הקוסם!, הקוסם עשה לנו קסמים מדהימים! הוא הפך את העוגה שלי לבעלת קומות! וכולם גמרו את העוגה מרוב שהייתה היא טעימה.
נגמרה היום הולדת וכולם הלכו, ואני נשארתי לבדי, והלכתי לישון מרוב היום העמוס שעבר עלי היום.
וכולם לא שכחו את יום ההולדת שלי מיום זה.
וכולם חיו באושר ובאושר עד עצם היום הזה.
הסוף |
|
