|
אליס בארץ הפלאות הממוקמקת
|
19/07/2015 |
אליס המשועממת ישבה על שפת הנחל ולפתע ראתה ארנב לבן לבוש בבגדים אנושיים, המקונן על כך שהוא מאחר. אליס המופתעת עקבה אחר הארנבון עד למחילתו. היא נפלה זמן ממושך אל תוך בור עמוק, אך נחתה בשלום. בתוך המחילה מצאה מפתח מזהב המונח על שולחן וראתה גם דלת קטנטנה שהמפתח מתאים לה. אליס ראתה מעבר לדלת גן יפהפה, אך ידעה שבמידותיה הטבעיות לא תוכל להיכנס אליו. בעודה מהרהרת על כך גילתה בקבוק שעליו כתוב "שתה אותי". אליס התלבטה כי ידעה שלא כדאי לשתות את כל הבקבוק ובדקה אם כתוב עליו רעל. לבסוף אליס שתתה את תוכנו, ולתדהמתה קטנה לגודל שאפשר לה לעבור בעד הדלת. לרוע המזל, המפתח המתאים לדלת הושאר על השולחן, שכעת היה גבוה מדי בשבילה. אז גילתה אליס עוגה, ולאחר שנגסה בה צמחה לממדי ענק של כשלושה מטרים. כשהבינה שגם כעת לא תוכל להיכנס לגן פרצה בבכי. בו בזמן הארנבון הבחין בה, וברח ממנה בבהלה. במנוסתו שמט אחריו מניפה וכפפות. אליס הרימה אותן ונופפה על עצמה, ואז קטנה ומצאה עצמה שוחה בבריכת הדמעות שהזילה עת שהייתה גדולה.
בבריכת הדמעות פגשה אליס בעכבר, בעופות ובבעלי חיים מוזרים. אליס והחיות המוזרות השתתפו ב"מרוץ־במעגל" איגיוני, שבו כל המשתתפים ניצחו וזכו בפרסים. אליס העליבה בשוגג את העכבר ואת שאר היצורים, ומצאה עצמה לבד.
לאחר שגדלה וקטנה פעם נוספת, הצליחה אליס לברוח אל היער. שם פגשה בזחל יושב על פטריה ומעשן נרגילה. הזחל סיפר לה שנגיסה בצדה האחד של הפטריה עליה ישב מביאה לגדילה מהירה, ואילו נגיסה בצדה השני מקטינה, וכך יכלה אליס לשלוט בשינויי הגובה שלה בהמשך. באחד מפרקי הגדילה שלה מתארך צווארה של אליס ומתנשא בין צמרות העצים בעוד גופה נשאר למטה. יונה רואה אותה ותוקפת אותה בטענה, שאליס היא נחש המבקש לשדוד את ביציה. מחאותיה של אליס כי אינה נחש אלא ילדה אינן משכנעות את היונה, משום שאליס מודה כי היא אוכלת ביצים ולפי ההגיון של היונה, כל מי שאוכל ביצים הוא נחש.
לאחר שקטנה לגובה שלושים סנטימטר, מגיעה אליס לביתה של דוכסית (בספר היא מכונה בפשטות "הדוכסית"). תינוקה של הדוכסית הפך לחזרזיר, ואליס שיחררה אותו ביער הפתוח. שם פגשה שוב את חתול צ'שייר שראתה קודם בבית הדוכסית, חתול מחייך תמידית שיכול להיעלם ולהשאיר אחריו רק את חיוכו, וזה שלח אותה לחפש את הכובען ואת הארנביב המשוגעים.
אליס מצאה את הכובען המטורף, הארנביב (המכונה גם ארנב ניסן או ארנב האביב) ונמנמן ישנוני בעיצומה של מסיבת תה אבסורדית. הם מספרים לה שאצלם השעה היא תמיד שש, שעת התה.[2] מסביב לשולחן מתנהלת שיחה מוזרה, עד שלבסוף אליס מחליטה לעזוב את המקום, תוך שהיא מכריזה "זוהי מסיבת־התה המטופשת ביותר שהייתי בה בימי!"
אליס הבחינה בדלת על אחד העצים. לאחר שנכנסה דרכה גילתה כי חזרה לאולם בו ביקרה בראשית המסע. הפעם הצליחה לקחת את מפתח הזהב ובאמצעותו לפתוח את הדלת המובילה לגן. התברר לה כי הגן הוא בעצם מגרש הקרוקט של "מלכת הלבבות". כל הדמויות במגרש מלבד אליס מבוססות על קלפי המשחק: הגננים הם העלים , החיילים הם קלפי התלתן ( מילה שמשמעותה גם "אלות" בהן אחזו החיילים), אנשי החצר הם קלפי היהלומים ( הם קושטו ביהלומים), ובני משפחת המלוכה (כולל המלכה והמלך) הם הלבבות .
אליס רוצה להשתתף במשחק הקרוקט, אך מגלה שהמשחק בגרסתו זו מוזר ביותר. ככדורים משמשים קיפודים, המחבטים הם עופות פלמינגו, והשערים הם חיילים. המלכה, מסתבר, כעסנית במיוחד, והיא מצווה ללא הרף על עריפת ראשים. אליס התייאשה מן המשחק, והעדיפה לשוחח עם חתול צ'שייר ועם הדוכסית.
לאחר סיום המשחק, פגשה אליס את הצב־לא־צב העצוב ואת הגריפון. כששיחתה אתם הסתיימה, צפתה במשפט שנערך לנסיך הלבבות (במקור: "knave", נושא כליו של המלך), בחשד שגנב את הלביבות של המלכה. המשפט נוהל על ידי המלך בצורה מגוחכת, ובמהלכו פגשה אליס רבים מהיצורים שנקרו בדרכה. לפתע התחילה לגדול ולגדול, ואיבדה את פחדה מפני היצורים. הגודל העניק לה ביטחון, והיא הרשתה לעצמה הערות תכופות יותר ויותר על חוסר ההיגיון שבמשפט, עד שבסופו של דבר המלכה מצווה "ערפו את ראשה!". אליס הבטוחה בעצמה משיבה: "הרי אתם לא יותר מחפיסת קלפים!". לאחר אמירה זו היא מתעוררת בחיקה של אחותה, ונראה שהמאורעות שקרו לה היו לא יותר מחלום (אף על פי שהדבר מנוסח בצורה מעורפלת, כך שהקורא לא יוכל להיות בטוח שזה אכן חלום). היא סיפרה על חלומה לאחותה הגדולה, וזו עוצמת את עיניה ומדמיינת שגם היא בארץ הפלאות: "וכך היא ישבה לה בעיניים עצומות, מדמה שהיא בארץ הפלאות, אף כי ידעה שעליה רק לפקוח אותן שוב, והכול יחזור למציאות המשמימה". |
|
