|
מינימיקים- סיפור לכתב אורח
|
20/07/2015 |
פרק אחד- הכל התחיל ביום רגיל
ביום רגיל ושטוף שמש, יצאתי לי ליער כדי לקטוף מעט פטריות. עברתי על כל המקומות ביער עד שהגעתי למקום שלא ראיתי מעולם.
פרק 2- בור עמוק
התקדמתי לעבר המראה המוזר- בור עמוק ביותר. ניסיתי לראת את הקרקעית, אך כל מה שראיתי היה חושך מוחלט. זרקתי אבן לתוך הבור כדי לבדוק עד כמה הבור עמוק. חיכיתי לקול הנקישה של האבן בקרקע. לאחר חמש דקות שמעתי קול יללה. רק אז התחלתי להבין עד כמה העסק הזה רציני.
פרק 3- החלטה נועזת
למזלי אני תמיד מסתובבת עם חבל בכיסי, למקרה שאתקע במקרה כזה. שלשלתי את החבל הארוך, עד שרק הקצה שלו נמצא בידי. קשרתי את הקצה לגזע עץ שעמד לצד הבור, החזקתי חזק בחבל, וירדתי למטה.
פרק 4- עשרה מינימיקים
כאשר הגעתי למטה לא האמנתי למראה עייני. עשרה מיקמקים קטנים וחמודים, שכבו על הרצפה באפיסת כוחות. כשראו אותי רעדו מפחד. ליטפתי אחד בצבע אדום עם קרן על ראשו. הוא רק המשיך לרעוד. ניסיתי להסביר לו שאני לא אפגע בו ובחבריו. אחרי כמה דקות של ליטופים ראיתי שהוא נרגע. הוא קם ממקומו והתחיל לדבר.
פרק 5- הנאום הגורלי
המינימיק החמוד התחיל לדבר אל חבריו. הוא אמר להם שאני לא רוצה לפגוע בהם ושבאתי לעזור להם. המינימיקים קפצו משמחה. הם ליקקו אותי ושחקו איתי. כשהבנתי שהגיע הזמן לפעול אז שאלתי אותם מה הם עושים בבור הזה בכלל.
פרק 6- הסיפור של פצפצון וחבריו
המינימיק החמוד עם הקרן, שמסתבר ששמו פצפצון, התחיל לספר לי מה קרה להם. הוא סיפר שהוא וחבריו שיחקו בפארק המינימיקים עד שרשת גדולה כיסתה אותם. איש רשע ששמו ארנון חטף אותם. הוא סיפר שארנון מתכוון לסחוט את החמידות שלהם לשם קרמים ובשמים שאמורים להפוך את המיקמקים לחמודים יותר. נרעדתי. לא האמנתי איך זה יכול להיות שמישהו יכול להיות כזה אכזרי.
פרק אחרון- ההצלה
החלטתי לפעול במירות לפני שארנון חוזר. אמרתי לכל המינימיקים לטפס על גבי והתחלתי לטפס במעלה החבל. המינמיקים היו כל כך קטנים שזה לא היה קשה יותר מדי. אחרי חצי שעה הגעתי למעלה. לקחתי את המינימיקים למטאור כדי לחפש להם בעלים. תוך רבע שעה כולם מצאו בית חם. רק פצפצון נשאר איתי. החלטתי שאני אאמץ אותו. לקחתי אותו לביתי ומאז אנחנו עושים הכל ביחד.
הסוף |
|
