המינמיקית הנר
|
21/07/2015 |
פרק אחד: מאז ומתמיד הייתה לי מינימיקית. קראו לה הנר. הנר תמיד שתקה. שום קול, שום מילה.היא נראתה לי תמיד עצובה כזאת. הפעם היחידה שהיא השמיעה קולות היה זה רק ליפני שאימצנו אותה. מדוע אי אפשר למסור את הנר לאימוץ? שאלתי כי המחשבה שהנר לא משמיעה קול עשתה לי בחילה. "זה מורכב מאוד" אמרה לי אימי.
פרק 2 יצאתי לטיול עם הנר וחברתי אלה. טוב, היא גם חברה וגם בת דודה שלי, ונולדנו באותה שנה ובאותו תאריך, וגם אנחנו באותה כיתה.לפתע הרשתי משהו פוגע בי. משהו חזק. לפתע עייני נעצמו, ושמעתי את קולה של אלה:"אני אשמור עליה... אנים 12." מה?! אנים..12? מה זה? לפתע הרגשתי כאילו אני צפה, ומצאתי את עצמי במנהרה. פרק 3 "שלום" אמרה מישהי. "מי את?" שאלתי. הירא לא ענתה בחנתי אותה. אישה בגלימה שחורה. עין כחולה ועין חומה. כמוני. גם לי יש עין אחת כחולה ועין אחת חומה. שיער ארוך וחום עם גוון ג'ינג'י. "רימון" היא פתחה.רעד עבר בגופי. מאיפה היא יודעת את שמי?
פרק 4 "שמעתי שאת אוהבת סוסים. רכבי אל הגבעה שאת הולכת אליה תמיד. שם תשקיפי אל הקיבוץ.תחפשי סוסים רועים. יש לאחת הסוסות שם עין ירוקה ועין כחולה. שימי את הסוסה שתירכבי עליה באחו, וכחי את הסוסה עם הין הכחולה ועין חומה. היא תיקח אותך למקום סודי. לאוכף שלה תצורף מטפחת. כסי את עיניך בה. אסור לך לראות לאין היא לוקחת אותך." "למה?" שאלתי. "כדי להציל את המינמיקית שלך. את לא רוצה שהיא תמות."
פרק 5 רגע לפני שיצאתי היא אמרה" אגב, לסוסה קוראים אנים 12. היא אוהבת ליטופים."
פרק 6 אנים 12? מה פשר השם??? מצאתי את עצמי שרועה על הספה הכחולה הקטנה בחדרי. פתק היה לידי. ועל הפתק כתוב "אנים 12 מחכה לך ליד פתח הבית. לא אתאר את הרכיבה הפרועה לגבעה, אבל כשהגעתי לאחו השארתי את אנים 12 ומצאת את הסוסה המבוקשת, ושמתי את המטפחת על עיני. אל תנסו את זה בבית. או ליתר דיוק בחווה. פחד לרכב בעיניים עצומות. "טוב. תסירי את המטפחת" הסוסה אמרה.
פרק 7 המערה המשונה אליה הגעתי היתה מקושטת בכתובות משונים אבל הבנתי אותם. על אחד היה כתוב: "כישוף פרח מסוכן גרם לתאומתה של המינמיקית הנר להפוך לבת אדם. היא אומצה על ידי משפחה בתור בת אדם, וניקראה רימון."
פרק 8 מחשבות משונות עלו בי. הייתי מינמיקית? אני מאומצת? והאם זה קשור לזה שהנר שותקת? בכיתי. הסוסה ליקקה את דמעותי. ליטפתי אותה. בגלל זה אני לא זוכרת כלום מחיי בתור ילדה. עכשיו אני בת אחת עשרה, וזה קרא לפני שנתיים, כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה כשהייתי בת תשע ומטה. המשכתי לקרוא עוד כתובות.
פרק 9 "אנים 12, כך ניקרא הכישוף המסוכן. ממנו התפתחה סוסה מיוחדת שמה אנים 12. התאומה ושמה הנר, נשארה מינמיקית, ושתקה כי שמעה שעומדים למסור אותה. המינמיק חלק מהמשפחה. גם לו יש נשמה ולב, והוא מבין בדיוק כמונו. הוא חלק מהמשפחה, ואין מגרשים מישהו מהמשפחה רק כי יש לו בעיה." בכיתי. " חיזרי הביתה" אמרה הסוסה. עליתי עליה, ותוך דקה מצאתי את עצמי בביתי.
פרק 10 "אני בחיים אבל בחיים, לא אמסור את הנר!" קראתי. מאז הנר השמיעה הרבה קולות, ונהנינו ביחד. |
|