הגיע תורנו להופיע.!.!
|
21/07/2015 |
פרק ראשון-הגיע הזמן שלנו. כמו כל יום אימא שלי העירה אותי מוקדם מוקדם בבוקר, התלבשתי, צחצחתי שינים, שטפתי פנים ויצאתי לבית הספר. נכנסתי לכיתה הורדתי כיסא והתיישבתי במקומי, לאחר דקה וחצי נשמע צלצול: לה לה לה לה לה לה, המורה נכנסה בסוף הצלצול ואמרה: בוקר אור תלמידי היקרים יש לי הודעה חשובה לספר. הרגשתי שזה הולך להיות משהו טוב. היא אמרה: הגיע תורנו להופיע מול כל בית הספר. צעקתי מהתרגשות בקול חזק. המורה אמרה מהר: תלמידים שקט מיד להוציא ספרי לימוד עכשיו. פרק שני-המחשבות שלי על המופע. הוצאתי את ספרי הלימוד אבל לא הייתי מרוכזת, חשבתי רק על ההופעה. המורה דיברה ולימדה ולא הצלחתי להקשיב. עברו שעתיים של למידה ומחשבות ונשמע צלצול: לה לה לה לה לה, יצאתי להפסקה עם עדי ורותם ושאלתי: בנות אתן מתרגשות מהמופע? הן אמרו יחדיו: לא כל כך יש את זה כל שנה. עניתי: נכון אבל רק פעם בשנה, אין לנו עוד הזדמנויות להופיע מול כמות כזאת של ילדים. שתיהן הלכו ביחד בלי להגיד מילה. לא הבנתי מה קרה אבל נכנסתי לכיתה והמשכתי לחשוב על המופע. פרק שלישי- יום למחרת. יום למחרת כמתי בבוקר לבד בשעה מוקדמת מאוד. התחלתי להתארגן והלכתי למטבח לקחת דגנים. אכלתי חשבתי ומאוד התרגשתי. שאלתי את עצמי: מעניין אם יהיו חדשות מהמורה על המופע. שמתי את כערת הדגנים בכיור ויצאתי מהבית. צעדתי לבית הספר והגעתי באיחור. נכנסתי לכיתה והמורה אמרה: טוב שבאת סוף סוף בדיוק התחלתי לדבר על המופע. רצתי למקום במהירות מוחלטת והקשבתי למורה. היא אמרה: המופע יתקיים בעוד שבוע וחצי בדיוק ואני רוצה שיהיו ביצועים מושלמים. הצבעתי לשאלה והמורה אמרה כן מתוקה, אמרתי: המורה אני יוכל לקבל את התפקיד הראשי? פתאום שמעתי מכל ילדי הכיתה מה אבל גם אני רוצה גם אני! שמעתי מעוד תלמידים. נבהלתי ונלחצתי וחששתי שעכשיו אין לי סיכוי. המורה אמרה: את חלוקת התפקידים לא עושים עכשיו מתוקה. טוב הורדתי ראשי והוצאתי את ספרי הלימוד. פרק רביעי- חלוקת תפקידי המופע. הגיע הזמן לחלוקת התפקידים המורה אמרה בקול רעם. התרגשתי כולי היו לי פרפרים בבטן. המורה התחילה להגיד את התפקידים. ענת אמרה המורה: את תשחקי את האחות של השחקנית הראשית. לא יכולתי להתאפק וצעקתי אבל מי השחקנית הראשית? המורה אמרה: עננים! הכל בסדר? למדנו מספיק פעמיים שלא מתפרצים בכיתה. סליחה עניתי. עומר? כן המורה הוא ענה. אתה תשחק את המלצר במסעדה. בסדר הוא ענה. עננים? כן המורה עניתי בהתרגשות מוחלטת, את תשחקי את התפקיד הראשי! באמת? כן מתוקה. לא הצלחתי לעכל את העובדה שאני הולכת להיות שחקנית ראשית! כל הכיתה אמרה לי: כל הכבוד! למרות שהם נורא רצו גם. תודה רבה עניתי עם דמעות התרגשות בעייני. המורה המשיכה להגיד את התפקידים ואותי זה לא כל כך עניין. פרק חמישי- ארגוני המופע. שוב פתחתי את הבוקר כרגיל והגעתי לכיתה הפעם לא באיחור. לאחר 6 דקות נשמע צלצול רצתי לכיתה התיישבתי במקומי וארגנתי ציוד. המורה נכנסה לכיתה אמרה: להכניס ציוד לתיקים עכשיו יש חזרות למופע. חייכתי ובמהרה הכנסתי את הציוד לבקשת המורה. כולנו הלכנו לאולם הספורט ושם חיכתה לנו רקדנית מפורסמת. זיהיתי אותה ורצתי אליה לבקש תמונה. המורה צילמה אותי מהר מהר וחזרתי לתלמידי הכיתה. הרקדנית ושמה: ליאור אמרה: היי בנות, היי בנים. היום אני ילמד אתכם את הריקודים למופע. בסדר ענינו כל התלמידים. היא העמידה אותנו בשורות והפעילה שיר. השיר היה: מתנות קטנות. השיר האהוב עליי. הייתי בשורה הראשונה אז ראיתי את ליאור ממש טוב. היא התחילה להסביר את תנועות הריקוד, סיבוב מחיאת כף, סיבוב מחיאת כף, קפיצה מלמטה למעלה, לנענע את הראש להזיז את האגן. ויש לנו את זה. איך היה? היא שאלה. ריקוד מהמם עניתי בלי להתבייש. היא ענתה: יופי אני שמחה נפגש מחר לעוד פגישה תתאמנו בבית. הלכתי למורה ושאלתי: מתי נתאמן על ההצגה? אני חושבת שעוד יומיים או שלושה, למה את דואגת? עניתי: אני לא דואגת סתם שאלתי. טוב מתוקה היא אמרה. ונשמע צלצול לסוף הלימודים. פרק שישי- המשך ארגוני המופע. עוד בוקר כרגיל מתארגנת והולכת ללימודים. הגעתי לכיתה וראיתי את ליאור הרקדנית יושבת במקום שלי. נגשתי אליה ואמרתי בלי להיות חוצפנית: היי ליאור מדוע את יושבת במקומי? היא ענתה: סתם רציתי ללמד אותך את התפקיד שלך בהצגה. באמת? שאלתי, כן מתוקה כחי את הדף עם הטקסטים שלך תתאמני בבית. בסדר עניתי והיא הלכה למקומו של עומר. עומר הגיע ושאל בהתחצפות: מה את עושה פה? זוזי מפה! ליאור ענתה: אני רק רוצה להביא לך את הטקסט שלך להופעה. סליחה הוא ענה אני מצטער. זה בסדר ליאור אמרה והלכה למקום של ענת, נעה , נויה, רון, בקיצור כל התלמידים. הם הגיעו לכיתה קראו את הטקסט שהיה על שולחנם והצעתי רעיון. שאלתי: רוצים אולי שנתאמן להצגה? כן כן כן כן שמעתי מכולם. יצאנו מהכיתה להתאמן לריקוד ולהצגה ונירא לי הצלחנו. היה צלצול אז רצנו לכיתה התיישבנו במקומות והוצאנו ציוד. הרמתי יד ואמרתי למורה: אנחנו מוכנים לכל המופע! באמת? תארו לי. כולנו כמנו רקדנו עשינו צחוקים ואז עשינו את ההצגה . כל אחד ואחת אמרו את המשפטים שלהם מושלם. לפחות זה מה שהמורה אמרה. פתאום שלחו הודעה למורה. והיה כתוב: יש בעיה! צריך להקדים את ההופעה של הכיתה שלך למחר בבוקר! המורה ענתה: בסדר ציפי אנחנו מוכנים! היא מסרה נשיקות לכל התלמידים. המשכנו להתאמן התאמנו התאמנו עד שנגמר היום ויצאנו מבית הספר. פרק שביעי- ההופעה. כמתי בבוקר בהתרגשות נוראית, התארגנתי התלבשתי חגיגי ויצאתי לבית הספר. הגעתי לכיתה. התחלנו לעשות חזרה גנרלית וכשסיימנו קראו לנו לבמה. צעדנו כולם לבמה לבושים חגיגי והתחלנו לרקוד. כולנו חייכנו וכמעט התבלבלתי בריקוד בגלל כמות ההתרגשות. כסיימנו לרקוד התחלנו לעשות את ההצגה בה שחקתי את התפקיד הראשי. זה היה מדהים ומחאו לנו כפיים. זה היה ממש מרגש. כשירדנו מהבמה באו אלינו ילדים קטנים והודו לנו על המופע. חיבקתי כל ילד וילדה. וחזרנו לכיתה. כולם הזיעו וסיכמו בקצרה את החוויה הזאת. עכשיו צריך לחכות לשנה הבאה! הסוף].... |
|