חודש הרחמים - מיקמק קהילה

חנות

מה חדש

קהילה

אפליקציות

מנויים

הורים

עזרה

קהילה - סיפורים ושירים

טויטי 49

חודש הרחמים

26/07/2015

חודש הרחמים
לפני שנים רבות, היה היה מלך נפלא.
המלך היה אהוב על כולם, כי היה מלך חסד. הוא תמיד דאג לנתיניו ואהב את כולם.
גם הנתינים אהבו אותו, ובכל צרה ובעיה ניסו לפנות אליו.
אבל למרות רצונו של המלך לעזור לכל נתיניו, לא היה באפשרותו לקבל כל אחד מהם,
ברגע שהוא נצרך לו. כי אז לא ישאר למלך זמן לדאוג לענייני הממלכה!

לכן היו בארמון סדרים נוקשים, איך, מתי וכיצד יוכלו הנתינים לפנות אל המלך.
קודם כל היה על הנתין, הרוצה לפנות למלך, לכתוב מכתב בקשה לועדת פניות הציבור לקביעת ראיון עם המלך .
הועדה הייתה מקבלת את כל המכתבים, ממיינת אותם לפי החשיבות והדחיפות.
אם הועדה הייתה מחליטה שהבקשה מוצדקת, היה הנתין מקבל מכתב תשובה,
כעבור חודש, שבו תאריך מתי הוא צריך להתיצב לפני המזכיר המלכותי, כדי לקבוע תאריך לראיון.
לפעמים הייתה הועדה מחליטה שהסיבה לקביעת ראיון לא מוצדקת, והנתין היה מקבל מכתב סירוב.
כשהגיע הזמן להתיצב לפני המזכיר המלכותי, היה על הנתין לעבור הרבה בדיקות בכניסה לארמון, ואחר כך לחכות בתור ארוך, ורק אחרי זה היה יכול לדבר עם המזכיר, שהיה עוד פעם שואל אותו לסיבת פניתו, והיה בודק את חשיבות הפניה. אחר כך היה המזכיר בודק את לוח הפגישות של המלך, ולפעמים היה יכול לקבוע את הראיון רק לעוד חצי שנה!

המלך ידע על כל התהליך הקשה שצריכים לעבור הנתינים עד שיתקבלו לראיון, והדבר כאב לו.
אמנם, במשך כל השנה לא היה בידיו לעזור לנתיניו בנושא זה, אבל היה חודש אחד,
בתחילת כל שנה, שבו היה המלך יוצא לקראת נתיניו.
בחודש הזה, המלך היה יוצא מהארמון, ומעיר הבירה, והיה מסתובב במרכבתו ברחבי ממלכתו. הוא היה עובר בכל עיר ועיירה, בכל רחוב וסימטא. הוא היה נוסע לאט, ונעצר לשמוע כל אחד מנתיניו שרצה לגשת אליו. גם לילדים היה המלך מתיחס בכבוד, מלטף את ראשם ומחלק להם ממתקים לרב.
הנתינים הנאמנים מאד חיכו לחודש זה ולהזדמנות הנפלאה להתקרב אל המלך. הם ידעו שזהו זמן רצון מיוחד אצל המלך, וכל מי שמגיע אל המלך עם בקשה או שאלה, נענה מיד.
כמובן, שכאשר התקרב החודש המיוחל, תכונה רבה נצפתה בכל רחב הממלכה.
הרי ברור לכל, שלכבוד המלך צריך לנקות ולהבריק את הרחובות ואת הבתים.
צריך להשתדל ליפות כמה שאפשר את כל הסביבה, לקשט את הרחובות, להציב שערי כבוד,
להכין כיבוד מלכותי לפמלית המלך ולדאוג שלכל מי שרוצה לגשת למלך יהיה לבוש הולם.

לכן ידי הנתינים יהיו עמוסים במלאכה בימים אלו . אך למרות העמל , כולם היו מאושרים .
"איזה זכות עצומה!" אמרו הם אחד לשני, "הקלה היא בעינייכם? לפגוש את מלכינו רב החסד,
פנים מול פנים!" והם היו ממשיכים בעבודה עם משנה מרץ.

כך עשו כל נתיני הממלכה, חוץ משוכני רחוב אחד. הרחוב הזה כונה בשם "עצלוניה",
ואכן כל שוכניו היה עצלנים מאין כמותם.
גם הם שמעו על בואו של המלך.
"אין לנו כח לעבוש כל כך קשה," הם אמרו אחד לשני, "בשביל להתכוננן לבואו של המלך,
נצטרך לשנות את ההרגלים שלנו.
לקום מוקדם, ללכת לישון מאוחר... לא! זה לא בשבילנו..." והם חזרו למיטותיהם.

כשהגיע היום הגדול, והמלך יצא מארמונו, התרגשות גדולה אחזה בכולם.
כולם היו מוכנים לקבל את פני המלך. המלך כך כך שמח לראות את נתיניו האהובים.
הוא ראה כמה טרחו לקראת בואו, ופיזר הרבה מתנות לכל מי שניגש אליו.
אבל יותר משהנתינים שמחו על המתנות, הם נהנו מהקרבה שקרבם המלך.
הוא שוחח עם כל אחד מהם, התעניין אישית בבעיותיהם ועזר להם לפתור אותם.

כולם, כולם השתתפו בשמחה, חוץ משוכני רחוב "עצלוניה"....
כשהגיע המלך לשם, מאד התעצב לראות את עצלנותם של שוכני הרחוב.
הוא ראה שהם כלל אינם מעוניינים בקשר עם המלך שלהם, עם המלך שדואג להם,
ושבזכותו יש להם חיים כה נוחים.
המלך ידע שאם הם ימשיכו דרכם זו, הם לעולם לא ילמדו להכיר טובה.
הם לא יוכלו להתקדם בשום דבר עם העצלנות שלהם.
לא הייתה למלך ברירה, והוא היה מוכרח להעניש אותם כדי ללמדם לקח.

הם הוצאו מבתיהם, ונשלחו למקום שומם, וצוו לבנות לעצמם מקום מגורים.
"אם אתם לא צריכים את המלך, תצטרכו לדואג לעצמכם לבד! ולא תוכלו יותר להמשיך לגור בבתים,
שבנה לכם המלך!" ככה נאמר להם.

אחרי שנה של עבודה קשה, הבינו אנשי רחוב, "עצלוניה" את טעותם.
וכשבא חודש הרחמים עוד פעם, כבר היו מוכנים היטב לקראת הפגישה עם מלכם.