|
יקום מקביל
|
05/08/2015 |
יקום מקביל-דובצק5
פרק ראשון-המבחן
היה זה עוד יום שימשי ומאורר השראה בזמן שכולם משחקים בחוץ אני יושבת ולומדת למבחן באנגלית "אוף" נאנחתי "למה אני צריכה להיות תקועה בבית בזמן שכולם משחקים"? שאלתי את אמי היא ענתה "זה מבחן חשוב את חייבת לעבור אותו"
והלכה מהחדר הסתכלתי אחורה כדי לראות אותה יוצאת וכשראיתי את הדלת נסגרת סגרתי את הספר לימוד לקחתי תיק עם הארנק ובתוכו כסף פתחתי את החלון וגלשתי מהגג עד לסולם חירום ומשם ירדתי למטה.
פרק שני-אל הקניון!!
אחריי שהגעתי למטה בדקתי שלא מסתכלים,כדי שלא ידעו על היציאה הסודית שלי, "אף אחד לא מסתכל" אמרתי לעצמי הלכתי לקניון וכשנכנסתי ראיתי מולי חנות חדשה בשם "שער לעולם אחר"
פרק שלישי- זה חדש??
נכנסתי עליה ראיתי בתוכה בובות של מיקמקים ומינימיקים כובעים מוזרים עם נוצות וגלימות ותא מדידה עם וילון סגול ודלפק עם מוכרת ניגשתי עליה ושאלתי אותה "החנות הזאת חדשה"? והיא רק הינהנה בראשה ניגשתי ולקחתי כובע "איפה מודדים"? והיא הצביעה על הוילון הסגול נכנסתי פנימה "הכובע הזה לא מתאים" אמרתי וכשיצאתי לא היה בחנות אף אחד...
פרק רביעי-מה קורה כאן?!
יצאתי מהחנות לא ראיתי אף אחד בקניון רצתי למיקפה שמה לא היה איש מה קורה כאן!? שאלתי וקול נמוך של מיקמקית נשמע מהערפל "מי זה"? שאלתי והדמות המסתורית התקרבה עלי
פרק חמישי- סיפור ארון
"הי אני אמילי, את מהטובים"?? "טובים"? שאלתי "כן, טובים" היא ענתה והתכוננה לשלוף את החרב שלה "כן כן!! אני מהטובים"!! עניתי מבוהלת "אה בסדר בואי מהר איתי" והיא תפסה את ידי ולקחה אותי למקום חשוך שבו יש ארון היא פתחה את הארון ומאחוריי הארון היית מנהרה ארוכה.
פרק שישי-המחתרת
אמילי תפסה לפיד וירדנו למטה "מה זאת אומרת הטובים"? שאלתי "ואיפה אני בכלל"? "אה, את בטח הגעת מחנות שער לעולם אחר נכון"? "איך את יודעת"?! שאלתי "הרבה מיקמקים מגיעים עלינו משמה והם הלוחמים הכי טובים במחתרת" "מחתרת"? שאלתי ולפני שאמילי הספיקה לענות הגענו למחתרת בשם מדיום ראיתי איש עם חלוק לבן וזקנקן יותר נכון פרופסור מתקרב עלינו ואומר "הי אני פרופסור דון ואת חייבת לעזור לנו" "מה"?? שאלתי אותו, אמילי אמרה ראינו אותך מהרגע שהגעת ליקום שלנו" "זה יקום אחר"?! שאלתי.
פרק שביעי- להציל את זוהר
"כן זה יקום אחר אותו דבר כמו שלך רק שפה יש את המכשף ליקריץ'" אמרה אמילי "ליקריץ'"? צחקתי "תאמיני לי" אמר פרופסור דון "הוא לא מצחיק כמו שאת חושבת" "טוב מה עלי לעשות"? "להציל את זוהר"!!!! צעקו כל אנשי המחתרת "מי זה זוהר"? שאלתי אמילי ענתה "זוהר זה המינימיק עם הכוח הכי עוצמתי שיש, הוא מינימיק מיוחד שיש לא כוחות להביס את ליקריץ'" "אז אני מוכנה לדרך" אמרתי לקחתי לפיד ואת המפה למאורה שלו ויצאתי מהמחתרת "את חייבת לעשות את זה לפני השקיעה"!! צעקה אמילי "אחרת מיקמק סיטי לא תתקיים"!!!
פרק שמיני- ליקריץ' זה טעים
יצאתי לדרך עם המפה הסתכלתי וראיתי את בניין העירייה במפה והייתי ממש מולו רצתי פנימה והיה שלט שכתוב "המעבדה של ליקריץ'" נכנסתי פנימה אל מרתף העירייה ושמעתי צחוק מרושע "חה חה חה!!! אני ישלוט במיקמק סיטי"!!! התקרבתי קצת ונפל עלי כלוב גדול מברזל פרופסור ליקריץ' הסתובב ומאחוריו כלוב קטן ובתוכו מינימיק בשם זוהר.....
פרק תשיעי- איבוד תקווה
"תשחרר את המינימיק"!!! צעקתי "אוי אם את אומרת... בחיים לא"!!!! הוא אמר הסתכלתי על המינימיק הקטן במה הוא מיוחד? שאלתי את עצמי והרגשתי שאני חסרת תקווה מה אני יכולה לעשות פתאום המינימיק זהר ודיבר עלי ואמר "תמיד יש תקווה גם בקצה השערה" מה? שיפשפתי את העיניים והכל היה כרגיל, מוזר.
פרק עשרי- התוכנית של ליקריץ'
מה קשור תקווה שערה... אה!! נכון הסיכה שלי!! לקחתי את הסיכה ופתחתי את המנעול, בלי שהפרופסור ליקריץ' הסתכל הגעתי ופתחתי את הכלוב של זוהר ופתאום הסיכה החליקה לי מהידיים, פרופסור ליקריץ' הסתכל עלי ואמר "למה את מתאמצת? הרי ברור שלא תנצחי! אחריי שאני ישמיד את מיקמק סיטי אני יבנה עיר חדשה!! עיר הליקריץ'"!!!
פרק אחת עשרה- היעלמות
"זאת התוכנית שלך"!? "כן" הוא ענה לי
העיניים של זוהר נצצו כיאילו הוא אמר לי "אל תדאגי היה בסדר" ועלה לי רעיון, "הי ליקריץ'"!! פרופסור ליקריץ' הסתכל "השם שלך נורא טעים" "השם שלי הוא שם לתפארת" הוא התרגז "אני דווקא אשמח לטעום ממנו קצת" "שלא תעזי לדבר ככה" "אתה באמת דומה מאוד לליקריץ', קטן ורזה" פרופסור ליקריץ' כל כך התעצבן שעשן סגול צץ מישום מקום והעלים אותו, אני כל כך שמחתי תפסתי את זוהר ויצאנו החוצא שמה חיכו לי כל אנשי המחתרת ואמילי באה ונתנה לי חיבוק גדול "בידיוק בזמן" היא אמרה הסתכלתי לשמיים והשמש שקעה, ידעתי שהצלחתי להציל את כולם! כולל את זוהר...
פרק שתיים עשרה- חזרה הביתה
זוהר ואמילי ליוו אותי לקניון ומצאתי שם את פרופסור דון מתקן את המתקן שהביא אתי הנה בכלל "תודה, באמת! אבל יש לי בקשה אחת" "מה"? שאלה אותי אמילי "אני יכולה לקבל את זוהר"? פרופסור דון הסתכל עלי ואמר "כן!! ברור שאת יכולה" כל כך שמחתי ותפסתי את זוהר בידיים נופפתי לכולם ויצאתי דרך השער, כשיצאתי לא היית חנות ולא היו כובעים אבל כרגע זה לא עיניין אותי כרגע נחתי לגמרי לבדי, אני הזיכרונות שלי וזוהר.
הסוף!! |
|
