|
סיפור מותח לכתב אורח או לספריית מיקמק
|
06/08/2015 |
התמונה זה המינימיק לוצקי
פעם פעם בארץ רחוקה לפני הרבה שנים , בארץ מיקונדה גרו בן ובת מסכנים ,בלי הורים אשר אביהם נרצח שיצא ליער האשליות , ושאימהם נפגעה על ידי הדוב מוקמוק הנורא.
הם חיו 5 שנים אבל קרה מקרה נורא..
עברו 5 שנים ארבע ימים ו3 שעות והתחילה מלחמה נגד המיקרשע הנורא האיש החזק מכל ,אשר בכדי לנצחו צריך להלחם בין אריות הרשע האכזריים שאיתו.
זה היה נורא. הבן והבת דייב ורוני בכו שפניהם בדמעות גדולות ושקופות , הם ברחו מביתהם ישר אל הכפר שורס שבו גר סבא שלהם.
הגיעו אליו נכנסו לחדר עבודה , שיננו המון סיפרי לימוד וקראו מאמרים גדולים. ולבסוף זה קרה, הם הכינו 3 חרבות חדות מנחושת ו6 כפפות של מלחמה.
אבל הם התבאסו כי ידעו שמחר יום המינימיקים השנתי שכולם שמחים ויוצאים לטייל עם המינימיקים.
אז הם הבטיחו אחד לשני שננצח את המלחמה כי הם כל כך אהבו את המינימיק "לוצקי" שלהם ולא רצו לאכזב אותו.
הם פתחו את הדלת לאט לאט ...
כבר היה לילה הכוכבים נפתחו בפניהם..
עד שהם שמעו פיצוץ גדול ונוראי ,הם כל כך נבהלו שמהר הלכו לבדוק מה קרה.
הם מתקרבים לרעש ,ופתאום הם מתחילים לדמוע והם לא מאמינים למראה עיניהם.
הם רואים את לוצקי שוכב על הרצפה עם עיניים פתוחות ולשון בחוץ , הם ניגשים אליו לוקחים אותו הביתה ומנסים לטפל בו ,אבל הם לא מצליחים ולוצקי מת.
הם כל כך היו עצובים.הם רצו מהר למלחמה להלחם בה שלא יקרה עוד משהו נורא!
וכך הסיפור מתחיל , דייב רוני והסבא יוצאים להלחם מול האריות הנוראיות והמיקרשע הנורא!
דייב מתחיל להגיע אל האריות ולפגוע בהם בזמן שרוני עוזרת לדייב , הסבא לוקח את הכפפות והחרב ופוגע בברך של האריה.
כל הכבוד זעקו דייב ורוני ,שראו את סבא פוגע בברך של האריה ומפיל אותו על הרצפה.
דייב שומע את חברו במצוקה מול האריה , דייב רץ אליו מהר ומנסה לעזור לו ,הוא נותן לו את הכפפות החזקות ,וחברו ניצל.
ובזמן זה המשטרה פוגעת בשאר האריות.
וכל האריות חוסלו. אבל המיקרשע לא חוסל, השעון מתקתק ועוברת עוד 4 שעות מתחילת המלחמה והשעה כבר עשר בלילה , דייב בוכה כי יודע שאולי יבטלו את יום המינימיקים השנתי שמתחיל מחר ב12 בחצות. הוא ניגש וכולו עצבני ומתחיל לפגוע במיקרשע , וכעבור שעה ועשרים ושתיים דקות המיקרשע נכנע ונופל על הרצפה.
תשואות חזקות נשמעות בכל העיר שהשעה עוד לא 12 ויום המינימיקים השנתי מתחיל! כל העיר מקושטת בכוכבים דוכני מזון אוהלים וכסאות למינימיקים. אבל דייב ורוני כל כך עצובים, אבל קצת שמחים שבזכותם הצילו את העיר,
הם הגיעו הביתה עם העייפות התחילו לישון ובבוקר דייב לא היה כל כך שמח שיום המינימיקים השנתי הגיע , כי לוצקי המינימיק שלו כבר לא חי.
אבל אין סיפור בלי סוף טוב,
כשדייב יצא מחדרו ראה קופסה כתומה עם עיגולים כחולים וכוכבים בתוך העיגולים. ועל הקופסה היה פתק קטן וצנוע שהיה רשום בו "דייב תודה רבה שהצלת אותי מחיי, אני נותן לך מתנה קטנה שאולי תשמח אותך היום ביום המינימיקים השנתי תודה, חבריך תום".
דייב לאט לאט פתח את הקופסה וזעק בשמחה שהעיר את אחותו וסביו. הוא ראה בתוך הקופסה את המינימיק של תום וכל כך שמח, שיצא לבלות איתו בכל רחבי העיר, ולקנות לו את כל מה שהיה בדוכנים!
הסוף |
|
