|
אני, מכונת הזמן והכלום הגדול
|
18/12/2015 |
פרק ראשון, הכל התחיל ביום רגיל- זה התחיל כמו כל יום רגיל, התעוררתי, התלבשתי, אכלתי ארוחת בוקר, צחצחתי שיניים והלכתי לבית הספר. בשיעור הראשון היה חשבון, בשיעור השני עברית ובשיעור השלישי מדעים. מדעים הוא המקצוע האהוב עליי.
פרק שני, למה אני אוהבת מדעים?!- אתם בטח שואלים את עצמכם למה היא אוהבת מדעים? התשובה היא שאצלי בבית הספר אנו בונים בשיעור מדעים מכונת זמן. היינו ממש בסיום בניית המכונת זמן רק עוד בורג אחד! ולפתע היה.. צלצול! המורה אמרה "נמשיך בשיעור הבא תלמידים" והייתי מאוד מבואסת.
פרק שלישי, הרעיון- בסוף יום הלימודים אמרתי לחברתי שירלי שאני ממש עצובה שעדיין לא סיימנו את הפרויקט. היא ענתה לי שגם היא מאוכזבת כי היה חסר רק עוד בורג אחד. שירלי הלכה ואני בינתיים חשבתי על רעיון- להתגנב לכיתה ולהשלים את המכונה.
פרק רביעי, כל תלמיד יודע!- התגנבתי לכיתה בניסיון למצוא בורג כדי להשלים את המכונה. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי. היחיד שיש לו ברגים בבית הספר הוא אב הבית אבל לא העזתי לבקש ממנו, למה? את זה כל תלמיד יודע!
פרק חמישי, אב הבית- לא העזתי לבקש ממנו כי כולם יודעים שכל תלמיד שמבקש ממנו משהו ללא אישור מורה נכנס לחנקרון.
פרק שישי, חנקרון- מה זה חנקרון? זה ארון ממש קטן שאפשר רק לעמוד בו. לא לשבת, לא להתכופף רק לעמוד. ילדים שהיו בו סיפרו לי שכמעט נגמר להם האוויר שמה! ואני בטח לא אקח את הסיכון הזה...
פרק שביעי, הוא נחמד?!- האפשרות היחידה שהייתה לי היא להתגנב לתוך המשרד שלו ולקחת בורג. הייתי כבר בחצי הדרך החוצה ופתאום הדלת נפתחה, ואת מי אני רואה מולה? את חברתי שירלי! וואו איזו הקלה אמרתי. שירלי אמרה לי ידעתי שתעשי דבר כזה! קדימה בואי מהר אב הבית מתקרב.
פרק שמיני, מכונת הזמן- תודה שירלי ממש הצלת אותי. אין בעיה, טוב אני חייבת לזוז הביתה ביי. נכנסתי לבדי לכיתה הריקה והברגתי את הבורג, מתאים בדיוק! ולפתע שמעתי צעדים ואב הבית נכנס. כדי שלא יראה אותי נכנסתי מהר למכונת זמן ומעדתי בטעות על לוח הכפתורים שלה. בטעות לחצתי שהיא תשלח אותי לשנת מינוס טריליארד לפני הספירה!!!
פרק תשיעי, הכלום הגדול- נכנסתי לעולם ריק שלא היה בו כלום מלבדי ומלבד מכונת הזמן. חשבתי על כמה שאני רעבה ורוצה גלידה ופתאום גלידה הופיעה משום מקום. יש לי רעיון חשבתי לעצמי...
פרק עשירי, הממציאה הגדולה- אולי אחשוב שכל האנשים שאני מכירה יבואו לכאן, אחשוב על מה שבא לי, אקרא לו איך שבא לי וכולם יחשבו שהמצאתי אותו! וכך עשיתי. המצאתי המון דברים: מכוניות, מחשבים, טלוויזיות, עטים, שיעורים חופשיים וכמובן גלידות! (תהיו בטוחים שלכל הדברים האלו קראתי על שמי- אבשגת)
פרק עשירי, חזרה להווה- התעוררתי ליום חדש, התארגנתי מהר ונשארו עוד עשרים דקות עד ליציאה לבית ספר. שאלתי את אמא שלי: "אמא אני יכולה לצפות באבשגת? משדרים עכשיו את מיקמק הסדרה." אמי ענתה לי בטח שכן! יש עוד עשרים דקות. אחרי עשרים דקות הלכתי לבית הספר. המורה הודיעה: כיתה, יוצאים עכשיו לאבשגת חופשי! כל התלמידים צעקו יש!! ויצאו לחצר. אני ושירלי נשארנו בכיתה וציירנו באבשגתים שלנו. שירלי שאלה אותי:"אבשגת, זה לא קצת מוזר שמלא דברים קרויים על שמך?"
-הסוף-
|
|
מוקדש
לכל המיקמקים ,!!! | |
|
|
