|
חוזרים לעבר...
|
12/03/2016 |
פרק 1 יום רגיל ושלו
עוד יום נעים וחמים עלה, הפרחים פרחו והציפורים ציצו והכל היה כרגיל...
אני וחברותי ששמם מאדי רובי מלאני וווינטר קמנו בבוקר והלכנו לשחק בפארק השעשועים מול ביתי, נהננו מאוד ולפתע אמרה ווינטר שהייתה הכי שובבה, " בנות בואו שניה, מה זה הכפתור הזה?" " אממ אני חושבת שזה כפתור לנדנדה או משהו, תנסי ללחוץ" אמרתי.
פרק 2 מה קורה פה?
" אממ בנות מה קורה פה? למה האדמה זזה?" שאלה מלאני " רעידת אדמה!" קפצה מאדי " אממ בנות אני חושבת שאנחנו חוזרות לעבר! זה נשמע מוזר , מי המציא את זה בפארק של ילדים קטנים?" שאלתי " בנות תראו מה קורה לי!" צעקה ווינטר " בעצם לכולנו! לא רק לי!" " חייבים לעשות משהו!" אמרה מלאני.
פרק 3 אוי לא מאוחר מדי
" אוי בנות אנחנו נמחקות! איך נחזור?" שאלתי. ווינטר שהייתה גם הכי קטנה וגם הכי שובבה פרצה בבכי מר " ווינטר אל תבכי נמצא פתרון לפחות עד מחר" אמרה מאדי " אולי נחכה שכבר נגיע לעבר אבל מי יודע? אולי נלך למקום אחר?" רובי שהייתה הכי שקטה הצליחה לפחות למלוט מילה אחת מהפה והיא " עכשיו" " עכשיו מה?" שאלו הבנות פה אחד "חוזרים" ענתה רובי
"בנות תחזיקו ידיים" אמרה מלאני
פרק 3 זהו, העבר, התגלה העבר...
"הגענו" התנשפתי " מה קורה פה אנחנו בתקופת החלוצים?" שאלה מאדי " אולי... תשאלי, אני במילא רוצה לגלות מה קורה פה" אמרה מלאני " בנות מצאתם את הזמן הכי לא מתאים לריב" אמרתי " רובי למה את כמעט לא מדברת?" שאלה מאדי " אממ אני חושבת שיש לה בעית שמיעה או משהו נצטרך לתמוך בה בנות" אמרתי. "חכו בואו ניקח את רובי" "אני יודעת!" קפצתי " מה מה מה?" שאלו הבנות פה אחד
פרק 4 הרעיון הצליח, או לא?
" תעשו לרובי שק קמח ובואו אחרי" הבנות עקבו אחרי והגענו לבקתה קטנה " "אממ אני חושבת שאנחנו לא בתקופת החלוצים" אמרה מלאני למאדי. מאדי קצת נעלבה אך שתקה. הבל לא יצא מפיה.
"שמישהי תדפוק אני פוחדת" אמרה מאדי כשסופסוף הצליחה להוציא מילה מפיה.
" פוחדת? במה יש לפחוד? אנחנו רק בעבר מה יש כבר לפחד?" " אמרתי "אולי יש פה אנשים רעים? תארי לעצמך כמה מלחמות היו גם לפני המוני שנים" אמרה מאדי גם אני חשבתי שזה הגיוני אבל שתקתי. דפקתי ללא היסוס ופתח לנו את הדלת איש מבוגר שנראה בגיל 120 בערך.
" שלום מה תרצו?" שאל " אממ מה כבר ישלך?" שאלו שתי הבנות פה אחד אני ומלאני " אני רוקח המצאות חזרה לעבר, לעתיד להקטין ולהגדיל ועוד" " רגע רגע אם רק אני חי פה , אתן בטח מן העבר לא?"
פרק 5 הדבר המוזר ביותר שמעולם לא ראה איש.
" כן אנחנו מהעבר אתה לא מבין כמה שאלות יש לנו לשאול אותך. הנה אחת למה שמת את הכפתור דווקא בגן של ילדים קטנים?" שאלה מאדי " חה חה חה שאלה ממש מטרידה. כנסו כנסו, ותראו למה" הבנות נכנסו בהיסוס ענקי שמתרוצץ במוחם אך לא יכלו לסרב כי אדם זקן עומד מולן. הבנות שתקו . רובי פערה את פיה ולא פלטה מילה. הסתכלנו אחורה וראינו ילדים קשורים בחוט ענקי. " או מיי גד! " צעקה מלאני " חייבים לברוח!!! הוא יתפוס אותנו!" הבנות ברחו ברגע האחרון ובחוץ ראו יצור עם שלוש רגליים נראה כמו תמנון בצע ירקרק. היתה עליו שרשרת שהיה כתוב בה את השם גילגילגול " אמאלה, רגע מה כתוב שם? גילגי... מה?" שאלתי "לא משנה חייבים ללכת!"
פרק 6 אוי לא נתפסנו ברגע האחרון
"לא לא לא מה קורה מאחורינו?! מי מושך אותנו?! ואיפה רובי?! אוי! בנות, נזכרתי היום בשיעור מדעים הכנתי מגנטון קטן שמושך אנשים! ננסה למשוך אלינו את רובי" אמרה מלאני רעיון מצוין!" אמרה מאדי מלאני הפעילה את המגנט ורובי נמשכה אליהם! " יששש סופסוף! איזה מעולה זה!" פירגנה לעצמה מלאני " כן תודה רבה" אמרתי " אבל בנות אנחנו עדיין נמשכות אחורה! חייבים לעשות משהו!
פרק 7 הצלחנו? הצלחנו?
הבנות ניסו להסתכל אחורנית אך לא הצליחו. הן היו תקועות על משהו שאף אחד לא הכיר. ברגע האחרון הצליחה מאדי לקפוץ מהעגלה המוזרה " הצלחתי לצאת! אני אמשוך אתכם מי הכי גיבורה? נראה שאת הכי גיבורה קחי איתך את רובי" הצביעה עליי לפתע נזכרתי במשהו" אוי ואבוי בנות! איפה ווינטר? איך שכחנו ממנה? היא נשארה בפארק?"
הבנות שתקו. עיניה של מאדי נראו נוצצות וכאילו דמעות יוצאות מעיניה אבל התאפקה.
פרק 8 האם ווינטר פה?
לפתע נשמע קול של ילדה " בנות בנות זאת אני! ווינטר!" " ווינטר ?! חיפשנו אותך את היית פה?" "הייתי באיזה חדר משונה אבל הצלחתי לצאת..." "מעולה!תעזרי לנו להוציא את מלאני" אמרה מאדי הבנות הוציאו את מלאני ולפתע נשמעו צעדים בינוניים. היה זה איש מבוגר שנראה טיפה יותר צעיר מהמשוגע ההוא מהבקתה. " אממ שלום אתה במקרה יודע איפה רוקחים שיקוי שמחזיר אותך לעתיד?"
פרק 9 אני מקווה שנצליח
"בוודאי שאני יודע אני הרי רוקח שיקוים כאלה!" אמר הזקן " אתן מהעתיד?" " כן" אמרו הבנות בפה אחד
"אפשר בבקשה מהר כי יתחיל להחשיך והמשפחה תדאג לנו..." "אין בעיה הנה קחו את השיקוי שפכו עליכם ותחזרו לעתיד." תודה רבה רבה רבה!" אמרה מלאני " אין בעד מה חמודות"
הבנות שפכו את השיקוי וחזרו לעתיד. הן נפרדו זו מזו וחזרו הביתה בלי שום שאלה מהוריהם.
|
|
מוקדש
לכל המיקמקים, הנפלאים! | |
|
|
