קהילה - סיפורים ושירים
אליסיה 183

ילדת הדרקון 23/03/2016

היה זה סתיו, הילדים שיחקו בכבישים ורק ענת בת השש יושבת על המיטה ומביטה בחלון.

הרי מה הטעם לצאת החוצה.הרי אין לי חברים חשבה לעצמה ענת הקטנה. טוב,. השמש ירדה הציפורים הפסיקו לציץ וענת כבר שחבה במיטה ואמרה בליבה נו טוב מחר הכל ישטפר.

במחרת בבוקר כשהלכה ענת לבית סיפרה דילגה ודילגה בהנאה. אך כשהגיע לבית הספר הכל הישטנה.לכתתה של ענת היתה מכנחת ושמה המורה ש.י.ר. או במילים אחרות שירלי. שירלי היתה מורה טובה מאוד, היא אהבה בעיקר לעזור ולהישטולל. אך נחה ליפעמים.

אוקי ילדים היתקבצו סביבי אמרה המורה שירלי כאשר רצו המיקמקים בימהירה אל המורה וגם ענת היצטרפה. היום אספר לכם סיפור אמרה המורה שירלי והיתחילה לספר. אי שם מעבר לכשת שוכן כוכב, ושמו כוכב המינימיקים.

אומרים שזה כוכב האויב לכוכב שלנו ולכוכב המינימיקים השני, ששם המינימיקים טובים. בכוכב הזה המינימיקים משליכים אלינו מטעורים ענקיים עם שיקוי ביפנים. אך מדעני מיקמק סיטי אומרים שיטפלו בבעיה אך משהו הישטבש מה שקרה זה: גלינג גלונג הפעמון צילצל זה אומר שיוצאים להפסקה.

בהפסקה היסתובבה ענת עים ילדה מהכתה המקבילה. מה את חושבת שקרה? שאלה ענת לא יודעת ענתה הילדה אך ראיתי
שכטוב שמחר המינימיקים ינקמו אך על מה עדיין לא ביררתי.

ובלילה כשאף אחד לא רואה חשבה לעצמה ענת מחשבות. מה היה מחר? מתי זה היה? ולמה המינימיקים נוקמים?. את כל זה נברר מחר.

ובבוקר הדבר קרה. בהפסקה כאשר שיחקו הילדים עמדה ענת לבד, אך אחר כך שמעה צעקות. היא היביטה וראתה קבוצת מטעורים וברחה, אך לא היספיקה וניפגע ממטעור, אך ידעה שתעבור זות בשלום.

מה קרה לה? שאלה המורה ש.י.ר. מה יקרה? ואז באה חכמת הכתה. היא תיחיה ותעבור זות בשלום אך המטעור הזה שונה מהאחרים. ואז רעד המטאור, כולם היתרחקו ומהמטאור יצאה ענת, אך שונה. היא היתה גדולה, וניראתה כמו מינימיק עם כנפיים אך ניראתה קצת כמו דרקון.היו לה עייני זהב וארוכי כנפיים אך שאר המיקמקים לא שמו לב ליופי של ענת ולא ראו שבתוחכה יש אותה. אותה כילדה. אבל רק ארבע מיקמקים ידעו שזות ענת ושמותיהם היו:"מעין עדי נעמי ואיריס. עדי היתה הרפתקנית,חובבת הישרדות ואקשן. היא היתה חזקה אך גם היתה חברותית.מעין היתה כשקשנית, היא היתה ספורטאית הכתה אך גם שרה יפה. נעמי היתה בישנית אך מאוד חמודה. היא אהבה להיתלוצץ אך לא תמיד. איריס היתה קצת כעסנית, וחשבה רק על עצמה אך ליפעמים היא ריגשה את כולם ושיטפה חברים. ויחדיוהם היו חבורה.

ענת לא הבינה מה קרה. למה כולם בורחים. ואז היא היסתכלה בשלולית מים וראתה את אצמה, כחית טרף אחזרית.ניבהלה ענת והיתאלפה. החבורה עדי מעין נעמי ואיריס ניסו להעביר את ענת ליער אך היתה כבדה מידי. כשהיתאוששה ענת עמדו החבורה מול פניה. ואז צעקה ענת אני לא חיה! אני נישבעת! אנו יודעים, אמרה נעמי במבת מפוחד. אנחנו רוצים לעזור לך אמרה מעין. להראות לחברי הכתה שאת לא חיה אנתה עדי. וכולנו נהיה לעזרתך ענתה איריס.

ידע ענת כי אליה ליבטוח בבנות כי מבינות את ריגשותיה והלכה איתם. מעין קראה לכל חברי הכתה ובית הספר כולו לבוא לחצר. החבורה עמדה על במת החצר ועדי אמרה:"כולנו פחדנו, זה נכון אך זוהי ענת חברה שלנו. ואפילו עם היא לא היא עדיין כמונו היא מיקמקית לא חיה היא טובה. ולכן כולנו ניבתך בה! כולנו! לכן כל אחד צריך לקבל מכיאות כפיים אז תראו לנו אותם!". סוררה דממה בקהל. שקט בכל החצר. אך המורה ש.י.ר. שירלי אמרה:"הם צודקים, כולנו כמוה והיא כמונו אני מיקמקים וגם היא!. כולם מחאו כפיים חזקים ואז ענת אלתה לבמה ואמרה כל אדם צריך לקבל מחיאות כפיים בחייו.

ומאז ענת היתה מאושרת, היו לה חברים וכולם היו רק איתה וכך חיה עד עצם היום הזה.

מוקדש ל ענת1324, לאביגיל, לצוות מיקמק, ולכולם!!.
5
4
151


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
24/07/2016   22:02 שוקו47  4
מרגש!!
09/05/2016   19:48 אליסיה 183  3
מ=ד=ה=י=ם=! מדהים!
22/04/2016   16:49 סנוז557  2
וואו זה סיפור יפה!
24/03/2016   14:30 מלח988  1
וואוו סיפור מרגש!