|
סיפור לכתב אורח-המשקפיים
|
25/03/2016 |
המשקפיים/פוציאדירה
פרק ראשון- כמו בכל יום רגיל
כמו בכל יום רגיל, קמתי מהמיטה, ציחצחתי שיניים,התלבשתי,ירדתי למטה להסתרק ולאכול ארוחת בוקר והלכתי לבית ספר, ובדרך חשבתי כל הזמן על בר, מתי אציעה לו חברות❤.
פרק שני- מה כתוב על הלוח?
נכנסתי לשיעור הראשון, זה היה שיעור חשבון, הוצאתי את החוברת והתחלתי לעבוד.
אחרי כמה דקות המורה אמרה: "כולם להפסיק לעבוד, אנחנו עכשיו בודקים על הלוח עם עשיתם נכון."
אמרתי לעצמי: "טוב שיש בדיקה, אני לא חושבת שעשיתי נכון..."
ואז, כשהמורה כתבה על הלוח, לא ראיתי בכלל מה כתוב שם, ראיתי רק קווים מטושטשים!
למזלי-תמיד כשהמורה כותבת את התשובה היא גם אומרת את התשובה בקול...
פרק שלישי- משהו חדש
אחרי שסיימנו לבדוק את כל העמודים, המורה אמרה: "עכשיו, אנחנו נלמד סוג חדש של תרגיל, בבקשה תקשיבו ולא להסתפק רק בזה, גם תסתכלו מה אני עושה ואיזו שיטה כדי שתדעו איך פותרים את התרגיל נכון."
פרק רביעי- החברים צוחקים ולא מסכימים!
אמרתי לנועה (החברה שישבה לידי): "נועה, אני לא רואה כלום מהלוח, את יכולה בבקשה לצייר לי במחברת שלי איך עושים את התרגיל?" ונועה ענתה לי: למי יש כוח לצייר פעמיים? תסתדרי לבד!"
שאלתי את החברה מהצד השני של השולחן:"שירה, אני לא רואה שום דבר מהלוח, בבקשה,תציירי לי את זה!" ושירה באי-רצון גדול אומרת לי: תשאלי את נועה!" ואני אומרת לה: "אבל לנועה אין כוח."
ושירה עונה לי במבט כועס ודיבור מעצבן: תעזבי אותי, ותסתדרי לבד!"
פרק חמישי- תירוצים,תירוצים,תירוצים
הלכתי הביתה מהבית ספר, שלמדתי ממש קצת.
כשהגעתי, אמא שלי שאלה אותי בחיוך: "נו איך היה בבית הספר?"
"בסדר." עניתי לה בפרצוף חמוץ. אמא כנראה ראתה שמשהו אכן קרה, והלכה אחרי ושאלה אותי: ,חמודלי, מה יש, למה את עונה בפרצוף חמוץ?" כי, היום לא היה לי מצב-רוח ללכת לבית ספר, ואפילו בשעה האחרונה זה לא חלף..."
"הינה,אני אדליק לך את הטלוויזיה." אמרה לי אמא. "מעניין עם יש עכשיו "סאם וקאט"" אמרתי לעצמי, פתחתי בערוץ "דיסני" ואכן, היה "סאם וקאט", ובגלל שאני לא מבינה אנגלית, אני אסתכל על התרגום. התוכנית התחילה, התחילו להגיד משהו, ובום,כמו פצצת אטום, אני לא רואה את התרגום!
הלכתי להביא פוף לשבת עליו קרוב לטלוויזיה, וכשאימי ראתה את זה, היא אמרה לי: "למה את יושבת קרוב לטלוויזיה? זה לא בריא!"
פרק שישי-נצתרך לגלות...
עניתי לאמא שלי באי-רצון: "זה לא שלא היה לי מצב-רוח ללכת לבית ספר, אני לא ראיתי כלום מהלוח ועוד ישבתי בשורה הראשונה, ועכשיו,התוכנית באנגלית,ואני לא מצליחה לראות מהספה את התרגום...."
"שיריל'ה, בואי נירגע, אני אקבע לך תור לרופא, ונראה מה הוא יגיד."
פרק שביעי-תור לרופא
אמא הצליחה לקבוע תור באותו היום לשעה חמש אחר הצהריים.
נסעתי איתה ביחד, ובדרך ראיתי כל מיני ילדים עם משקפיים ואמרתי לעצמי: "אז אולי יהיה לי משקפיים, לא נורא, אני עדיין יהיה אני."
"הגענו" אמרה לי אמא, בואי נכנס. חיכינו בתור, הייתי רגועה, שיחקתי בטלפון, ואז החדר התפנה, הרופא חיכה לי בפתח הדלת, ואני-אני הייתי כל-כך מבוהלת עד שכמעט התעלפתי!
פרק שמיני-מה יגיד הרופא?
נכנסתי לתור, כמו שכבר הזכרתי-כולי מוצפת פחד.
הרופא אמר לי לשבת על מן כיסא שלידו יש כל מיני כפתורים,ישבתי שם.
הרופא כיבה את האור, הקרין על מסך קטן על הקצה הכי עליון על הקיר שמולי מספרים, ואמר לי: "תקראי בבקשה את השורה הראשונה, והחמישית."
קראתי, או יותר נכון ניחשתי-לא ראיתי כלום ראיתי עיגולים שחורים קטנים.
כעבור כמה שקופיות, ההקרנה נכבתה, האור דלק, והרופא קרא לאמא שלי שתבוא לידו לדבר.
כעבור כמה דקות, אחרי שסיימתי את כל הבדיקות ויצאתי מהמרפאה, הרופא פתאום צעק לאמא שלי: "ואל תשכחו לקנות את המשקפיים שהכי מתאימים והיא נוחים והכי יפים לילדה, מיד הבנתי-אני צריכה משקפיים!
פרק תשיעי- המשקפיים הכי יפות חמודות בעיר
נסעתי עם אמא לחנות המשקפיים, התבוננתי בהרבה משקפיים, מדדתי, ונשארתי עם שתי זוגות- הזוג הראשון היה משקפיים חומים כתומים כמו של ספרנית וניראו עליי לא רע, והזוג השני היה משקפיים סגולים, שבכל צד יש מלאך אהבה כוכבים ולבבות, והכל נורא חמוד. התלבטטי בין שני הזוגות ולבסוף בחרתי-מלאך האהבה!
פרק עשירי ואחרון- אי אפשר להפריד
קודם כל, עליי להזכיר שהכל היה בחופש הגדול.
יום למחרת, היום הראשון ללימודים, התרגשתי נורא!
כשהלכתי בדרך לכיתה שלי, כל הזמן חיסיתי את הפנים כדי שלא יראו שיש לי משקפיים וגם שאני בוכה!
נכנסתי לכיתה בר היה שם, הוא ראה אותי, אני ראיתי אותו, וכאילו בלי לחשוב שנינו הלכנו לפינת הכיתה ובלי לתאם, באותו הזמן הוא אמר לי: "אני אוהב אותך!" ואני אמרתי לו: אני אוהבת אותך!" שנינו היינו נבוכים, אבל רק לשניה, ומאותו יום, אנחנו חברים בסתר ואי אפשר להפריד ביננו! |
|
