קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
כתב אורח מיקמקון נושא פסח - מכונת הזמן
|
27/04/2016 |
פרק 1- ילד חדש
זה קרה בדיוק לפני חמישה ימים. הגיע לכיתה שלנו ילד חדש שקוראים לו אהרון.(לא אהרון הכהן, והשם שלו בכלל לא קשור לסיפור) בכיתה היה רעש חזק, כל הילדים דיברו איך הם סקרנים לראות אותו כבר, וחלק אמרו "אני מכיר אותו, הוא היה איתי בגן!" הרעש המשיך, עד שהמורה שלנו,דניאלה, נכנסה לכיתה. "תלמידים, תלמידים! אני מבקשת שקט!" היא הקישה על שולחנה. הילדים השתתקו מיד. "אני רוצה להציג בפניכם ילד חדש ושמו אהרון. אני מקווה שאתם תשתפו אותו במשחקים שלכם" אמרה דניאלה ופתחה את הדלת. בדלת עמד ילד חתיך עם עיניים כחולות וכובע הפוך בצבע ירוק עם פה חייכני ומבויש. האור נכנס איתו לכיתה. אוי, כמה שהוא היה יפה. היא אמרה לו "אהרון, שב בכיסא הריק שיש ליד הודיה" היא אמרה ולבינתיים בכיתה חזר הרעש. "נעים לי להכיר אותך, שמי אהרון" הוא אמר לאחר שהתיישב והחיוך על פניו זהר עוד ועוד. "נעים מאוד, שמי הודיה" חייכתי גם אני. "תלמידים, ביקשתי לפני דקה שקט!" היא התעצבנה והקישה שוב על שולחנה. "כבר מאוחר, צריכים להוציא חשבון ועוד מעט השיעור נגמר!" אמרה. כולם מיהרו להוציא חשבון. שיעור חשבון המרדים לא נעצר אפילו דקה והתרגילים הקשים האלה גרמו לי להיתקע כל שנייה שהמורה בכלל לא הסבירה או שאני חלמתי באמצע ואני שכחתי... "אוף... שאלה קשה" מילמלתי בשקט. אהרון, שאולי כנראה שמע אותי, שאלה-שאלה הוא עזר לי. איזה כיף! גם תנ"ך עשה ככה, אנגלית, היסטוריה,וכל מיני שיעורים שהיו היום. ממש ילד קסם..
פרק 2: מכונת הזמן
בסיום הלימודים אהרון בא איתי הביתה ללמוד למבחן בגאוגרפיה. בסוף אני הצעתי לו לקנות ארטיקים כי היה ממש חם. "סבבה" הוא הסכים. בדיוק כשקמנו היה חושך מוחלט. הפסקת חשמל. "מזל שהבאתי פנס" הוא אמר וחיפש את הכפתור. אחרי שלוש שניות הוא האיר. חיפשנו את פתח הבית. כשיצאנו ראינו משהו בצורת עיגול ורוד-כחול שיש מעליו משהו שכתוב עליו:'מכונת זמן' ואז הפך ל...מטוס. כן כן, ממש מטוס קטן כתום ובלי מכסה. עמדנו בפה פעור מול המטוס המוזר שככה מטוסים בכלל לא נראים. בתוך המטוס היה משקפי מכונת זמן ורק שני מקומות אחד ליד השני. נכנסנו. אני נהגתי ו...
פרק 3: יציאת מצריים!
הפעלתי את שעון מכונת הזמן ל3000 שנה לאחור ואתם לא תאמינו לאן הגענו!! יציאת מצריים!! אבל שאנחנו הגענו כמעט שאני ואהרון הצטערנו לבוא לשם.. זה היה ממש עצוב מהר מאוד נמחק החיוך מהפנים שלנו. "מסכנים" אמרתי לאחר שראיתי ילד בערך בן 17 בוכה וכולו פצעים. אהרון ואני מיהרנו לתת לו פלסטרים. הילד שאל "מה זה?" ואנחנו הסברנו לא על פלסטרים ואז לאט לאט הילד התחיל לקום (בהתחלה היה מכווץ מכאבים) והתחיל לרוץ ולצעוק לעברנו "תודה!". לאחר מכן, בלי ששמענו צעדים, התקרב אלינו מצרי גמדון עם חרב ביד וצעק: "אתם יהודים?! אתם עוזרים ליהודים?! ואתם לא עובדים?!?! תעבדו כבר אתם!!!" הוא אמר והתחיל להפוך לאיזה משוגע והתחיל להרביץ, אבל הוא היה חלשלוש ואנחנו חזקים כמו ברזל. "אוי וי" אהרון נראה מבוהל. כאילו מישהו אמר לנו "היכון אכן צא!"אני ואהרון פתחנו בריצה לעבר איש זקן. "שלום ילדים" הוא קיבל אותנו בסבר פנים יפות. "אתה משה רבינו?"שאל אהרון. "כן אני משה, מי אתם?" שאל משה. "שמי הודיה" אמרתי. "אני אהרון" אמר אהרון. "גם לאחי קוראים אהרון" הוא ליטף את השיער של אהרון והמשיך:"אתם צריכים משהו?" שאל. "כן, אנחנו הגענו לפה ואנחנו חדשים, עזרנו לילד יהודי עם מכות מעבודת הפרך ואז בא אלינו מצרי גמד והתחיל לתת גם לנו מכות" הסתכל אהרון לעבר הגמד הרשע. "זה פרעה" הוא הסביר לנו. "אפשר לשאול אותך שאלה?" שאלתי. "בוודאי" אמר משה. "רצינו לשאול אותך, מתי פרעה יפסיק להעביד אתכם?" שאלתי. "זאת שאלה טובה, אבל את זה אני לא יודע, אני אשאל את אלוהים" הוא חייך. "תודה רבה, להתראות" אמרתי. "אה, רגע," נתקע אהרון. "אנחנו חדשים, אין לנו מקום לישון, אפשר לישון בבית שלך?" הוא שאל שראה שכבר החשיך "בוודאי, תישארו איתי" הוא אמר.
פרק 4: דם!
למחרת בבוקר משה ואהרון אחיו (לא החבר) לעשות את תחילת המכות וזה היה ככה: אהרון היכה את היאור וכל המים בארץ, הפכו לדם! OMG! אתם בטח שואלים למה אהרון היכה ביאור ולא משה? התשובה היא: בגלל שהיאור הציל את משה לא ראוי שהוא יכה אותו. המצרים עיצבנו אותי עם צרחות נוראות וצועקים: "מים! מים! אין לנו מים!! פרעה, תשחרר כבר את בני ישראל, לפני שתהיה לנו עוד מכה איומה!" הם צרחו בלי הפסקה וכל היהודים התפוצצו מצחוק והילדים צרחו: "מגיע לכם, מגיע לכם! אתם נותנים לנו עבודות קשות, עכשיו תסבלו קצת!" אהרון אחרי דקה של צחוקים אמר: "בואי נראה אם גם לנו יש דם" ואני והוא קפצנו לעבר הנהר לשתות וכל המים שהיו אצלי בכד הפכו למים! נס! "יש, יש!!!!!!!!!" צהלנו אני ואהרון. בדרך הביתה התנפל עלינו איזה מצרי שאמר "יהודים! תנו לנו מים! איך המים בכד שלכם הפכו למים? אם תתנו לנו מים ניתן לכם המון כסף וזהב!" אני ואהרון הסתכלו אחד על השני ונעצנו מבט שואל אצל משה שעבר לידנו ואמר: "זה בסדר" ואני ואהרון מלאנו למצרים כדים עם מים וקיבלנו הרבה מטבעות זהב ויהלומים. אבל פרעה לא הסכים לשחרר אותנו. איזה מעצבן! אבל ביום למחרת, המצרים קיבלו עוד מכה...
פרק 5: צפרדע!
"קוואק, קוואק!" קירקור צפדעים וריח מסריח העיר אותנו. הסתכלנו בחלון, ומה ראינו? ים של צפרדעים, אוקיינוס של צפרדעים... הבטנו נדהמים בצפרדעים המקרקרות, ואני פלטתי: "איכס..." ואני ואהרון סתמנו את האף. אפילו מצרים הדליקו אש (על גחלים, כי לא היה גפרורים) כדי לסלק את הצפרדעים, אבל לא עזר, כי שהם פתחו את הפה, חלק מהמצרים בלעו את הצפרדעים וכל פעם שהם רצו לדבר יצא להם: "קוואק, קוואק!" וחלק נכנסו לתנורים, חלק לבגדים, מכנסיים, והכי מגעיל: לשערות... וכולם צעקו שוב "מגיע לכם, מגיע לך פרעה! בגלל שאתה לא שולח אותנו לחופשי זה מגיע לך!"
פרק 6: כינים!
משה ואהרון אחיו שוב קראו לכל היהודים והפעם מכה אחרת: כינים!
ראינו ילדים ומבוגרים מצרים שאומרים: "מגרד לי! מגרד לי!" וראינו אותם מתגרדים בכל הגוף! ואז שוב צחוקים, ואז "מגיע לכם!" וכל זה ואני מילמלתי: "מוזר, לי בכלל לא מגרד.." "צודקת, גם לי לא" משה, שהיה לידנו, אמר: "זה ברור, הרי המכות האלה באות רק למצרים" אמר. ובסוף היום, שהשמש שקעה, ביום למחרת....
פרק 7: ערוב!
הפעם אני לא זוכרת מה משה ואהרון אחיו עשו, אבל כשהתעוררתי... פחדדדדדדדדדדד!!!!!! כל ארץ מצריים מלאה נמרים, אריות, דובים וחיות טרף ענקיות ומפחידות!! כולם נבהלו וברחו לבתים, כמובן שגם אני ואהרון נבהלנו, אבל עמדנו קפואים במקום, כמו משה ואהרון שחייכו בלי פחד. אתם שואלים: למה מכת ערוב? אז התשובה זה: המצרים החליטו שהיהודים כמו כל האבות, אמרו להם לצוד חיות טרף מסוכנות לקרקס שלהם אז הנה להם! רציתם חיות טרף? בבקשה! תאמינו לי איך זה היה מפחיד...
פרק 8: דבר!
למחרת, עוד פעם ריח מסריח העיר אותנו... הצצתי בחלון: לא תאמינו מה ראיתי!! כל החיות טרף שהיו אתמול, מתו! עכשיו הבנתי מה זה הריח הזה... "אוי.. אין פה אוויר! איזה פצצה מסריחה!" סתם אהרון את האף. עשיתי אחריו. פתאום שמנו לב שכל היהודים הציצו בגועל מעבר אדן החלון. והילדים, אמרו: "הנה מצרים! עוד מכה בשבילכם! והפעם הארץ שלכם תהיה מסריחה!" צחקו ורקדו למצרים מול הפרצוף. חה חה חה... מגיע להם!
פרק 9: שחין! קרב!
למחרת, הריח המגעיל נגמר, ולפני שהיתה עוד מכה, פרעה התחיל לדבר שטויות למשה: "משה! אם אתה באמת נותן לנו ככה את כל המכות עם הכשפים שלך, בוא נעשה קרב כשפים! נראה אותך!" הוא אמר בקשיחות. "אני אבוא, אבל זה לא כשפים! אמר משה.
אבל פרעה לא הקשיב לא והסתלק. חלק מהיהודים באו לקרב והיו מיליוני תלמידים מצרים של בתי ספר לכשפים. הקרב התחיל. משה הפיל את המטה שלו למטה ו... הוא הפך לנחש! הוא לחש בארסיות: "סססססס..." ופרעה התגלגל מצחוק: "חה! זה מה שאתה יודע לעשות? קדימה כולם תראו איך אתם הופכים את המטה לנחש!!" הוא לעג אבל משה לא נעלב כאילו הוא לא אמר משהו. אוקי, אני שומעת אתכם, אתם רוצים שאנחנו נמשיך בסיפור... אז ככה: היו המון נחשים, אבל טראח! הנחש של משה בלע את כל הנחשים! כולם, היהודים, המצרים, היו מופתעים וגם המומים, אין לחרטומים מטה! אבל לא כולם, חוץ מפרעה... הוא צחק צחוק גדול ומרושע: "כן, יפה מאוד, אם תחזיר את זה למטה, לכולם יהיה מטה!" הוא המשיך ללעוג. משה החזיר את הנחש למטה. גם לפרעה, גם למצרים, אין מטה! פרעה נראה המום. "עוד אחד" הוא 'התפנק'(כאילו). משה השליך את ידו מתחת לכתף, וכולו שחין! "מי לא יודע!!" הוא צרח. כל המצרים עשו בדיוק אותו דבר. משה השליך שוב את ידו מתחת לכתף, אין שחין! המצרים ניסו שוב ושוב, לא עבד! ואז התחילה מכת שחין, ונגמרה למחרת...
פרק 10: ברד!
"בום! בום!" קולות בקול פצצה העיר אותי ואת אהרון שוב. עוד פעם בני ישראל הציצו בחלון. וראינו... הפתעה! כל ארץ מצריים הרוסה לגמרי... מגיע להם! ליבו של פרעה חזק כמו אבן, אין לו לב אפילו... כל מי שהיה בחוץ ועמד-נשרף או קיבל מכה מהברד, ומי שישב-קיבל מכה מהברד או הפוך, לא זוכרת... המצרים השתוללו והתחננו לפני פרעה לשלוח את עם ישראל לפני שתהיה עוד מכה, אבל הוא לא הסכים... איזה באסה, באסה באסה באסה! מעצבן, מה הוא רוצה ממנו?
פרק 11: ארבה!
למחרת משה הזמין את כל היהודים למכה הבאה-מכת ארבה. ואתם יודעים מה? נזכרתי הרגע באיזה בדיחה ששמעתי פעם. זה מתחיל ככה: איש מצרי אומר "הלו? משטרה? יש פה הרבה ארבה"
משטרה: "הרבה הרבה, מה?"
איש מצרי: "הרבה הרבה ארבה"
משטרה: "אתה מוכן להסביר את עצמך?
איש מצרי: "ארבה, כלומר חגבים."
משטרה: "אה, הבנתי, אבל כמה בדיוק?
איש מצרי: "הרבה הרבה"
חחח איזה מצחיק... אה סליחה ניזכרתי איפה אנחנו, זה לא הזמן לבדיחות... אז נמשיך. משה שם תנור לידו ובתוכו מלא פיח. משה שולח יד לעבר התנור וזורק את הפיח באוויר. נוצר ענן אבק. ומהענן ירד... גשם של חגבים. (למדתי את זה מהספר:"אברי יוצא ממצריים") המצרים משתוללים ואשתו של פרעה כועסת עליו: "איי! פרעה! תשלח כבר את בני ישראל! חגבים שורטים אותי!" וככה ממשיכה להתעצבן עליו. אבל הוא שוב לא הסכים. "מה קרה לו? למה הוא לא שולח אותנו? מה עשינו לו?" חשבתי לעצמי ולא שמתי לב שאמרתי את זה... "צודקת" הסכים איתי אהרון. ולפני שרצה להגיד עוד משהו, הוא פלט צרחה: "אייייי!!!!! חגב שרט אותי!!" הוא צרח. מיהרתי לשים לו יוד שהיה לי בכיס של החצאית במקרה אם אקבל מכה. "רגע, אבל איך הוא שרט אותך?" התעניינתי תוך כדי שאני מוסרת לו את היוד. "רציתי לתפוס אחד" אמר. השמש שקעה. נגמר היום. מכה נוספת...
פרק 12: חושך!
למחרת התעוררתי בבוקר לבד והערתי את אהרון לראות מכה נוספת. הצצתי בחלון. שום מכה. הכל נראה רגיל. מיהרתי לעבר משה. "משה משה, למה אין היום מכה? זהו?" שאלתי. "אנחנו לא רואים את המכה. שום מצרי עוד לא התעורר, אבל כשאחד יתעורר, תגלו שיש מכת חושך אבל בני ישראל לא רואים חושך" אמר משה. "הבנתי תודה" אמרתי וניפרדתי ממנו. שעה וחצי אני ואהרון ניסינו לחכות עד שמישהו יתעורר. שאחד התעורר ואז עוד כמה, שמענו מצרים צועקים: "חושך! לא רואים כלום!"
פרק 13: מכת בכורות!
למחרת משה הודיע שיהיה ערב נאכל קורבן פסח שזה כבש קטן בן שנה. חלק מהיהודים נבהלו "כבש קטן? בן שנה? המצרים יהרגו אותנו!" אבל משה הרגיע אותם: "אין מה לדאוג, מישהו ישמור עלינו" הוא אמר ומיד כולם נרגעו והבינו את הרמז. בערב, אכלנו קורבן פסח אצל משה ואהרון אחיו. "כואבת לי הבטן..." אמרתי. חוץ מזה, זה לא היה כזה טעים... "את החלק נשאיר לשכנים, אי אפשר לסיים הכל" הסביר אהרון, אח של משה. את הדם של קורבן הפסח מרחנו על המשקוף ועל המזוזה, והתחילה המכה האחרונה חביבה: מכת בכורות! מעבר לחלון שמענו צרחות: "הבכור שלי! הוא מת!" "אוי לא! הבן הבכור!" אבל פרעה ישן חזק ולא שם לב למכה. אשתו, שכנראה שמעה את הצרחות, העירה את פרעה. "פרעה, אמרתי לך! תשחרר את בני ישראל! הבכור שלנו מת!" "מת?" שאל פרעה. "נראה" אמר והתקדם לחדר הבן הבכור. "תקום!" צעק עליו. הבן לא ענה. "אוי ואבוי! אין ברירה, אני משחרר את בני ישראל!" שהילדים שמעו את זה הם התרוצצו סביב ההורים שלהם "מתי מגיעים? מתי מגיעים?" וההורים הסבירו שרק מחר נצא ממצריים.
פרק 14: יוצאים ממצריים!
למחרת בבוקר לכל הילדים לא היה סבלנות וכמובן לי ולאהרון (הפכנו כאילו אנחנו אחים הא?) "מתי מגיעים? מתי הולכים?" חפרנו. "עוד מעט, צריך לארוז" אמר משה. עזרנו למשה לארוז ויצאנו לדרך...!
פרק 15: ים סוף, חיות המדבר, מצרים רודפים אחרינו!
הגענו לים סוף. פתאום שמענו שאגות של אריות ונמרים וחיות המדבר בצדדים מאחורה שמעתי סוסי פרא ומולינו הים! סוסי הפרא וחיות המדבר התקרבו אלינו. על סוסי הפרא ראיתי צבא ענקי של מצרים צדדים-חיות טרף ומולינו הים! "הצילו! הצילו!" צעקו היהודים. פרעה צחק צחוק מרושע: "חעחעחעחע יהודים! מה נראה לכם? שתברחו? עכשיו הגיע הזמן שנהרוג אתכם!" הוא צחק ללא הפסקה. צעקות פחד ואימה נשמעו. "יהודים! אין מה לדאוג, עמוד הענן יעזור לנו! יש לנו ניסים!" אמר. נחשון בן עמינדב פחד מאוד וקפץ לים. איזה אמיץ! אפילו לא היה חוג שחייה! משה הרים את המטה והיכה בים. מה קרה אחר כך? תגלו בפרק הבא!
פרק 15: קריעת ים סוף
לאט לאט נבקע הים לשני חלקים. ואנחנו עברנו את הים, אבל עוד צרה חיכתה לנו: המצרים רדפו אחרינו!
ואז נס: כל המצרים, הבוץ נתקע להם בין הרגליים והם לא יוכלו לרדוף אחרינו! ואז בני ישראל חצו את הים, ורק המצרים נתקעו בבוץ וטבעו!
פרק 16: חוזרים למציאות
כשעברנו את ים סוף הסתכלתי על השעון של מכונת הזמן. כיוונתי את השעון בחזרה וחזרנו הביתה סופסוף.
סוף!
נ.ב אין להעתיק את אותו הסיפור מי שמעתיק אני מדווחת עליו
כל הזכויות שמורות לodeya4© |
|
|
|
|
|
212
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09/07/2016 15:17 |
פרחינה3 |
1
|
|
איזה סיפור מרתק, קראתי את הכל! |
|
|
|
|
|
|
|
