×

   
קהילה - סיפורים ושירים
וניל5558

מסע בעקבות קיטי 28/04/2016

כמו בכל יום רגיל, קמתי בבוקר מלאת אנרגיה. שטפתי פנים, צחצחתי שיניים ואכלתי ארוחת בוקר טעימה.
התכוננתי לתת לקיטי, החתולה שלי, את ארוחת הבוקר שלה. פתחתי עוד פחית של מזון לחתולים ושמתי קצת בקערה שלה. "קיטי! האוכל מוכן!", קראתי בקול, אך לא שמעתי דבר וגם לא ראיתי אותה רצה כמו תמיד לקערה שלה וטורפת את הכל.
"אולי היא שוב יצאה החוצה לחפש דברים שישמשו לה כמשחקים." חשבתי וחיכיתי. חיכיתי שעה וחיכיתי שעתיים אבל קיטי לא חזרה. התחלתי לדאוג נורא וחיפשתי אותה בכל מיקמק. לאחר שלא מצאתי, התיאשתי וישבתי ביער מיקמק, הדמעות כבר החלו לזלוג. "אנה?" מישהי התקרבה אליי, לא זיהיתי מי זאת אבל מיד ניחשתי. "זואי? מה את עושה כאן?" שאלתי אותה בניסיון לנגב את הדמעות. "אני בכל בוקר מסתובבת כאן, אני מכירה מיקמקים חדשים, עושה פיקניק או סתם קוטפת פרחים. אבל.. נראה שאת עצובה.. קרה משהו?" היא התיישבה לידי.
"היום בבוקר, שמתי לב שקיטי לא בבית, אז חיכיתי לה כדי שאולי תחזור בחזרה. אבל היא לא חזרה, ומזה הסקתי שהיא פשוט נעלמה." סוף סוף הצלחתי לעצור את הדמעות. "יש לי רעיון מי יוכל לעזור לך." היא חייכה אליי. היא שמה לי כיסוי עיניים על הפנים ולקחה אותי למקום שאליו רצתה ללכת. "זואי, לאן את לוקחת אותי?" שאלתי אותה בחוסר סבלנות. "את תכף תראי." היא השיבה לי והמשיכה לגרור אותי ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, עד שהגענו. "טה דה!" היא הניפה מעלי את כיסוי העיניים. "המעבדה?" פחדתי להגיד לה שלדעתי זה רעיון טיפשי, כי לא רציתי שהיא תיעלב. "מקס יכול לרכוב בכל מיקמק עם הסקייטבורד שלו ולתלות פלאיירים, סאני יסרוק את העיר במחשב שלו ואלביס יעוף בכל העיר ויחפש. מה את אומרת? הם ישמחו לעזור!" זואי התרגשה. "ומה אני אעשה? אני לא יכולה לשבת ולנוח בזמן שהחברים שלי מתאמצים בניסיון למצוא את קיטי." אמרתי לה. "את תצטרפי אליי ולאלביס." זואי אמרה לי ופתחה את דלת המעבדה. "חבר'ה, יש בעיה." זואי סיפרה לכל החבורה את הצרה. "מעולה, אני אשמח לחלק פלאיירים." מקס חייך. סאני מיד התייצב למשימה וסרק את העיר במחשב שלו, אלביס עף אליי ואל זואי ויחד יצאנו כולנו לחפש את קיטי.
אחרי שעה של חיפושים, אני, זואי ואלביס נהיינו רעבים. עצרנו בקרחת היער. זואי הוציאה בננות, קאפקייקס, סנדוויצ'ים ומיץ תפוחים. אכלנו ושבענו, לאחר מכן יצאנו להמשיך בחיפושים. כעבור כמה זמן נכנסנו לאי, שהוא המקום האחרון שנשאר, וחיפשנו את קיטי. לאחר שלא מצאנו נכנסנו למערה וחיפשנו בכל פינה ומקום. פתאום אלביס קרא לנו וניסה לומר לנו להסתכל לעבר "מבצר" האבנים שעמד בפינה. הורדתי את האבן שכיסתה את המבצר, וגיליתי שם.. נכון מאוד, את קיטי! הוצאתי אותה משם וחיבקתי אותה. אבל קיטי לא נראתה שמחה. היא רצתה לרדת מידיי ולחזור למבצר האבנים. "קיטי, מה את עושה?" הבטתי בה חוזרת. פתאום נשמעה יללה, וחתלתול קטן ואפור יצא משם, פצוע. "היא ניסתה להציל חתלתול שנתקע באבנים." זואי הרימה את החתלתול הקטן. הרמתי את קיטי וחיבקתי אותה. "גיבורה קטנה שלי, אז בגלל זה עזבת את הבית?" חייכתי אליה. הבאנו את החתלתול לבית חולים לחיות, ושם טיפלו בו. לאחר כמה ימים הוא החלים וחזר להיות כמו שהיה, אך לא היה מי שיטפל בו. לקחתי את האחריות עליי ולקחתי את החתלתול הקטן לביתי, כמובן גם את קיטי. קראתי לו "הירו", באנגלית, גיבור. ומאז גידלתי את הירו וקיטי בביתי. בערב, הזמנתי את כל החבורה למסיבה במיקפה וממש כיף פה. סליחה, אני מצטערת, אני צריכה ללכת, בדיוק עכשיו, הפעילו את מכונת העשן ואת האורות הצבעוניים. אז.. ביי! ונתראה בסיפור הבא!!

מוקדש ל 2סופרגול3
11
3
162


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
01/05/2016   19:15 וניל5558  3
תודה!!♥
01/05/2016   05:55 קלרי6  2
אהבתי..!!
28/04/2016   13:53 פיצי 4258  1
שלמות פשוט שלמות!!
אודות החברה           נגישות מדיניות פרטיות תנאי שימוש צור קשר