|
סיפור לכתב אורח- ל"ג בעומר
|
19/05/2016 |
פרק 1- מדורת הכפר:
היה זה עוד יום בחיי. הגעתי לכפר עם מצב רוח רענן והתיישבתי בכיסא ליד השולחן שעליו היה מונח כדור הבדולח הידוע.
אורהכפולה התיישבה לידי, חייכה ואמרה לי:"תותי, את רוצה שנעשה משהו מיוחד?"
הבטתי בה מבולבלת לגמרי,"איזה משהו מיוחד כבר אנחנו יכולות לעשות?"
אורה הירהרה מעט והשיבה:"לא יודעת, בואי ננסה לחשוב על משהו מיוחד..."
הבטתי בה, ואז ראיתי את חלומי2004 וממיקמק2344 אוכלים מרשמלו צלוי ומפטפטים, ופתאום נזכרתי! קראתי בקול גדול:"איך לא חשבתי על זה? ל"ג בעומר!"
"את צודקת במאה אחוז!" אמרה אורה ועייניה קסמו.
אורה קראה לכל חברי הכפר להתיישב ליד השולחן בו אני והיא ישבנו אבל עוד לא הבנתי מה היא מתכננת בראש שלה.
יהלול, ירון, חלומי, ממיקמק, סגולי, דבורה, תלתליק, אביה, מור, גלי, צפיקה, אמילי דידושה, הודיה, אוליב, נועה, ופלורה התיישבו בכיסאות מסביבי ומסביב אורה, ואורה הכריזה בקול נרגש:"שלום חברי הכפר הנהדרים! קראתי לכם לפה מכיוון שלי ולתותי הבריק רעיון מיק-מגניב במיוחד!
פרק 2- הרעיון:
"מה הרעיון?" התעניינה מור
"אז הרעיון הוא לעשות מדורה משלנו! מדורת הכפר!" אמרה אורה בגאווה, שמה את ידה על כתפי, הצביעה עלי בידה השניה ואמרה לכולם:"תותי נתנה לי את הרעיון!"
הרכנתי את ראשי משום שהתביישתי וכולם מחאו כפיים.
"אז איך מתחילים את המדורה?" שאלו מור ונועה במקהלה
"זה עניין של עבודת צוות" אמר יהלול
גלי הסכימה לדבריו של יהלול והוסיפה:
"אתה צודק, ואני גם חושבת שצריך להתחיל בלאסוף את הקרשים למדורה, וכבר יש לי מקום מיקצויין למדורה!"
"איפה?" קטע אותה ממיקמק
"בקרחת היער כמובן!" אמרה גלי והמשיכה:"חוץ מזה, קרחת היער זה מקום פתוח כי עם נעשה ביערות מיקמק זה יעשה זיהום אוויר רציני..."
"נכון!" הסכימה אוליב "אבל את הקרשים נאסוף ביערות מיקמק"
"אז קדימה בואו נתחיל!" אמרה אמילי במהירות והושיטה את ידה אל מרכז השולחן. צוות עבודה? היא שאלה
צוות עבודה! כולם ענו במקהלה והושיטו גם את ידם ואמרו:"היידד!"
פרק 3- אסיפת הקרשים:
חבורת הכפר העליזה, צעדה יחדיו ביערות מיקמק בעקבות רעיון המדורה לכבוד ל"ג בעומר של אורה ושל תותי (אני)
"בואו נקבע שכל אחד אוסף עשרה קרשים" אמר צפיקה ואסף קרשי עץ שהיו על האדמה
"רעיון מיקצויין צפיקה!"אמרה דבורה וחיפשה קרשים.
תלתליק, סגולי ואביה היו ממש מרוצות ופיטפטו על איזה סוגי מרשמלו יהיו במדורה...
אני, (תותי) חיפשתי אחרי הקרש העשירי שלי, ולא ממש שמתי לב שהלכתי לאיבוד! מלמלתי לעצמי:"מה קורה פה? איפה כולם? למה יש פה נהר?"
הרגשתי אבודה, ידעתי שאף אחד לא יענה לי על השאלות האלה, והמשכתי לכיוון הנהר שהיה ללא גשר כלל. נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי:"אני במבוי סתום לגמרי, אין דרך לחזור. זאת הדרך היחידה שיש לי! אני יכולה!" קפצתי בחיבוק ידיים לתוך הנהר וניסיתי לשחות למעלה לפני שיגמר לי האוויר ולרוע מזלי, ללא הצלחה...
אני לא יודעת מה קרה אחרי זה, כי הייתי ללא הכרה.
כשהתעוררתי, ראיתי מולי טרול מודאג ואחרי זה עוד טרול ועוד טרול עד שהיו מליוני טרולים!
טרול אחד אמר וקולו נרגש:"היא התעוררה!"
הטרול המבוגר ביותר, עמד מולי, לחץ לי את ידו ואמר:"נעים מאוד! אני זיפ"
הבטתי בו כאילו נפל מהירח וגימגמתי בקול איטי:"אני אני תותי"
"נעים מאוד תותי, עם את לא יודעת כי את כניראה אנושית ולא טרולית, אנחנו באי הטרולים ואנחנו נחמדים מאוד. מצאנו אותך מעולפת בתוך נהר השתייה שלנו"
"אהה! אממ אני מצטערת..."
ובאותו זמן שמתי לב שאני רטובה לגמרי.
פרק 4- מלכת הטרולים:
"זה בסדר" אמרו הטרולים וסכבו אותי למיטה עשויה מאבן. "תנוחי קצת" טרול אחד אמר
זיפ ניגש אלי ומסביבו כל מליוני הטרולים
זיפ אמר בקול שמח:"תותי, אני מכתיר אותך ברשותי, למלכת הטרולים שלנו!"
כל הטרולים מחאו כפיים ואני היחידה שהייתה מבוהלת
"אותי?! מה פתאום אותי? יש לי חברים שמחפשים אותי ומחכים לי! אני לא יכולה לתת להם לחשוב שלעולם לא אחזור אליהם!"
"תצטרכי להתרגל לזה!" אמר זיפ וצעק לשומרים לבוא
נבהלתי והייתי מוקפת בשמונה טרולים עם קשתות בידיהם ואני הייתי לבדי בתוך כלא עם חורים לנשימה
"אוי לא!" מילמלתי "מה אני יעשה עכשיו? רק זה היה חסר לי עכשיו. צבא של טרולים!"
פרק 5- תכנית בריחה
הסתכלי בשעון שהיה על גב ידי וצרחתי:"אוי ואבוי! חצי שעה לתחילת המדורה! מה אני עושה מה אני עושה?!"
התחלתי לחשוב בהגיון, עם אני רוצה לצאת היום מהכלא הזה, אני צריכה לארגן תכנית בריחה! חיטטתי בתיק הגדול שעל גבי שבו היו הקרשים שאספתי, ומצאתי קופסת גפרורים! עלה בראשי רעיון מיק-מדליק!
פרק 6- ניסיון הבריחה מצליח:
הרעיון הוא לשים בערמה מסודרת כמובן את הקרשים, ולנסות להדליק אותם עם הגפרור, ואז לצעוק לשומרים שיש שריפה בתוך הכלא והם ישחררו... ואז לקפוץ מהר למים, לשחות לצד השני ולקוות שאני אשמע את קולות חבריי! רעיון גאוני! "כל הכבוד לעצמי!" צחקתי ושמתי את הקרשים במרכז הכלא בערמה מסודרת והוצאתי את הגפרורים מתיקי.
עבר הרבה זמן, וקח גם הגפרורים נכבו עד שנשאר גפרור אחד אחרון...
פרק 7- נס הגפרור האחרון:
התפללתי בכל כוחי שהגפרור האחרון יצליח להדליק אץ המדורה, ידעתי שזה יכול לקרות מכיוון שמקרה דומה קרה גם בנס חנוכה, אז מה יש להפסיד?
הדלקתי את הגפרור בידיים רועדות מפחד. ידעתי שהגפרור הזה זאת התקווה האחרונה שלי...
והוא נדלק! הנחתי אותו בעדינות ובמהירות במרכז המדורה לפני שהוא יכבה ולמזלי המדורה בערה! קראתי בקול:"שריפה שריפה! הצילו! פיתחו את הכלא!
טרול צעיר פתח במהירות את דלת הכלא ושאל אותי:"המלכה תותי הכל בסדר? נשרפת?"
"כן" אמרתי ובכיתי בכי מזויף (אבל משכנע)
טרול אחר, חברו של הטרול הצעיר אמר לטרול הצעיר:"אולי ניתן לה לכבות את כביותיה בנהר?"
הצעיר ענה:"אתה צודק, אני לא רוצה שהיא עכשיו תישרף לנו פה..."
"את רוצה שנלווה אותך לנהר המלכה?" שאלו השניים בקולות מודאגים
"זה בסדר" אמרתי "אני אסתדר בעצמי בנהר..."
הטרולים הסתכלו בי במבטים מבוהלים ורצתי לתוך הנהר.
פרק 8- חיה, אבל בקשי:
רצתי לתוך הנהר, למרות שפחדתי לשחות במים כה קפואים וקרים אבל הייתי חייבת.
קפצתי קפיצת ראש לתוך המים ושחיתי ושחיתי...
אני אמנם לא יודעת כמה זמן עבר, אבל אפשר לומר שעבר.
כשסיימתי לשחות הגעתי לקצה השני, מימנו הגעתי לאי הטרולים, קפאתי מקור, באמת קור איימים.
צעדתי לאט לאט למקום ההתחלה שבו עמדתי לקפוץ לאי הטרולים ופתאום שמעתי רחשים כניראה מהמקום בו נאבדתי...
פרק 9- הקולות שהצילו אותי:
לרגע חשבתי שאני בתוך חלום! ראיתי ברור מולי את חברי הכפר! הם באו וחיבקו אותי כל יחדיו ובכינו מהתרגשות וגעגועים...
"איפה היית?" שאלה נועה ומבטה מודאג
"על תשאלי..." אמרתי
"תסתכלי על עצמך!" אמרה מור "את קפואה מקור!"
הרכנתי את ראשי כמואשמת.
"לא נורא" אמר ירון בקול סולח, בואי ניקח אותך שתהיה קרובה למדורה, עוד דקה אנחנו מתחילים אותה!"
חייכתי אליו ואז הסתכלתי על הבעת הפנים של אורה. ניגשתי אליה ולחשתי לה באוזן:"אני מצטערת שאכזבתי אותך בנוגע למדורה..."
אורה הסתכלה עלי ומבטה שידר חום ואהבה
נרגעתי קצת ממבטה החמים של אורה.
"אני לא מודאגת בגלל המדורה כלל" היא אמרה וחיבקה אותי ומיד המשיכה:"אני מודאגת מזה שאת קפואה, אבל העיקר שאת בסדר" אורה הושיטה לי את מעילה החם והורתה לי ללבוש אותו.
"בשבילי?" אמרתי ושיניי נקשו מקור.
"כן" היא אמרה, "לך מגיע יותר מימני, לי די חם"
היא סיימה לומר ושוב חייכה אלי ועכשיו ממש חיבקה אותי.
חיבקתי אותה וכבר הגענו למדורה...
פרק 10- סוף טוב, הכל טוב:
המדורה נראתה מפוארת מאוד וכל חברי הכפר התיישבו במעגל על בולי עץ מסביב למדורה.
חלומי חילק שיפודים עם שלושה מרשמלו עליהם וצלינו יחדיו.
אש המדורה חיממה את פני הקפואות והרגשתי מרוצה.
"חברים" אמר יהלול "הזמנתי לפה מישהו מיוחד שירים לנו את האווירה ליותר שמחה!"
"מי?" שאלו כולם במקהלה מופתעים
"כולכם מכירים אותו..." רמז לנו יהלול ועשה תנועת ניגון כאילו יש לו גיטרה...
"ג'ימבו!" קרא ממיקמק בקול מוקסם.
"תשובה נכונה!" אישר יהלול
"יש!" צעקו כולם בקול גדול
ג'ימבו נכנס עם הגיטרה החשמלית שלו וישב באמצע המעגל ושר איתנו יחד שירים וגם רקדנו סביב המעגל ובקיצור הרמנו את האווירה, עשינו שמח...
הסוף.
|
|
