|
אמאלה
|
27/08/2016 |
זה היה ביום הכי ארוך בשנה. שיחקתי עם חברותיי בקליעת צמות, כשלפתע הישתרר חושך.ירד גשם והחלה סערה. זה היה מאוד מוזר, הרי עכשיו אמצע הקיץ!היינו באמצע השדה במרחק של קילמוטרים מהבתים שלנו והבית שלי היה הכי קרוב. רצנו במשך זמן כרבע שעה והגענו לבית שלי, ספוגות כמו ספוג מקלחת ורטובות כאילו היינו 5 שעות בבריכה ולא היתנגבנו. אמא שלי עמדה בפתח ושאלה "למה אתן רטובות כל כך?". הסברנו לה שירד גשם, והיא צחקה. "איזה גשם תגידו, אני נראית לכם כאילו נולדתי אתמול?". היינו כל כך מופתעות שאמא שלי לא שמעה את הברקים והרעמים שניגשנו להראות לה, אבל הכל היה מאוד בהיר וכיפי."טוב" אמרה משידורין "נרד פשוט למטה לחניה. מה כבר יכול לקרות?" אז ירדנו במעלית ושמענו קול מחוספס אומר "שלום ילדים,רוצים לשחק איתי?" איטאפי נראתה כאילו היא מתעלפת. משידורין סתמה את פיה בידה ואני עשיתי כאילו אני עומדת לצעוק. אבל היה דבר משותף לשלושתינו. כולנו היינו חיוורות כמו סיד. יצאנו מהמעלית וירדנו למטה. "טוב כאן נראה שלא יקרה לנו כלום, הרי אמא שלי למעלה מסתכלת..." חייכתי חיוך מאולץ. הבנות שיתפו פעולה והינהנו. בדיוק כשהייתי באמצע הצמה הסינית של איטפי, היא צעקה בלחש "מי זו האישה הזו בבקתה ולמה היא מסתכלת עלינו?". "מה איזו אישה ואיזו בקתה אין לנו אחת כזו בשכונה..." ניסיתי להישמע רגועה אבל כנראה זה לא כל כך הצליח לי.שוב שמענו את אותו קול מוזר אומר "ילדות בואו לשחק איתי" הפעם ידענו מאיפה הוא בא. האישה המוזרה ניתקה את ידיה מגופה וסימנה לנו להתקרב.
יש לה גוף בצבע ירוק בהיר ופנים צהובות. הפה שלה חום והעיינים אדומות היא לבשה חלוק בצבע ורוד עם חתולים שיש להם ניבים.
ברחנו. הפעם לא לקחנו סיכון ועלינו במדרגות. (להפתעתי היא רצה די מהר). היא הייתה סנטימטר מאחוריי, היא היתה שם, היא נגעה בי, וכל העולם פשוט התנער מעליו. קול עדין ומלטף קרא לי "נבייה, נבייה תתעוררי" אמא! "נבייה יש לך חום מתוקה שלי.את לא זוכרת? היום יש לך תור לרופא! קדימה תתארגני והולכים" טוב אז כנראה אין אישה מוזרה ושום יום הכי חם של הקיץ, מסתבר שאתמול היה היום הכי קר בשנה... סוף
|
|
מוקדש
ל משידוריןואיטאפי | |
|
|
