|
קבלת מיק- לוחות הברית
|
29/09/2016 |
פרק1:במיקניון
זה התחיל כשאני טיילתי עם חבריי במיקניון.
נכנסנו למיקאה,והיסתקלנו על התמונות המרהיבות. פתאום, קודי400 קרא לנו לבוא לראות תמונה אחת שמצאה חן בעינו. התמונה היתה בגודל קיר שלם(!), וראו בה את מיקמשה רבינו מחזיק את לוחות הברית. "וואו, קודי, איזו תמונה!" התרשמנו. "הגיע הזמן לחזור" הזכרתי לכולם.
פרק2:לחישות
ממש שנייה לפני שיצאנו ממיקאה,
שמעתי לחישה:"אתה עוד תיראה...". חשבתי שזה סתם פרי הדמיון שלי. אמרתי לחבריי להתראות, וחזרתי הביתה. אכלתי ארוחת ערב, התקלחתי, ונכנסתי למיטה. אבל כשניסיתי להירדם, לא הצלחתי. חשבתי רק על הלחישה המוזרה ששמעתי במיקאה. מי זה היה? אולי הוא התכוון אליי? ואולי לקודי? ואולי למישהו אחר?! אך, כמה שאלות! המשכתי להרהר, כשלפתע שמעתי קול משום מקום:"קלפרס, אתה חייב לשמוע לי! תעיר את קודי, וביחד תרוצו לרחוב אבשלום פינת הגפן". והקול נדם...
פרק3:נשאבים
שיואו! איזה פחד! מי זה?!אבאל'ה! השאלות לא הפסיקו להטריד אותי.
נזכרתי במה שה"קול" הורה לי לעשות, ורצתי לביתו של קודי400. להפתעתי, הדלת לא הייתה נעולה. חמקתי לתוך הבית, והערתי את קודי400. שיתפתי אותו בקול המסתורי. קודי השיב שהוא לא מוכן לוותר על הרפתקה, ושהוא מייד מתלבש ומיצתרף אליי. אני והוא החלטנו שנלך ביחד לרחוב אבשלום פינת הגפן.
רק עשינו צעד, וכבר הרגשנו במשהו חריג מהרגיל. ופיתאום, רגלינו נפרדו מהאדמה, והתחלנו להיסתחרר באוויר. כוח מסתורי שאב אותנו למקום זר. מה זה?! אימאל'ה! איפה אנחנו?!
פרק4:מיק-לוחות הברית
פחדנו מוות.מה זה?!איפה אנחנו?
ולפתע, מתוך החשכה, שמענו קול מתקרב:"הממממ... הממממ...".
אני מודה שהקול הפחיד אותנו עוד יותר. כשהקולהיה ממש לידינו, כשמתוך החשכה יצאה דמות מרשימה: שני לוחות אבן, שאליהם חקוקים 10 משפטים מוזרים. פתאום קודי צעק:" אלו הן מיק-לוחות הברית!". הלוחות לחשו לנו,:תהיו בשקט! אל תפריעו למיקמשה לדבר עם אלוהי מיקמקאל!".
ואז גם אני הבנתי:נישאבנו לעבר על ידי כוח מיסתורי לעבר,ליום שבו קיבלנו את 10 הדיברות!
פרק5:אבודים במידבר
ביינתיים השחר הפציע, וגילינו שאנחנו במידבר. שאלתי את הלוחות אם מה שהבנתי נכון. הלוחות התעלמו מימני וצעקו עליינו:"בואו כבר, מיק-משה מדבר עם אלוהי מיקמקאל! תכף עם מיקמקאל יקבל את התורה, וגם אותנו, כלומר את מיק-לוחות הברית! נו, בואו כבר, או שתפספסו!"
נבהלנו מהתוקפנות שלהם, אך מיהרנו להחפז אחריהם. אבל...
הם נעלמו. הלוחות נעלמו! נישארנו לבד,באמצע המידבר, כשאנחנו לא מוצאים את עצמינו ולא יודעים לאן ללכת! אני הצעתי לרוץ קדימה, לכיוון שאליו הלכו מיק-לוחות הברית, אולי נימצא אותם!
רצנו בכל כוחותינו, אבל לא מצאנו אף אחד חוץ מחול וחול...
פרק6:מיק-אהרון
רצנו ורצנו, עד שנתקלנו בשני אנשים.
הם הסתובבו אלינו, וללא מילים, כאילו היו מתואמים מראש לבואנו, הם תפסו בידים שלנו.
האנשים הזרים גררו אותנו על החול הלוהט, מה שלא היה כל-כך נעים. "הצילו", צעקנו, "עיזבו אותנו!", אבל כמה ששזעקנו וביקשנו, הם לא התייחסו אליינו. הם גררו אותנו אל תוך אוהל מלא באנשים, שבמרכזו ישבה דמות מוזרה עם זקן ארוך. אלה שגררו אותנו, סוף-סוף הרפו מימני ומקודי, והושיבו אותנו בכח ליפני האיש עם הזקן. הוא התחיל להציג את עצמו:"שלום, אני מיק-אהרון, אח של מיק- משה, שבטח שמעתם עליו. אז מי אתם?". הינו מפוחדים ומיתרגשים מכדי לענות לו. אחרי זמן מה שמיק-אהרון חיכה שנענה לו, הוא התחיל להתעצבן, וצעק על שני האנשים שגררו אותנו מקודם (שכנראה היו שומריו), שיקחו אותנו מעל פניו, למיק-משה, ושהוא יחליט מה לעשות בנו.
פרק7:איפה מיק-משה?
השומרים שוב תפסו בנו, בכוח, וגררו אותנו אל מחוץ לאוהל. כל האנשים הביטו בנו, וזה לא היה נעים.
בעיקר בגלל שהם לבושים בבגדי תקופת התנ"ך, ואנו היינו לבושים בבגדי התקופה שלנו. השומרים גררו אותנו במעלה הר, והדרך היתה קשה. באיחוד שגוררים אותך על אדמה סלעית, ואתה נחבל.
כשהגענו לפיסגה, הפילו אותנו על האדמה. שמענו את השומרים מתווכחים על כך שמיק-משה אמור להיות פה. ובאמת לא ראינו את מיק-משה באיזור. אם חשבנו מיקודם שיש לנו תיקווה, להסביר למיק-משה מי אנחנו,
מאין בנו, ושמישהו סוף סוף יבין אותנו, אז אכשיו אין לנו תיקווה בכלל.איפה מיק- משה?!
פרק8: מיק-משה
פתאום, משום מקום, הופיע מיק-משה עם שתי לוחות אבן בידו.
אני וקודי נדהמנו. זאת בדיוק התמונה שראינו במיקאה! מיק-משה שמחזיק את מיק-לוחות הברית!
וואו! מרוב תדהמה, לא הבחנו ששומריו של מיק-אהרון מתלחששים עם מיק-משה. הוא מיד הסתובב אלינו,
והשומרים נראו מרוצים. היינו במבוכה, ולא מצאנו את המילים הנכונות. לעמוד מול מושיע עם מיקמקאל, שמחזיק את מיק-לוחות הברית, זו ממש חוויה בלתי נשכחת!
אבל מיק-משה לא נראה מתלהב כמונו. הוא הרעים אלינו:"מי אתם? מאין באתם? ומה אלו הבגדים המוזרים האלו שאתם לובשים?"
פרק9: ברגע האחרון
קודי התנדב במקומי להסביר לו איך הגענון אליו, מאיפה אנו, ומעיין בגדינו.
כשקודי סיים, מיק-משה פרץ בצחוק גדול, כזה שלא מאמין לסיפורנו, וציווה על השומרים:
"קחו אותם ממני!".
השומרים שוב התקוונו לתפוס בידיינו, אלה שברגע האחרון, גיליתי תושייה, חמקתי מידי השומרים, נעמדתי מול מיק-משה והודעתי לו:"אם תשחרר אותנו, נוכל לגלות לך מה עתידך, והאם עם מיקמקאל יגיע לארץ מיקמקאל!"
פרק10:אין כמו בבית!
"שחררו את הילד", ציווה מיק-משה, ששמע את מה שאמרתי לו. הם הורידו אותו, וביחד סיפרנו למיק-משה
שעם מיקמקאל יגיע לארץ מיקמקאל, ושהיו מלכים בארץ, ועוד רצינו לספר למיק-משה, שהוא עצמו לא יזכה לראות את הארץ, ושמיק-שוע בין נון יחליף אותו...
אבל את זה לא הפקנו לספר לו, כי לפתע הסתחררנו באוויר, ונחתנו בביתו של קודי.
"וואו", אמר קודי400, "זאת הייתה חתיכת חוויה!". ואז ניזכרנו שאנחנו מאחרים לסעודת חג השבועות אצל סבתא שלי. רצנו לסבתא, ואכלנו מאכלי חלב טעימים. "אין כמו בבית", אמר קודי, וכולם צחקו.
בסך הכל, היה לנו חג מלא בחוויות של ממש. את החג הזה, לא אשכך לעולם.
|
|
מוקדש
לכולם | |
|
|
