קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
החורף האבוד-לכתב אורח
|
04/11/2016 |
פרק ראשון 10 שנים-
לפני שנים רבות... נו באמת "שנים רבות!", לפני כמה זמן.... הייתה מיקמקית טובת לב, חמודה, נחמדה, ומלאת אמונה. הייתה זאת תושבי מיקמק סיטי היו נואשים. 10 שנים לא ירד גשם. בכל חורף היו נושאים את עיניהם לשמים בתקווה לגשם, אפילו הקל שבקלים. אבל כלום. אף לא טיפה. האדמה הייתה יבשה נוקשה ומלאת סדקים עקומים והדשא היה נבול ושמוט. המיקמקים למדו להתרגל לחום הנוראי. הם כבר איבדו תקווה מזמן שירד גשם כבר לא היו מרימים את עיניהם לשמים ולא מחכים לגשם בצפייה. היה קשה מאוד. אבל אותה המיקמקית טובת הלב ומלאת האמונה ששמה קלואי המשיכה להאמין שיום יבוא והגשם יבוא! אבל כל אנשי מיקמק סיטי היו צוחקים ולועגים לה ואומרים: "קלואי, מתי כבר תלמדי? גשם לא היה!". אבל היא לא וויתרה. היה זה היום הראשון של הסתיו, היום בו מתחיל סיפורנו.
פרק שני הסתיו-
היה זה היום הראשון של הסתיו, קלואי יצאה החוצה בריצה מביטה על השמים בתקווה. היא היחידה שעשתה זאת כי כמו שאמרנו כולם איבדו תקווה. היא התיישבה על ספסל עץ בפארק והביטה לשמים. שעה עברה. שעתיים עברו. חמש שעות עברו גם אבל שום סימן לגשם. קלואי מיואשת מעט הלכה אל חבריה בתקווה שאולי הם ראו אולי טיפת גשם קטנה. היא ראתה את חבריה משחקים בקלאס ולא נראו מוטרדים מזה שלא יורד גשם. "אתם יודעים איזה יום היום?" אמרה קלואי בהתרגשות שחיוך מרוח על פניה. "היום זה היום שבו תתחילי להבין שלא ירד גשם? מה איתך? תביני את זה כבר!" נזף בה אחד מחבריה. " אני בטוחה שיש לזה הסבר שלא יורד גשם!" אמרה קלואי בכעס והלכה, אפילו היא לא ידעה לאן.
פרק שלישי ביער-
היא הלכה כל כך רחוק ממיקמק סיטי, לא היה לה אכפת. היא כעסה על החברים שלה. למה הם לא מבינים שיש לזה הסבר? פתאום קלואי נתקלה בעץ גדול קשיח וחזק. היא שמה לב שלעץ יש דלת היא פתחה את הדלת בחשש מסוים, פעמון צלצל אי שם מעליה. היא הביטה סביב ונכנסה לאט ובשקט. פתאום קפצה לאחור בבהלה כי ראתה מכשפה קשישה יושבת ליד שולחן מול כדור בדולח זוהר. הקשישה הרימה את ראשה לראות מי האורחת. "שלום" אמרה קלואי בחשש "אני באתי לברר למה לא יורד גשם במיקמק סיטי את יודעת למה?" הקשישה חיכה חיוך מריר ואמרה "יש כישוף על העיר ורק אבן הגשם תוכל לבטל אותו". "אבן הגשם? איפה היא? את יודעת איפה?" אמרה קלואי בתקווה. "אני חוששת שאני לא יודעת אבל לפי השמועה הוא בהר הגעש מוחבא באחד מחדריו" אמרה הקשישה. קלואי הודתה לה על המידע ורצה להר הגעש כדי להציל את העיר.
פרק רביעי בלב ההר-
קלואי עברה מסע ארוך וקשה. החום שהיה לא הקל עליה, אבל המחשבה שירד גשם חיזקה אותי כל הדרך שהלכה. פתאום לפניה, הוא היה שם, הר הגעש. לבה חמה ושופעת גולשת במפל על ההר. היא נשמה נשימה עמוקה ונכנסה אל מהרה שהובילה אל לב ההר. לב ההר היה רותח לבה בכל מקום ודלתות ומדרגות מוארות היו בכל פינה. באיזה דלת אפשר להכנס כדי לקבל את אבן הגשם? קלואי הייתה אבודה. ככה לפחות הרגישה, בלי אף חבר היא חיבת אבל! היא ניגשה אל אחת הדלתות ופתחה אותם.
פרק חמישי חדרי ההר-
היא ראתה חדר המעוצב בסגנון מאוד מפואר ומלכותי כיסאות גבוהים עם קטיפה ואבירי ברזל בצבע זהב עמדו בכל פינה. באמצע החדר היה כוכב ולבה זרמה מתחת. המקום לא נראה מתאים למצוא את אבן הגשם. היא תמשיך! היא יודעת שתצליח. שיצאה מהחדר נפלה אל חדר תת קרקעי החדר היה רותח! הכל לבה מפלי לבה ובאמצע גלגל מזלות. היה על האדמה פתק, קלואי הרימה וקראה אותו. "בשביל לצאת מהחדר יש לסובב את הגלגל ולקוות שיצא לך 'יציאה' בהצלחה!" קלואי סובבה, היא החזיקה את אצבעות ועצמה את עינייה. פתאום היא שמעה חריקת אבן שבישרה שהגלגל נעצר. היא הסתכלה וראתה 'יציאה' היא רצה אל הדלת וחשבה לאיזה חדר עכשיו היא ידעה שזה לא היה קל...
פרק שישי לא מוצאת-
קלואי המשיכה לחפש. היא נכנסה לחדר עם מראה גדולה ולהבות אש יצאו מהאדמה. המקום בהתחלה נראה כמו המקום המושלם להחביא אבל אז האש יצאה מהאדמה במלוא העוצמה וחיסלה את האופציה שזה החדר הנכון. היא דחפה בכל כוחה פסל אביר ונכנסה במדרגות תלולות אל החדר אבל החדר כולו לבה ודרקונים והיא מיהרה לצאת שאשרת פחד על פניה. היא עלתה במדרגות זהב וגילתה אזור שכולו עננים היא חיפשה בכל ענן וענן אבל לא מצאה והמשיכה לחפש. היא נכנסה לחדר שנראה מאוד מאיר פנים אבל שלחצה על כפתור יצאה חליפת רובוט מהאדמה. היא חיפשה ולא מצאה מה היא תעשה?
פרק שביעי ספר הזהב-
היא הייתה בטוחה שעברה כל חדר היא הייתה מיוזעת עייפה מיואשת ועל סף דמעות. היא סקרה פעם נוספת את לב הר הגעש וחשבה שאולי הקשישה שפגשה מוקדם יותר עבדה עלייה. פתאום ניצוץ זהב לכד את מבטה היא ראתה מדף ספרים מלא בספרים. היא הסתכלה על הכותרות וראתה אלפי ספרים, הרפתקאות, מדע, בדיוני, מחקר, ועוד רבים! אבל ספר בכריכת זהב מנצנצת היה נטול כותרת. קלואי לקחה אותו כדי לראות איזה ספר הוא אבל ברגע שלקחה המדף רעד, כל האדמה רעדה! קלואי נפלה על הריצפה שהספר הזהוב עוד אחוז בידיה ולנגד עינייה מדף הספרים שקע אל האדמה ואוויר צונן וקר נשב אליה היא קמה על רגליה ונכנסה פנימה.
פרק שמיני החידה של איש הקרח-
החדר כולו היה כפור קרח בכל פינה וכדורי בדולח מאירים אבל כדור אחד שנראה עשוי מים היה במרכז החדר. פתאום הופיע מול קלואי איש קרח והוא אמר לה בקול עמוק:" את תצטרכי לענות על חידה בשביל לקבל את אבן הגשם" קלואי חששה לרגע אבל אז אמרה בקול בטוח "תשאל את החידה" איש הקרח הביט בה ושאל: "קבוצה של 10 אנשים הלכה לטיול, רק לשנים היו מטריה אבל איך כולם לא נרטבו?". החידה הייתה קשה היא חשבה על מיקמק סיטי בלי הגשם ו... רגע! בלי גשם! "כי לא ירד גשם בחוץ" אמרה קלואי. "את צודקת, לא ירד גשם. את מקבלת את אבן הגשם".קלואי הצליחה! ירד גשם במיקמק סיטי! פתאום היא שמעה קול רעם וטיפות גשם צונחות למטה. היא רצה למיקמק סיטי וראתה את תושבי מיקמק סיטי כלא מאמינים עומדים בחוץ רוקדים, קופצים בשלוליות וצועקים בשמחה. זה היה החורף המושלם ביותר במיקמק סיטי שלא היה כמוהו 10 שנים. |
|
|
|
|
|
677
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11/11/2016 18:17 |
אופל2626 |
6 |
|
יואו איזה סיפור יפה!! |
|
|
|
|
|
10/11/2016 20:44 |
טופזי182 |
5
|
וואו, אני לא מאמינה שרק עכשיו ראיתי את זה!
את כותבת ממש יפה, הרבה דמיון ויצירתיות, כל הכבוד. |
|
|
|
|
|
09/11/2016 15:17 |
לילו771 |
4 |
|
מהמם!!!!!!!! |
|
|
|
|
|
05/11/2016 15:08 |
שוקוליאו45 |
3 |
סיפור מהמם!
תכתבי עוד! |
|
|
|
|
|
04/11/2016 16:23 |
שוקוליאו45 |
2 |
זה הסיפור הכי טוב שקראתי!
את כותבת סיפורים מהממים!
תמשיכי ככה! |
|
|
|
|
|
04/11/2016 14:30 |
אילתאינפו1 |
1 |
|
מדהים!! |
|
|
|
|
|
|
|
