|
חברים אמיתיים
|
11/12/2016 |
פרק 1 – שגרה חדשה
זה לא היה עוד סתם בוקר רגיל, בכלל בכלל לא. שנת לימודים חדשה הגיעה וסיזן עבר לעיר חדשה, עיר שהוא בכלל לא מכיר, גם את כל האנשים בתוכה הוא לא מכיר, מנסה שלא לחשוב על הכלב שלו, שאי שם במושב הקודם שלו נאבד לו. הוא יצטרך להתרגל לשגרה החדשה, לקום לבית ספר יותר מוקדם ולעשות הכל בבוקר יותר מוקדם! הוא גר רחוק מהבית ספר שלו, לכן הוא מחויב לקום כל יום מוקדם כדי לא לאחר. הנה הוא קם,השעה 07:20 בדיוק, הוא צריך לצאת לבית ספר בשעה 07:30, עשר דקות בדיוק! יש לו כל כך הרבה אפור מתחת לעיניים שזה נראה שהוא קיבל מכות, הוא שטף את הפנים והלך למטבח לאכול את הארוחת בוקר האהובה עליו ביותר, חביתה עם ירקות בצד. הוא נאלץ לאכול אותה מהר כדי לא לאחר. הוא התלבש במהירות של 25 שניות בדיוק, וקפץ בהתרגשות לדלת היציאה מהבית, כולו קופץ עם חיוך עד האזניים, חיוך כזה כבר לא עשה כמה שנים... זה היה חיוך מדבק... אחד כזה שכשאתה רואה אותו אתה ישר מחייך באותה צורה, בסיזן היית מין אנרגיה חיובית חזקה, כאילו הוא זכה בלוטו!
פרק 2 – איזה מזל שיש אמא...!
כשאמא שלו התקרבה אליו אמר "סוף סוף, הרגע שחיכיתי לו כל הזמן, בית ספר חדש, חברים חדשים" אמו צבטה אותו בלכי ואמרה "חמוד, אם אתה חושש אז... על תחשוש" צחקה קצת והמשיכה "אני בטוחה שאתה תסתדר.. אתה תמיד מסתדר! חיוך אחד שלך וכולם אוהבים אותך... תמיד היה לך חיוך מהפנט" סיזן חיבק את אמו עזב אותה והיא המשיכה "תהיה מי שאתה, אתה תצטרך להתרגל, לא כל דבר בא בטיק" ועשתה נקישה באצבעותיה "לפעמים זה ייקח יום, יומיים , אולי שבוע או חודש, או בכלל שנה! תלוי איך אתה מתנהג, תנסה לעזור יותר, להשתתף יותר בשיעורים, בפעילויות שקשורים לחברה, תנסה לעשות הכל." היא חייכה אליו וצבטה אותו שוב בלכי והוסיפה "אויש, אני לא מכירה עוד ילד חמוד כמוך! או ילד עם חיוך מהפנט כמו שלך!. בקיצור, אם אתה רוצה שיהיו לך חברים, קודם אתה תנסה להיות חבר, אחרי זה הכל יסתדר, אוקיי?" סיזן נאנח ואמר "אוקיי אמא, תודה על הטיפים, אני אשתמש בהם" שניהם חייכו וחיבקו אחד את השני.
פרק 3 – בית ספר חדש והוא מאוד נרגש!
סוף סוף זה קורה, סיזן ואמו יוצאים לבית ספר. מנסים שלא לשים לב על הנוף הירוק המקסים או על השביל עם הפרחים או על הצפרדעים שצצים מתוך האגם, הדרך שלו לבית ספר הייתה יפה עד מאוד! הוא ממשיך ללכת, והוא ממשיך וממשיך, כבר 20 דקות הליכה. עשר דקות לצלצול, הוא ואמו מתחילים למהר, לצערם שלג התחיל לרדת עם רוח קרה מאוד, הוא עלול להאיט את הדרך שלהם לכן הם התחילו לרוץ. הנה הם הגיעו, בית ספר חדש וסיזן התאפק שלא לצעוק מרוב התרגשות, הוא ראה את גודל הבית ספר, גודל מטורף פי 3 יותר מהבית ספר הקודם שלו! הוא ראה את כמות התלמידים שנמצאים שם, עיניו התחילו להתרחב באופן מוזר ואמו משכה את ידו ואמרה " נו בוא כבר, אנחנו עוד שנייה מאחרים!" סיזן לא התנגד והלך איתה. הוא ראה את המחנכת שלו, קראו לה נעמה. היא הייתה נראת נחמדה מאוד, היא מצאה חן בעיניו של סיזן, באופן מפתיע הפעמון צילצל וכולם רצו לכיתה, הוא ידע איפה כיתתו, הוא נפרד מאמו והיא אמרה "תהיה מי ש..." הוא לא הצליח לשמוע ואמר " טוב אמא!, ביי!" "בהצלחה" היא צעקה לו וסיזן רץ לכיתה
פרק 4 – היכרות
סיזן נעמד בדלת הכניסה של הכיתה, כולו מבויש, הדבר שהכי הפתיע אותו שהוא הילד החדש היחיד, וכל השאר וותיקים. השתררה שתיקה בכיתה, הילדים הסתכלו רק על סיזן. הוא היה גבוה, נראה שרירי וספורטאי. עד שכנראה הילד המקובל בכיתה שבר את השתיקה ואמר "ענק, רוצה לשבת לידי?" סיזן הסמיק ושאל "מי? אני?" "כן!" צעק לו. סיזן התקדם במהירות והתיישב. חמש שניות אחרי זה נעמה נכנסה לכיתה, כולם נעמדו וגם סיזן. "סיזן? בוא לכאן חמוד" סיזן קם מהכיסא והתקדם אל עבר המורה. "תציג בבקשה את עצמך, אמור לנו גם אם הייתה לך טרגדיה כלשהי בחיים, אבל אם אתה לא רוצה לא חייב" סיזן התחיל לדבר "שלום, קוראים לי סיזן, באתי ממושב קטן ועברתי לכאן. הטרגדיה שלי היא..." התאפק שלא להוציא דמעה והמשיך "חודש לפני שעברנו, היה לי כלב בשם טוי, הוא נאבד לי, מאז אני עצוב מאוד, אבל לא מראה את זה על עצמי.. אני רוצה מאוד למצוא אותו, זה חלומי, ולפעמים אני מחפש קצת. אבל זה מאוחר כבר. עברנו דירה וכנראה שטוי כבר לא יודע איפה אנחנו..." אך זה קרה, סיזן הוציא דמעה מעיניו, ניגב אותה במהירות והתיישב במקומו
פרק 5 – חברים!
הנה הגיעה ההפסקה, סיזן יוצא החוצה, מבואס ועצוב. רואה מהצד את חבריו לכיתה רצים למגרש לשחק כדורגל. כמה שניות אחרי זה שמע "ענק! בוא תשחק איתנו, אתה נראה כדורגלן טוב" הוא מיד זיהה שג'ון מקובל הכיתה קורא לו וסיזן רץ למגרש. ג'ון ועוד ילד חילקו קבוצות, סיזן בקבוצה עם ג'ון, הם התחילו לשחק. הקבוצה היריבה רק התחילה להניע את הכדור וסיזן כבר חטף את הכדור, הוא עבר שחקן ובעט בעיטה ישירה וחזקה לשער. גול ראשון בבית ספר, כולם התסכלו המומים על סיזן, 4 שניות למשחק וסיזן כבר הבקיע. מהצד נשמע "טוב אתה סיזן! אחמ אחמ.. ענק, אתה פשוט אלוף" סיזן חייך והמשיך לשחק. דקה אחרי זה הבקיע את הגול השני והעביר לתוצאה 2:0 כולם התסכלו עוד פעם המומים על סיזן, עד כמה שהוא טוב בכדורגל. האמירה של ילדי הכיתה צדקה לגמרי, הוא באמת ספורטאי כמו שהוא נראה, אפילו יותר טוב. חצי שעה של משחק וסיזן הבקיע עוד 11 גולים, היחיד שהבקיע גולים. 13:0 לטובת קבוצתו של סיזן. ג'ון פשוט רץ אליו וחיבק אותו חזק מאוד, הם חזרו לכיתה, וכולם נהיו חברים של סיזן. סיזן הרגיש משונה לגמרי...
פרק 6 – האמא והשנה הכי טובים בעולם!
סיזן חזר הביתה, כולו שמח ונרגש. אמו שאלה אותו "איך היה בני? השתמשת בטיפים שלי? אני רואה שאתה שמח מאוד, זה עושה גם אותי שמחה, קדימה דבר." סיזן ענה "זו הולכת להיות השנה הכי טובה בעולם!" כולו מקפץ "אני נהייתי החבר של הילד הכי מקובל בשכבה, הבקעתי 13 גולים במשחק כדורגל היום, כולם אוהבים אותי! כולם כולם... כולם חברים שלי!" אמו חייכה ואמרה "אמרתי לך, תהיה מי שאתה, על תהיה ליצן ותראה להם איזה ספורטאי טוב אתה!" סיזן קפץ על אמו וחיבק אותה "אמא, את הכי טובה בעולם" וחייך שוב והוסיף "אני... אני... אני מ... מתגעגע לטוי" אמו התעצבנה ואמרה "אויש נו, תשכח ממנו כבר. אולי נקנה לך כלב חדש!" סיזן התעצבן גם "אני לא רוצה! טוי הוא מיוחד במינו, אני עדיין מאמין שאני אמצא אותו באיזשהו דרך, אני לא אוותר. אני אתפלל לאלוהים, אולי אצליח" אמו ידעה שברגע שהוא מחליט משהו הוא מאה אחוז על זה, אז היא לא עשתה שום דבר רק נאנחה ואמרה "אוקיי בני" והלכה לחדרה.
פרק 7 – אין כמו חברים טובים..
הגעגוע של סיזן אל טוי הטריד את חבריו, זה הפריע להם. הם התייעצו ביניהם, ואז הוחלטה החלטה, הם יעזרו לסיזן למצוא את טוי. סיזן הגיע לבית ספר, כבר התחיל להתרגל קצת. כבר רגיל לג'ון, לחבריו שעדיין המומים מיכולת המשחק שלו, לילדות הנחמדות שכל הזמן עוזרות לו לסדר את הספרייה, וגם לגעגוע שלו לטוי. סיזן היה בדרך לברזייה לשתות קצת מים קרים ולשטוף את הפנים, משום מה הוא העדיף לשתות מהברזייה ולא מהבקבוק מים שהביא מהבית. ג'ון עצר אותו אחרי שסיים לשתות מן הברזייה, סיזן הוקף בחבריו ובג'ון, סיזן שאל "כן חברים? קרה משהו? למה אתם מסביבי?" סיזן התחיל להזיע, כנראה חשב שהוא עומד לקבל מכות אבל לא, ג'ון התחיל לדבר "תקשיב, אני נורא מוטרד מהגעגוע שלך אל טוי, אני רוצה לעזור לך לחפש אותו, בעצם כולנו רוצים. עלה חיוך בפניו של סיזן "וואו תודה חברים! אני ממש מעריך את זה, תודה שאתם מתייחסים אליי, טוי הוא מאוד יקר לי, תודה לכם" "על לא דבר" ענה ג'ון, "מחר אחרי הלימודים נתחיל לחפש, להתראות" וג'ון חיבק את כולם ביחד
פרק 8 – יש עוד תקווה...
יום הלימודים הרביעי מסתיים, וכולם חוזרים לבתים. חוץ מחבורתו של סיזן, הם הולכים ביחד לכתובת של הבית הישן של סיזן. בערך במרחק של כמעט 2 קילומטרים, החברים מדברים ביניהם, הם חושבים ובעיקר סיזן שיש עוד תקווה... ג'ון אמר בגאווה "אנחנו הולכים למצוא את הכלב שלך סיזן, את טוי" סיזן ענה במהירות "תודה רבה, תודה לכולכם שאתם באתם לחפש איתי. אני ממש מעריך את זה" הם הגיעו לבית וראו מקדימה שני בתים הרוסים עד מאוד, הם הלכו לשם, לחפש שם. הם הרימו משטחי עץ ענקיים, סלעים, וחלונות שחצי מהם הכל נסדק. מיכאל, אחד החברים הרים את המשטח עץ הגדול ביותר, ופתאום בקעו יללות מתוך ההריסות. כל החברים התאספו ליד מיכאל, הם ביקשו מסיזן שיבוא לבית ההרוס השני, סיזן רץ אל עבר המשטחים, ניסה לזהות את היללות ואז אמר "אומייגאד! זה טוי! ישש!" הוא הרים עוד משטח ואז הרים את טוי, המלוכלך והפצוע ברגלו. סיזן התחיל לבכות, בכי של אהבה. ג'ון הסתכל על סיזן וגם הוא הזיל דמעה, פעם ראשונה בגלל חבר, סיזן רץ אל החברים וחיבק את כולם, הוא אמר "אני אוהב אתכם, על תדאגו אני עוד אחזיר לכם טובה. החברים הכי טובים בעולם!"
פרק 9 – טוי! והחברים הכי טובים עולם!!
יום שבת, סיזן מנקה את טוי וסירק אותו וחבש את רגלו של טוי, הוא התרגש מאוד, הוא נישק את טוי, הוא אהב אותו כל כך. אמא של סיזן נגשה לדלת חדרו של סיזן ואמרה "אתה ילד מיוחד, אני לא מאמינה.. אתה הצלחת למצוא את טוי שלנו!" סיזן אמר "אמא, זה לא רק בזכותי, זה בזכות ג'ון והחבורה שלו. את זוכרת נכון?" "כן בני, אני זוכרת. אבל על תשכח להזמין אותם היום למסיבת בריכה אוקיי?" סיזן צחק ואמר "ברור אמא! בחיים לא אשכח! עכשיו, רוצה לעזור לי להכין את המתנה שלהם? בבקשה!" אמו צחקה וצבטה את סיזן בלחי "אוקיי אוקיי, הלכתי להכין את העוגה, אתה תארגן את השולחן ותשים את החטיפים ותשפוך אותם לצלחת" סיזן קפץ והוסיף "כן המפקדת!" ושניהם צחקו. שעתיים עברו, כל החברים הגיעו לחצר. ג'ון אמר "נו כבר סיזן! איפה ההפתעה?" "סבלנות" אמר סיזן וצחק. הוא הראה להם את המסיבת בריכה ג'ון אמר "ואו! תודה רבה סיזן" החברים שמחו וחבקו את סיזן, התלבשו במהירות לבגד ים וגם סיזן וכולם קפצו למים! הייתה אווירה טובה באוויר, וכולם ידעו, זאת היית אווירה של חברות ואהבה. |
|
