לכתב אורח - האינדיאני המשוגע

חנות

מה חדש

קהילה

אפליקציות

מנויים

הורים

עזרה

קהילה - סיפורים ושירים

torxi50

לכתב אורח - האינדיאני המשוגע

08/03/2017

פרק 1 - מלך הכיתה והחברה הכי טובה
התעוררתי לעוד יום בית ספר רגיל ומעצבן.. הסתכלתי על השעון המעורר וגיליתי שאני מאחר!! מהר התלבשתי וצחצחתי שיניים, סידרתי לי תיק ונעלתי נעליים, ומיד רצתי לבית הספר. צעדתי במסדרון צולע (אתמול קיבלתי מכה בברך) וכולם מסביבי התלחששו. "יואו, הוא הולך מה-זה מוזר!!" אבל פתאום מלך הכיתה החתיך ההורס המהמם המושלם שכל הבנות דלוקות עליו הגיע.. "תראו תראו! הנה ראש דלעת!" הוא צחק לי מול הפנים. כולם צחקו. ניסיתי להתעלם והמשכתי בדרכי. "פחח! איך יש לו חברים!!" הוא חזר אל מול פני. "תראו! הנה תולעת!" הוא אמר לי מול הפרצוף. "זה אומר לך משהו??" הוא שאל. הוא לא אמר את זה כלכך ככה, אלא יותר "זה אומר'ך משו?" כמו איך שהמגניבים מדברים.. "לא" השבתי בחיוך שחצני. "זה אמור לומר לך שאתה תולעת," הוא אמר לי בניסיון להעליב אותי. אך פתאום נתקלתי בחברה הכי טובה שלי, אלזה7898. "אל תקשיב לו, הוא לא יודע כלום מהחיים שלו," היא אמרה לי בחיוך רחב. היא באמת חברה מדהימה. אבל אנחנו לא בקטע של מאוהבים, למרות שכולם ככה חושבים. תמיד מציקים לנו ושואלים דברים כמו "מתי החתונה? אני מוזמן?" או "נו, איך זה להיות מאוהב?" אבל אנחנו מתעלמים וממשיכים הלאה.

פרק 2 - שיעור מולדת
בשיעור מולדת היה לנו מבחן. ההוראה הראשונה היתה "ציירו את המשפחה שלכם" לא הבנתי למה קמה1212, (שהגיע מצרפת) כלכך התקשתה בהוראה הזו. פתאום קלטתי שהיא מנסה להפוך את הדף. אה! כמובן! היא לא מבינה מה כתוב! ניגשתי אליה והסברתי לה מה צריך לעשות. "מרסי" . היא הודתה לי וחזרתי לשולחן.

פרק 3 - פארק המים
אחר הצהרים הלכתי לפארק המים ופגשתי שם את שירה7669, אלזה7898, וקמה1212.
"הי torxi50!"
אמרה לי אלזה7898. נפנפתי לה לשלום וצעדתי לעברה. נכנסתי למים וחיבקתי אותה. "טוב, אני נכנס למיקשייק. להביא לכן משהו?" שאלתי אותן. "אני אשמח למיץ פטל, תודה." אמרה אלזה7898. "סבבה" השבתי לה. נכנסתי למיקשייק, ולפני שהספקתי להגיד מה אני רוצה, המוכר אמר "אתה מעוניין בקולה, או במסע???" לא הבנתי על מה הוא מדבר, אבל פתאום הבחנתי בכובע האינדיאנים שלו. הוא היה משוגע. "תקשיב לי חתיכת.. אהה, לא יודע, אינדיאני משוגע??,, אני באתי לבקש מיץ פטל וארטיק תות בננה, אז תביא לי את מה שאני רוצה, ואני אביא לך את הכסף, ושנינו נקבל מה שאנחנו רוצים. כי אתה רוצה כסף, ואני רוצה מיץ פטל וארטיק! אתה שומע??!!" אמרתי לו במבט נוזף. הוא חייך חיוך עם השיניים הצהובות שלו והושיט לי כוס עם מיץ פטל וחבילת ארטיק תות בננה. "תודה רבה באמת!" אמרתי ל והנחתי את הכסף על הדלפק. "קבל חינם!" הוא אמר לי. "אוקיי שיהיה..." השבתי לו ופניתי לדלת היציאה. חזרתי אל הבנות, שכבר פרסו להן מחצלת ורכלו קצת, והתבדחו. "בבקשה" אמרתי לאלזה7898 והושטתי לה את מיץ הפטל. היא חייכה. למרבה הפתעתי, היא גמרה אותו דיי מהר. "אני הולכת למלתחות, להתייבש קצת.." אמרה. "גם אני." אמרתי וצעדתי אחריה. היא נכנסה לתא והשתמשה במייבש שער שקניתי לה ליום הולדה. אנחנו חברים מגיל צעיר מאוד. פתחתי וילון של תא אחד, אך אוי ואבוי.. "אה! משוגע אחד! מה אתה עושה?!" אמרה לי משהי שכבר היתה בתוך התא.. סגרתי מהר את הוילון ונכנסתי לתא אחר, והפעם בדקתי אם יש שם מישהו. הפעם לא היה שם אף אחד. נכנסתי והתנגבתי קצת. כשיצאתי, אלזה7898 כבר שייפה ציפורניים. "בוא," היא אמרה "שלא נפספס את חלוקת הארטיקים!" היא יצאה מהמלתחות וגם אני באתי לצאת, אך פתאום, הופיע מולי האינדיאני המשוגע, ממש כמו קסם!! "קולה? או מסע?" הוא חזר על דבריו ממפגשנו הראשון. "אם אתה שואל אותי, אז קולה" השבתי לו ודחפתי אותו הצידה. אני ואלזה7898 חזרנו אל המחצלת, אבל הבנות האחרות כבר היו צריכות ללכת, כך שנשארנו שם רק היא ואני. טוב, והאינדיאני המשוגע שפתאום הצטרף אלינו.. "אתם בחרתם ב-מסע!" הוא אמר ופתאום הוציא נוצה מתוך הכיס שלו, ועשה איתה איזו תנועה מוזרה באוויר, מה שפתח שער לממד אחר! הוא חייך אלינו חיוך משוגע, ומשך אותנו לתוכו.

פרק 4 – סיפורו של האינדיאני
צרחנו שנינו ברמות! עד שפתאום נכנסנו לממד. "וואו! נחמד פה! אני הולכת לראות את המקום." אמרה אלזה וצעדה לעבר פרח גדול מאוד, גדול כלכך שאי אפשר לתאר! האינדיאני לקח אותי לביתו. זה היה ממש מוזר. זה היה סוג של אוהל ענקי כזה, אבל בקטע טוב. רציתי לשאול אותו אם הוא עיצב את הבית, אבל זה לא היה מנומס מצידי. הוא התחיל לספר : "תקשיב, פעם היו ארבעה יסודות. יסוד הגשם, יסוד האש, יסוד הרוח, ויסוד האבנים. הם כולם היו שייכים לי. עד שלילה אחד.. האויב שלי, דרקונעשחש, כן, שם מוזר. הוא התגנב לביתי ו... גנב את היסודות. אני רציתי לחפש מישהו בממד בני האדם מספיק חזק כדי להילחם בו ולקחת את היסודות בחזרה. כשראיתי אותך במיקשייק, הבנתי שאתה קשוח יותר ממה שאתה נראה. אז.. תוכל לעזור לי?" באותו הרגע ממש התרגשתי. סוף סוף אני יוצא למשימה הרפתקנית של פעם בחיים! אבל, זה יקח יותר מיום. מה אגיד להורים? שיצאתי להביס את דרקונעשחש יחד עם אינדיאני משוגע אחד? נאלצתי לעשות את זה : "אעשה זאת! אגיד להורים שיצאתי למחנה לילה עם חבר חדש שאוהב להתחפש לאינדיאני!" הוא צחק צחוק גדול. "תודה רבה ילד, אני לא יודע איך להודות לך." "אלזה7898 תבוא איתנו?" "וודאי! זאת ממש מפותחת ויכולה להועיל לנו מאוד. יש לה צרחות חזקות, היא תוכל להחליש בקלות ככה את דרקונעשחש." חייכתי חיוך רחב ומיד רצתי לאלזה7898 לבשר לה את הבשורות. "וואו! רגע. אנ'לא בטוחה שההורים שלי ירשו." "הם לא צריכים לדעת!" אמרתי לה. היא חייכה, אז כנראה שיש לה איזה תירוץ בשבילם.

פרק 5 – דרקונעשחש והצרחה
האינדיאני יצא מביתו, והוביל אותנו לסוג של מפלצת חומה מוזרה כזאת. הוא עלה עליה, והושיט לנו יד. החזקתי את ידו, ואת ידה של אלזה7898. עלינו על המפלצת. "דהר, בוני, דהר!" האינדיאני אמר. מוזר שלמפלצת קוראים בוני. "מה שמך הפרטי?" הסתקרנה אלזה7898. "לאונרד רומיונסה, אבל כולם מכנים אותי 'האינדיאני'." "מגניב! לללאונרד, לללאונרד, שיואו! זה כזה מתגלגל בלשון! ללללאונרד! " אמרה אלזה7898 וצחקה. גלגלתי עיניים. פתאום 'בוני' עצר. כולנו קפצנו מגבו הרך והגדול. האינדיאני הוביל אותנו לערמה של קליפות בננה, ולידה ערמה של בננות בלי קליפות. הצצנו בין שתי הערמות. ראינו דרקון גדול גדול גדול גדול... כלכך גדול שאי אפשר אפילו לחשוב עד כמה הוא גדול! על הקולר שלו היה כתוב 'דרקונעשחש'. זה הוא! זה דרקונעשחש! "לצרוח?" שאלה אלזה7898. "עוד לא, כשאני אומר" השיב האינדיאני. "שלוש.. ארבע... תצרחי!" "אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" היא כמעט הרגה אותי... עדיין כואב לי הראש מאז! "אוו!" התלונן דרקונעשחש והפיל את צווארו הארוך על הרצפה ועצם עיניים. האינדיאני התגנב מאחוריו, ולקח חתיכת עץ גדולה מאוד. הוא חבט בראשו. ראו את הכוכבים מסתובבים מעל ראשו. אני יודע שזה נשמע כמו בסרט מצויר, אבל אני לא צוחק! הוא היה נראה על סף מוות, אבל עוד לא ידענו לכוחו של דרקונעשחש, אז לא פיתחנו ציפיות. הוא פקח עין אחת, ואז עין שניה, והרים שוב את צווארו הארוך מאוד מאוד מאוד... נחשו מי התגנב מאחורי זנבו הארוך? הבחור שאתם מקשיבים לסיפור שלו! "בזהירות!" אמר לי האינדיאני. הבחנתי במבטה החושש של אלזה7898. התגנבתי, לקחתי את היסודות, וחזרתי מהר לקליפות הבננה. דרקונעשחש הסתובב, אוי ואבוי.. "אההה! מי לקח את היסודות שלי?!!!!!" מיהרנו לברוח, אבל פתאום שמענו קול מאחורינו.. "לא כלכך מהר, אינדיאני!!" אופס. הוא התקרב, לקח אותי ביד אחת ואת אלזה7898 ביד השנייה. "שחרר אותם!" צעק האינדיאני. "זה ביני לבינך, דרקונעשחש”.. אותי הוא הפיל ממש חלש, כך שהצלחתי לנחות על הרגליים. את אלזה7898 הוא ממש זרק, אז מיהרתי להביא את בוני, (שהיה ממש ממש קפיצי) למקום הנקודה שבה היא נופלת. בזכותי היא נפלה נפילה רכה וגדולה. דרקונעשחש רצה ללכת מכות עם האינדיאני, אבל הוא רצה משהו אחר לגמרי. הוא התחיל לנאום :"אני לא רוצה ללכת איתך מכות, אבל אני רק רוצה להגיד, אם אתה לא טוב, יש לך פחות כוח. אני בטוח ששמעת את כל הסיפורים שהטובים מנצחים את הרעים.'' ''אלו רק סיפורים מטופשים..'' מלמל דרקונעשחש. "אני בטוח שתיהיה יותר שמח להיות טוב, אתה זוכר שכשהיית קטן, ההורים שלך היו טובים, אתה לא החלטת ללכת בדרכם. מה נהיה ממך?!" אחרי הנאום הזה, דרקונעשחש פער עיניים ויצא מהן איזה אור ירוק כזה. פתאום האור התפשט לכל עבר, לכל פינה. כשהאור החל נפסק, רק דרקונעשחש היה מכוסה עשן ירוק. כשהעשן נעלם, דרקונעשחש הפך לדרקון יפהפה, סגול, בעל לב אדום על המצח. "מהיום, אהיה דרקון המחמד שלך, זאת הדרך היחידה שאוכל להודות לך על כך שהפכת אותי לטוב." אמר. האינדיאני חייך חיוך רחב. "תודה רבה ילדים, אני לא יודע איך להודות לכם. ודרקונעשחש, בוא ניסע הביתה! אוי, כמעט שחכתי. קחו את הנוצה ילדים, שתוכלו לחזור הביתה. להתראות!" הוא זרק את הנוצה לעברי ותפסתי אותה בידי. עשיתי את התנועה באוויר, והשער נפתח. חזרנו לכדור הארץ.
פרק 6 – מסיבת הפתעה
"אני חייבת לרוץ" אמרה אלזה7898 ופנתה לכיוון ביתי. לא הבנתי למה. הבית שלה בכלל נמצא בכיוון השני. הלכתי גם לביתי. כשפתחתי את הדלת, הכל היה חושך מוחלט. פתאום האור נדלק. "הפתעה!!!" צעקו כל חברי שיצאו מהמחבוא. הם זכרו את יום הולדתי! זה היה היום הכיפי ביותר בחיי. אכלנו פיצה, ואפילו נסענו למועדון הכי מגניב בכל עולם המיקמק, מועדון הריקודים של ג'ימבו! זה פשוט כלכך מדהים מה שאפשר לעשות בכיסא ליד הנהג. שיניתי סטטוס, הזמנתי לי ספר "יומנו של חנון" ואימצתי פינגווין.. אני יודע, זה מוזר מאוד, אבל היי, מוזר זה השם השני שלי..