קהילה - סיפורים ושירים
מיקתמרות1
131
14

כתב אורח - ילדת הכדורגל 17/03/2017

*ילדת הכדורגל*

*מי אני ומה אני?*
בית ספר חדש, בית חדש, מקום חדש...הכל חדש!
ואני לא מכירה אף אחד...
קודם כל, לפני הסיפור אציג את עצמי.
אני דני ואני בת 9 וחצי. תחביבי הוא בעיקר כדורגל ולפעמים כדורסל. נכון שזה ספורט של בנים אבל אני בסך הכל אוהבת את זה.
החלום שלי הוא להיות שחקנית כדורגל מפורסמת.
אבל אמא שלי מונעת ממני להגשים את החלום. היא רוצה שאהיה מעצבת אופנה או דוגמנית אבל אני מעדיפה להיות שחקנית כדורגל.

*יום ראשון בבית הספר*
"ביי דני" אומרת לי אמא. ואני שותקת. מה אם לא אמצא חברים? התחלתי לדאוג. שנכנסתי לכיתה ישבתי איפה שפנוי והמורה ניגשה אליי ואמרה "שלום לך, את בטח דני." "כן זאת אני" עניתי לה בביישנות.
"ברוכה הבאה לכיתה" חייכה אליי המורה. ושתקתי מרוב ביישנות! איך?! אני הייתי הילדה הכי פרועה בכפר הקודם!! אבל עכשיו אני מתגוררת בעיר, שזה קצת שונה. ראיתי חבורת בנות משוחחות. נורא רציתי להצטרף אליהין אבל אני לא בטוחה אם הם אוהבות את מה שאני אוהבת. ראיתי אותן גם מאופרות. לא מאופרות כמו ליצן! אלא עם איפור של מבוגרים. ואמא שלי לא מסכימה שאגע באיפור שלה. ואני גם לא רוצה. בלי ששמתי לב היה מים על הרצפה ובום טראח!! החלקתי וכאב לי נורא. הבנות הסתובבו לעברי והתחילו לצחקק ולהתלחשש. למה הן עושות את זה? אחרי דקה אחת מהבנות שאלה "מי את?"
"אני דני" חייכתי אליהין. "אני ליהיא, ודרך אגב דני זה שם של בנים!" אמרה אחת הבנות והן לא הפסיקו לצחוק. נשמתי. ואמרתי:"תגידו אתן אוהבות כדורגל?"
"כן" ענתה ליהיא וחייכה חיוך מזויף.
"באמת??" השבתי. "לאאאא!" השיבה לי ליהיא בחזרה ולא יכלה להתאפק מרוב צחוק.
התרחקתי מהבנות האלה כמה שיותר...

*זאת שמחפשת חברים*
מי זאת ? אני! ולמה? כבר מההתחלה ידעתי שליהיא והחבורה לא מתאימות לי בכלל. למה דיברתי איתן?
היום זה היום השני בבית הספר החדש והמורה ניגשה אליי ושאלה אותי איך עובר עליי, אם מצאתי חברים וכו. אמרתי לה שכן וחייכתי חיוך מזויף והיא חייכה אליי בחזרה. אבל בעצם..שיקרתי! אין לי חברים.
היום ראיתי שום את ליהיא והחבורה משוחחות. ראיתי ילד עם כדור-כדורגל והוא בטעות בעט את הכדור לפניה של ליהיא. "אופס, מצטער". אמר הילד.
כבר היה אפשר לראות שליהיא כועסת. היא צרחה עליו: "תגיד לי אתה נורמלי!!!!". הילד השיב לה "אני מתנצל, זה לא היה בכוונה".
"קדימה בנות, תיפסו אותו ואחרי זה תקנו לי גלידה! וכמה שיותר מהר!" אמרה ליהיא.
התחלתי לכעוס ואמרתי לליהיא:"היי, זה ממש לא יפה איך שאת מתנהגת אל הילד ולחברות שלך! את מנצלת אותם ואני לא אוהבת את זה."
"מותק, אל תתערבי!" אמרה לי ליהיא.
לדעתי ליהיא לא מתנהגת חברי בכלל!

*משחק כדורגל משגע*
הילד שליהיא האשימה אותו פנה אליי בהוקרת תודה והציע לי חברות ואמר:"היום יש לנו הפסקת כדור, נוכל לשחק כדורגל בהפסקה".
"איך ידעת שאני אוהבת כדורגל?" שאלתי אותו.
והוא השיב לי: "שמעתי את השיחה שלך ושל ליהיא, ליהיא היא ילדה אכזרית ויחד איתה השפוטות עדן ליה ורומי, ודרך אגב אני עידו."
"היי עידו נעים להכיר, ומההתחלה ידעתי שהיא כזאת אכזרית!" אמרתי.
יצאנו להפסקה ושיחקנו כדורגל. הבקעתי מלא גולים והבנים התחילו לחבב אותי. ומאז אנחנו "חבורת הכדורגל". ושמעתי גם שלעידו יש בית עץ ושם אנחנו ניפגש. אז מצאתי חברים :)

*מה השתבש?*
היום בבוקר קמתי עם חיוך על הפנים וסיפרתי לאמא שלי שמצאתי חברים :)
"בנים או בנות?" שאלה אמא שלי. "בנים!" עניתי לה. "נו טוב" אמרה.
כשהגעתי לבית הספר, נכנסתי לכיתה והיא הייתה ריקה. אף אחד לא היה בפנים. ואז ראיתי שרשום על הלוח "חרם על דני". רגע...מה???!!!
הדבר הראשון שעלה לי הראש זה שזה כל כך רעיון של ליהיא!!!! אני חושבת שהיא מקנאה בי או משהו.
אני לא אפול בפח!! אני יודעת ש-"חבורת הכדורגל" עדיין תומכים בי! הצצתי דרך החלון וראיתי את עידו משחק כדורגל. ירדתי במדרגות וניגשתי אליו. "היי עידו בוקר טוב" אמרתי לו וחייכתי :) אבל הוא התעלם. חזרתי על עצמי "היי עידו בוקר טוב" והוא לא ענה לי או משהו! מה השתבש? עכשיו אני נזכרת בזה שנכנסתי לכיתה והדבר האכזרי שרשום על הלוח. אוי :(
התחלתי לבכות בצד ואני בטוחה שאף אחד לא התייחס.
אחרי כמה דקות ראיתי את עידו מתכתב בטלפון עם מישהו וגם ליהיא, עדן, ליה ורומי. מה???!!! למה שעידו ישתף פעולה עם ליהיא והחבורה הזאת שלה!!!
רומי אמרה שהיא חייבת להתפנות והשאירה את הטלפון שלה דלוק. קראתי את מה שכתוב שם.
"עידו, דני לא באמת אוהבת אותך היא חושבת שאתה סתם." מההה????!!! והיה רשום שליהיא רשמה את זה!!! אני רותחת על ליהיא!! שרציתי לנקום בה אבל אני לא יודעת איך. חזרתי הביתה כועסת ובוכה.

*חברה חדשה*
לא רציתי ללכת אל בית הספר, אבל אמא שלי הכריחה אותי. באמצע שיעור מתמטיקה ראיתי שעדן וליה מעבירות ביניהין פתקים חוץ מרומי שישבה ובשקט וחשבה על משהו.
היה צלצול להפסקה ורומי ניגשה אליי ואמרה:"רוצה להיות חברה שלי?" עניתי לה בכעס: "למה שאני אהיה חברה שלך?! למה החרם הזה?!"
"נמאס לי להיות שפוטה של ליהיא!! היא כל הזמן מעבידה אותי קשה ורוצה שאני יגן עליה ואשתתף בכל רכילות או חרם חברתי שהיא עושה. שנה שעברה הגעתי אל בית הספר ולא היו לי חברות, ואז ליהיא שכנעה אותי להצטרף לחבורה שלה. ולפני הכל אהבתי כדורגל כמוך. אני נשבעת! הייתי משחקת עם אבא שלי בזמן הפנוי, ואני לא באמת אוהבת את מה שליהיא אוהבת." סיפרה לי רומי.
לרגע לא האמנתי, ואז אני *ממש האמנתי*.
ומעכשיו אנחנו החברות הכי טובות ובזמן שנשאר בהפסקה שיחקנו כדורגל.

*בסופו של דבר - והמסר*
היום בבית הספר שיחקתי עם רומי כדורגל ואז עידו ניגש אליי ואמר לי:" אני מתנצל, למה האמנתי בכלל לליהיא הזאת, תסלחי לי בבקשה".
קצת קשה לי לסלוח על מה שהוא וכולם עשו לי. ולבסוף..סלחתי. אחרי זה הוא שאל "מה רומי עושה פה?"
"זה סיפור ארוך אבל היא אחת מאיתנו" השבתי לו.
שיחקנו כדורגל "חבורת הכדורגל" ורומי וליהיא, עדן וליה הביטו בנו מהצד. "וואו את ממש טובה" אמר עידו לרומי. "תודה" השיבה רומי "אבל דני טובה יותר ממני". ואני והיא התחבקנו.
"את מוזמנת להצטרף לחבורה" אמר עידו לרומי. וברור שרומי הצטרפה!! אחרי המשחק שמעתי את עדן וליה אומרות לליהיא "יודעת מה ליהיא? לי ולליה נמאס להיות שפוטות שלך! אנחנו מצטרפות לחבורת הכדורגל ולא אכפת לי אם אנחנו לא יודעות לשחק כדורגל! לפחות ננסה!" אמרה עדן לליהיא והשאירו אותה לבד.
אמרתי לעדן ולליה "בכיף תוכלו להצטרף :)"
"רגע איך שמעת אותנו? אמרה עדן. "הייתי מאחוריכין ובואו תנסו זה ממש כיף!
עכשיו שליהיא נשארה לבד קצת ריחמתי עליה. זה לא כיף להישאר לבד ככה בצד. ניגשתי אליה ושאלתי אןתה אם היא רוצה להצטרף. "לא לא אל תצרפו אותי אני רעה מדי ואני גם גרועה בכדורגל!" אמרה ליהיא.
"זה בסדר אני סולחת לך, כולם סולחים לך. ומה זה משנה, בואי תשחקי יהיה כיף מבטיחה" אמרתי לה.
ומאז אנחנו לא חבורת הכדורגל אלא, "כיתת הכדורגל".

והמסר הוא: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך".
קחו את המסר הזה איתכם לחיים. זה יעזור לכם מאוד.

מוקדש ל רוני4846, מחבקלת1, טלטוליxטל, כל המיקמקים
14
2
199


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
25/04/2017   20:25 נטע10104  2
וואו. פשוט וואו. אין לי מילים. הסיפור הזה מדהים
19/03/2017   06:19 טלטוליXטל  1
יפה חמוד מקסים מרגש פשוט אין מילים! כל הכבוד!