|
לכתב אורח:הדרך אל הסדר
|
10/04/2017 |
הדרך אל הסדר
פרק 1: ליל הסדר מתקרב
יום ראשון, יום אחד לפני סדר פסח, ואני אהבה וזואי לא הפסקנו להתרגש.
"יש יש ישששש" זואי צעקה שכל מיקמק סיטי שמעה.
כולנו צחקנו, והתחלנו להתכונן. ניקינו את כל החדרים, הברקנו חלונות, קנינו מצות, והתחלנו להוציא את כל המרכיבים אל השולחן.
"קמח מצה? יש, סוכר? יש, מלח? יש..." התחלנו להקריא מהרשימה שמוסה,אמא שלנו, הכינה לנו.
כולנו ממש התלהבנו עד שזה קרה..
פרק 2: שכחנו!!!
"קמח תופח? אמ.. מה??? שכחנו לקנות אתמול קמח תופח!!!" אהבה נלחצה.
עכשיו, היינו צריכות לרדת לסופר הרחוק בצד השני של העיר, ובדרך כלל, מוסה לקחה אותנו לשם בג'יפ שלה.
"מה נעשה?? אנחנו חייבות את זה! אם לא הסדר לא יתקיים!!!" אמרתי.
לא ידענו את הדרך, לא ידענו כלום, איך נוכל לעשות את זה??
"אנחנו נצטרך לרדת ביחד ולנסות, ניקח את הקורקינט שלך, גנא, וננסה כולנו ביחד להצליח להגיע לשם" זואי ניסתה לאלתר את הדרך שלנו לסופר.
לקחנו את הקורקינט שלי, ויצאנו אל דרכנו.
פרק 3: אתן חושבות שלינדי תוכל לעזור לנו?
"טוב.. מישהו יכול להגיד לי לאן לפנות?" אמרתי והסתכלתי בצדדים.
מה שראינו מסביב זה רק בתים והמכולת של לינדי.
"אתן חושבות שלינדי תוכל לעזור לנו?" אהבה חשבה.
הסכמנו והחנינו את הקורקינט ליד המכולת.
"היי בנות! צריכות עזרה?" לינדי שאלה בסבר פנים יפות.
"כן, יש לך במקרה קמח תופח?" זואי שאלה.
"אני לא רואה על המדפים, אני אבדוק במחסן" לינדי הלכה אל המחסן, ואנחנו נשארנו, מסתכלות על המדפים. חטיפים.. שתייה.. וכל מיני.
לינדי חזרה ללא קמח בידיים, וכבר ידענו מה היא הולכת להגיד..
"מצטערת חמודות, נגמר לי כל המלאי. כדי לפצות אתכן, אני אתן לכן חטיף קטן על חשבון הבית, אתן רוצות?" לינדי הרגישה קצת אשמה.
לא הייתה לנו בעיה, ולקחנו מיק-תפוצ'יפס קטן בשבילנו.
"את במקרה יודעת איפה הסופר של מיקמק סיטי?" שאלתי אותה.
"זה ממש רחוק! אתן מתכוונות ללכת לשם ברגל??" היא הופתעה לדעת.
אמרנו לה שהבאנו את הקורקינט, ואת כל הסיפור שקרה במטבח.
היא אמרה לנו:"אל תשכחו.. ישר, ימין,שמאל, ימין, ישר, ימין. כשתראו פנייה אתן תבינו."
היא קצת דאגה לנו, והיא ביקשה שנחזור אליה כשנסיים. אישרנו את זה, ויצאנו אל הדרך.
פרק 4: ישר, ימין, ו..??
עלינו על הקורקינט, והתחלנו בנסיעה.
ישר, סיימנו! ימין, סיימנו! ואז נעצרנו. מה היה אחרי?? שכחנו כבר..
אבל מה נעשה?? נחזור אל לינדי?!
"אוי לא!!! שכחנו!!!" אהבה השתגעה.
"אולי נפנה לאנשיהו ונראה אם נתקרב?" זואי הציעה.
החלטנו שנפנה לימין שוב.
פנינו, ופשוט התחלנו לאלתר את הצדדים, ובסוף, כשסיימנו את מספר הפניות, הבנו ש.. לא הגענו למקום הנכון.
הגענו למקום עם חול, ללא שום קול או ציוץ ציפורים.
התחלנו ללכת ולנסות לראות אם הגענו למקום הנכון, אבל כבר כמה דקות אנחנו מתהלכות רק בחול, ומדי פעם ראינו אבנים או צדפים.
נהיינו מיואשות, ורעדנו מפחד.
"מה נעשה?!?!?!" צעקתי, כי גם ככה אף אחד לא שמע.
"אין מה לעשות..." אהבה אמרה.
כנראה שבאמת לא היה לנו מה לעשות..
פרק 5: מתקרב ומתקרב..
הזמן עובר ועובר וכבר הגיע הלילה, ולא הכנו עדיין כלום. אבל פתאום.. ראינו צל מתקרב. הוא מתקרב, ומתקרב...
ואז כשראיתי אותו כל כך שמחנו וקפצנו!!
זה היה ראש העיר!!!! :)
"היי בנות! בדיוק באתי להביא משימה חדשה למיקמקים והבחנתי בכן, מה אתן צריכות?" הוא אמר.
אמרנו לו את הסיפור המלא, מה קרה במטבח, מה לינדי אמרה לנו, ואיך הגענו לשם בדיוק.
הוא הסכים לקחת אותנו לסופר,להביא לנו את הקמח ולהחזיר אותנו הביתה. כל כך שמחנו!!!
פרק 6: אין כמו סוף טוב :)
ראש העיר היה ממש נחמד ועזר לנו אפילו להכין את כל הדברים לסדר. הגענו ממש כמה דקות לפני, התקלחנו, התלבשנו, כמובן הזמנו את ראש העיר לסדר פסח איתנו, התיישבנו סביב השולחן וקראנו את ההגדה.
כמובן אכלנו את האוכל שהכנו והיה ממש טעים!
מוסה הייתה גאה בנו, אהבה מצאה את האפיקומן אבל עדיין, חלקנו את המתנה בין שלושתינו.
ואז נשמעה דפיקה על הדלת...
זאת הייתה לינדי! סיפרנו לה למה לא באנו, ומה קרה.
היא צחקקה וחיבקה אותנו.
ובסוף הסדר, פשוט הלכנו לישון. זה היה ממש מעייף ומתיש... :)
סוף ♥
פסח שמח :)
|
|
מוקדש
לואי, AVIGAL, #כל_המיקמקים | |
|
|
